שבוע שני כבר מאחורינו. הקבוצות הצעירות מתחילות להתגבש והותיקות ממשיכות לצלול בחומר ולהפליג ברוח. רק שימשיך כך!
זה מה שהתרחש אמש:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין:
החלטתי לנסות לשלב בכלל השיעורים מסלול מקביל איטי וארוך שסוקר את תולדות הפילוסופיה (המערבית בעיקר). התחלנו עם זה אתמול, עם הצצה אל הפילוסופים הקדם-סוקרטיים (טאלס, אנכסימנס ואנכסימנדרוס) ששאלו שאלות על מהות 'הכל', על מקור כל הדברים. אחרי חלק פרונטלי יותר חילקתי אותם לקבוצות כאשר כל קבוצה היתה צריכה לייצג את אחד הפילוסופים ולהצדיק את עמדתו (הכל מים; הכל אוויר; הכל אפיירון) בפני הקבוצה כולה. ההקשבה היתה ערה והיה דיון מעניין. בעצת נעמי, בשיעורים הבאים אשלב את החלק הזה בנקודת זמן אחרת במפגש, אולי לקראת הסוף, על מנת לנצל את חלקי הערות לעיקרי הלמידה.
בחלק השני של המפגש צללנו לתוך טקסט פילוסופי ראשון, עם קריאה משותפת של ההקדמה לעקרונות היסוד למטפיזיקה של המידות של קאנט, שם הוא פורס עקרונות ראשוניים לעיסוק באתיקה.
מתוך הקריאה מיפינו מספר מושגים שילוו אותנו בהמשך הדרך. כיוון שהרגשתי תוך כדי קריאה שהטקסט היה מעט קשה, ביקשתי את חוות דעתם בסוף השיעור והופתעתי לגלות שהיה להם מעניין ושהצליחו למצוא ידיים ורגליים בקריאה. כיתה מבטיחה! נהניתי.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
ממחוזות האונתולוגיה המשכנו למחוזות האפיסטמולוגיה. התלמידות העירו בתבונה רבה שהא בהא תליא, וזו הייתה הזדמנות עבורי לסקור איתם את ההוגים שנעסוק בהם, כשמשל המערה של אפלטון דן בעיקרו בסוגייה אונתולוגית, ולאחר מכן במוקד השנה דקארט ויום ישוחחו לפנינו שיח אפיסטמולוגי. קאנט יסגור עם החיבור שהן זיהו כה יפה בין שתי השאלות, ובסוף הבטחתי קינוח עם שאלת הבחירה החופשית. ההוראה המקוונת מכתיבה לי היתמכות רבה בטקסטים משניים, ולבד מהמצגות שרובן לשמחתי נכתבות במשותף תוך כדי שיעור, ולצד הטקסטים הראשוניים שהם לחם חוקנו, אני מקפידה להפנות את התלמידות למקורות המשניים כדי לדייק לעצמן את ההבנה.
מתחילה לחשוב איך לשלב את הדיוק והתרגול בהערכה שלהן.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
חברותת זום שנייה. פתחנו עם "הגלגול" של קפקא בניסיון להבין למה מקק ? כיצד זה מתקשר לחיים שלנו, שסופר בוחר באדם- חרק שעליו דורכים וממנו נגעלים. הם קצת כתבו על לקום בבוקר עם תחושה מפחידה, אני לא אני, או דברים אחרים.
משם עברנו לשני שירי מחאה- לנגסטון יוז "גם אני אמריקה" וארז ביטון "רוח תזזית" וניסינו לקשר בין התחושות של הגיבורים השונים לבין הסיפור .
בכיתה יא' של חיה גלמן :
"לעצום עיניים ולפקוח זוג אחר." הספרות מהי? גרסת "האף" לגוגול.
לא פעם מתעוררת בי השאלה כבדת המשקל - כיצד נכון ללמד ספרות? אבל כשהיא עולה, תמיד נלווית אליה השאלה – מהי הספרות? ותמיד נדמה לי שכשאפצח אותה, אבל ממש אפצח, אולי אבין משהו על הוראת הספרות.
אז החלטתי שהשנה ננסה לענות יחד, תלמידותיי ואני, מדי שבוע על השאלה הזו, כל פעם דרך יצירה נוספת שנקרא. בכל סוף שיעור נשאל – מהי הספרות עבורי היום?
אתמול בשיעור המשכנו לקרוא בנובלה "האף". וכן, כן, כמו כולם גם אנחנו זיהינו את הביקורת החברתית בו, ואת האופן שבו גוגול מאתגר לא מעט קונבנציות ספרותיות. כן, המספר בגוף שלישי אינו יודע כל, וכן, דמות הגיבור אינה מתפתחת, וכן, הריאליזם ננגס בפנטזיה ובחוסר ההיגיון. אבל את גדולתו של הסיפור מצאנו דווקא במספר שלו.
המספר הלא שייך והמתערב, שמפעם לפעם מפציע ומזכיר לנו את עצמו, שואל בסוף הסיפור, מי בכלל כותב כאלה דברים?
אבל אז הוא מוסיף ושואל: "וכי היכן אין קורים כאלה דברים שאין הדעת סובלתם?" אז הנה לנו דמות מתפתחת, שלקראת סוף הסיפור פתאם היא שואלת משהו גדול יותר על הספרות: הגיון אתם מחפשים בספרות? למה?
סיפור שלם פורש לפנינו חברה מושחתת, אופורטוניסטית, שפושה בה ריקבון חברתי ומוסרי, שבסדר לשחד בה שוטרים וזה בסדר שבעלי מעמד לא יראו את הנחותים מהם כבני אדם, וכל מה שמטריד אותנו אם זה הגיוני שאף כלשהו נוסע לו בכרכרה? הרי שום דבר לא הגיוני בחברה שכזו, אז הנה, מגיעה הספרות וגם מוסיפה לחוסר ההיגיון הכללי גם אף שבורח מבעליו, וזה מה שמרעיש אותנו? בהפוך על הפוך גוגול מעמיד טקסט לא ריאליסטי שמסרב
להתיישר לחוקי הז'אנר, וככזה, הוא מציב לנו מראה שההשתקפות הנגלית בה מפחידה הרבה יותר מהיעדרו של אף מפנים אנושיות.
אז מהי הספרות נכון לאתמול בקבוצה שלי? הנה רק חלק מהתשובות שעלו בסוף השיעור:
"הספרות לא חייבת כלום, לא לנו ולא לעצמה, היא יכולה להפוך חוקים, לשבור קונבנציות ולהגדיר את עצמה מחדש כל פעם."
"הספרות מחייבת אותי להשתמש כל הזמן בנקודות מבט שונות על העולם."
"הספרות היא לעצום עיניים ולפקוח זוג אחר."
"הספרות היא לפרום ולקשור אותנו בו זמנית."
"הספרות גורמת לי להיות אני, אבל שונה מהמרכז שלי."
Comments