זה מה שהתרחש אצלנו אמש בקמפוס אורנים:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
השיעור התחיל בהצגה של מיקה קטע מהסרט inception , לאחר מכן התייחסנו לרעיון הפילוסופי שעומד ביסוד הסרט הזה.
המשכנו לדיון חופשי ואבחנה בין העמדות הפילוסופיות ש הפילוסופיה מציעה לבין צורת החשיבה עצמה שהיא זו של חשיבה ביקורתית. ניתחנו ביחד את המושג והעמדנו כ-15 נקודות שאנו מזהים במשמעות של חשיבה ביקורתית.
להפתעתי התלמידים לא לכיוון של ביקורת כעמדה שוללת אלא מהכיוון היותר נכון, מה היא מחייבת. לאחר מכן התחלנו בתרגיל כתיבה, במסגרתו הקראתי כל פעם קטע קצר מהדיאלוג קריטון , התלמידים התבקשו ביחס לאותו קטע לשבת
ולכתוב עצמאית שני דברים: מה המשפט של שמבטא יותר מכל את הרעיון המרכזי באותו קטע ואיך הם היו מנסחים זאת בשתי שורות. עשינו במסגרת התרגיל כ-5 קטעים כאלו , נמשיך בכך בשיעור הבא ומשם נעבור לדיון באריסטו.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
הרבה תלמידים לא הגיעו לשיעור והיה מאוורר, השיח זרם והאוירה היתה טובה. למדנו על אמירתו של הרקליטוס על כך שלא נכנסים לאותו הנהר פעמיים, על השינוי המתמיד בעולם, על הלוגוס שקיים בעולם וקיים אצלנו ומאפשר לנו
לתפוס את השינוי כזהות ואחדות, ולהבין את העולם כמסודר ולא ככאוטי. היה דיון מעניין על השינוי התמידי של העולם, שלנו ושל האנשים סביבנו ועל כמה חשוב שנעמוד נוכח העובדה הזו בהתפתחותנו האישית וכנגד דעות קדומות שיש
לנו על עצמנו ואחרים. ועל כך הם קבלו גם עבודת הגשה.
אחרי ההפסקה הכרתי להם את פרמנידס והוכחתו הלוגית לכך שהעולם לא זז ומסקנתו שעולם התופעות הוא אשליה. היה דיון מעניין על שאלת תלמידה "ואם באמת עולם התופעות הוא אשליה מה אכפת לי?" התיחסנו לשאלה זו ברמה
אישית ואנושית, עלו דברים מאוד יפים. אחר כך אמרתי שאני כאדם בוחרת לחיות טוב בעולם הפנומנה גם אם הוא אשליה, כפי שהם העלו בדיון, אך כפילוסופים עלינו לתת דין וחשבון רציני לאמירה שכזו, ועולם הפילוסופיה נכנס למבוכה
והיה צריך להתייחס לעניין פרמנידס ולפתור אותו בכובד ראש. דיברנו בקצרה על לוגיקה, טענות וטיעונים. כתבתי את הטיעון התקף של פרמנידס, ובקשתי שינסו לתקוף אותו. הם ניסו ולבסוף עם עזרה שלי הצליחו.
סיכמתי בכך שהמבוכה הזו הובילה לעוד תיאוריות מעולות של פרה-סוקרטים שביססו את החשיבה המדעית, ובשיאם האטומיסטים שבהתייחסותם לפרמנידס הגו את הרעיון שיש ריק (האין ישנו!) ויש חומר שאינו מתחלק (א-טומוס) היה שיעור טוב.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
כמתאבן פתחנו עם השיר של שימבורסקה 'ורמיר', התבוננו גם בציור וניסינו להבין אלו שאלות פילוסופיות מעורר בנו דימוי חזותי. הכוונה היתה לעורר אותם לחשיבה לקראת החלק הראשון של השיעור בו 'אספנו' את העיסוק שלנו
באפלטון דרך כתיבה אישית שלהם על אחד ממספר נושאים שהצעתי, ודיון בחברותא שהתנהל, פחות או יותר, כפאנל מול הכיתה. אני משתדל יותר ויותר להעביר משקל עשייה אליהם, שיתרגלו לכך שמדובר בלמידה פעילה, ובתהליך שקורה בתווך שביני לבינם, שעל מנת שיתרחש הן נדרשות להיות נוכחות ודרוכות. בחלקו השני של השיעור עברנו לאתנחתא ימי-ביניימית עם קריאה באגוסטינוס כבסיס להכרות עם מתודת החקירה הפנימית השיטתית, בטרם נעבור לדקרט.
בחלק הזה הכיתה היתה שקטה, כנראה מתוך חלוקה בין אלו שכבר עייפו והתכנסו אל עניינם לבין אלה שהיו שותפים לקריאה ערה של הטקסט, משהו כמו מחצית התלמידים, להערכתי. נמשיך במפגש הבא עם אגוסטינוס, ונפנה מבט משווה לכתבים המטאפיזיים של אבן-סינא.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
המפגש הוקדש להיכרות ראשונית עם הפילוסוף שיעסיק אותנו למשך המפגשים, ברוך שפינוזה. דיברנו על הרקע הביוגרפי הייחודי של שפינוזה - בן למשפחת אנוסים, שגדל תחת השפעתן של תרבויות רבות ומגוונות:
היהדות והנצרות, שירת ספרד, המדע המתפתח, הפילוסופיה הקרטזיאנית, ועוד ועוד. קראתי בפני התלמידים את אגרת החרם הנוקבת שפרסמה הקהילה היהודית באמסטרדם בגנותו של שפינוזה, וקראנו פסקאות אחדות מתוך
"מסכת תיאולוגית מדינית", כרגע לתפיסת הדת הייחודית שמציע שפינוזה וחוזר ומפתח בכתביו המאוחרים.
משם צללנו לטקסט המרכזי שלנו: "האתיקה". התלמידים הביעו התלהבות, כמו גם תרעומת והתנגדות, מהשיטה הפילוסופית של שפינוזה, המחקה את כללי הגיאומטריה, כמו גם מאוסף המושגים הזרים, הלא פתורים: עצם, אופנים, תארים.
לאט ובזהירות פנינו לבאר את המושגים, הן כפי שהגדירם שפינוזה, הן מקומם במסורת הפילוסופית-תיאולוגית שקדמה לו. עוד דיברנו על האקסיומות שבפרק הראשון באתיקה וניסינו לשאול לפשרן: מהי אקסיומה ומה מצדיק אותה?
האם אנו מקבלים את האקסיומות שמציע שפינוזה כ"טענות ברורות מאליהן"? משם המשכנו להעמיק בטקסט. רק החלנו לגלות כיצד שפינוזה משתמש ברשת המושגים והאקסיומות בכדי לבנות תורה מטאפיזית מנומקת ומלאה, וזמננו תם.
נשוב ממש לנקודה זה בתחילת המפגש הבא.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
אתמול הגענו למספר שיא, 15 תלמידים בכיתה פלוס 5 בנות שחסרו. נראה לי שבסוף נתייצב על 19 ונוכל להתחיל באופן רשמי את השנה.
אז אחרי סבב הכרות קצרצר התחלנו את השיעור הראשון בחלוקת המקראות. כל אחת (כרגע יש שלושה בנים..) בחרה כותרת, שורה או יוצר שלכדו את עיניהם לאחר עלעול חפוז במקראה.
זה היה נהדר, נבחרו "שוק" של סמי ברדוגו, בגלל שורת הפתיחה, מה שמיד עורר שיחה על טאבו ויחסי אם-בן, "פרנסה" של רביקוביץ', שעורר דיון על המשוררת וגילוי על קשר משפחתי של אחת התלמידות אליה, ושיחה קלה על כלכלה,
"האיש שנורה מתוך תותח" של קרת, שבעיקר הצחיק אותם וגרר שיחה על מהו אבסורד ומהו עיקר כוחו של קרת כסופר, נבחרו "ציון הלא תשאלי" של שבא סלהוב, ולמרבה הפלא זיהו רהות מהתלמידות את ההתכתבות עם רבי יהודה הלוי,
"תרשום, אני ערבי" של דרוויש שמיד הצית כצפוי שיח פוליטי, (עצרתי אותו באיבו, כי עוד מוקדם מידי, אבל כמובן שנגיע אליו) דיברנו על "ברית מילה" של איילת צברי ועל התוכנית של שלומי חתוכה, ששלושה משיריו נמצאים במקראה ועוד.
בשיעור השני קראנו את פתיחת הנובלה "צבע החלב" לנל ליישן ושלחתי אותם לכתוב בגוף ראשון, הווה, במישלב לשוני ילדי, והו, וואו! נכתבו קטעים נפלאים! ממש מרגשים.
שיעורי בית ביקשתי מהם לחפש ולהביא תמונת ילדות, שכן בשיעור הבא נקיים שיעור פוטו פואטיקה. כתיבה בעקבות תמונה.
בקיצור, היה נפלא. הלב מתמלא. וגם הנפש הכותבת הפרטית שלי.
בכיתה יב' של חיה גלמן :
פתחנו את השיעור בקריאה של החיבורים שהתלמידות כתבו בבית על הסוגיות המגדריות ברומן "תבונה ורגישות". לאחר מכן התארגנו עם פופקורן ושתיה והתיישבנו לצפות בגרסה הקולנועית של הספר (התסריט של אמה תומפסון). היה כיף ומשוחרר ומאד משעשע.
コメント