מכללת אורנים 24.04.2022

שבוע 27 בקמפוס אורנים. חוזרים סוף סוף לשגרה:

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה י' של קובי אסולין

התכנסנו אתמול באווירת סיום חופשה, ניכר התלמידים שהיו די לא מרוכזים. עשינו בחלק הראשון חזרה על השאלות לקראת בחינה  בשבוע הבא. היו כאלו שדי שלטו ואחרים שדי לא שלטו. בחלק השני שוחחנו על מסך הבערות של רולס.

הצגתי את רעיון הצדק החלוקתי , את ההשפעה של קאנט עליו, את עקרון המקסימין שעומד ביסוד השיקול האזרחי, ראינו כיצד זה משפיע בשאלות של חופש דת לדוגמה.

בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין

הגעתי למבואה וכבר שם ראיתי כצפוי תלמידות גמורות ומחוקות מעייפות. אך למרבה הרשע, זה לא גרם לי לוותר על החומר שתכננתי ללמד. התחלנו את השיעור כמה דקות אחרי, שאלתי לשלומן שוחחנו קלות והתחלתי ללמד.

תכננתי שיעור חזרה על אריסטו ואכן את השיעור הראשון הקדשנו לחזרה על הנקודות העיקריות של תחילת האתיקה. חזרתי בעל פה תוך כדי שאסף מקריא מהטקסט ואני מפרשת ובודקת שהן עוקבות: אנו עושים דברים לשם תכליות שונות, תכלית התכליות היא הטוב, החיים הטובים והפעולות הטובות באים לידי ביטוי בכך שאנו מאושרים. אריסטו אומר : מטרת הפילוסופיה והלימוד האתי הוא חד משמעית פרקטיקה ולא דיבורים ריקים. (כאן הערתי שזה חד משמעי עד לשבוע הבא שאריסטו יסתור את עצמו בספר י) עלינו לפעול ולעשות. עלינו לכוון את פעולותינו מתוך השכל שהוא המהותי לנו כמין אנושי, לבחור ולכוון את פעולותינו ולתרגל אותן בפועל כמה שיותר, עד שנפתח את האת'וס, האופי, הרצף של הפעולות התואם את בחירתנו השכלית. ההתנהגות השגרתית שלנו היא הטבע השני שלנו ושווה לנו להפוך לטבע שני את מה שאנו בוחרים מתוך תבונה בכדי להפוך עצמנו למאושרים. התלמידות הקשיבו, כתבו ושרדו את השיעור אך נזלו מעייפות וחום מול עיניי ולבסוף שחררתי אותן 10 דק לפני סוף השיעור להפסקה ובתנאי שיגיעו בזמן לשיעור הבא, מפוקסות בכדי להתקדם עם החומר. 

בשיעור השני התקדמנו לאת'וס כפי שאריסטו רואה אותו- מידת האמצע. גרעון ויתרון פוגמים בכל דבר והמידה הנכונה עושה אותו לטוב. למדנו שבעצם אריסטו אומר שהפעילות האתית היא לפעול בהתאם ל"מידת האמצע" כאשר אמצע הוא לא מיקום סימטרי בין שני קצוות, אלא הוא לעשות את המעשה הנכון, כלפי המושא הנכון, בכמות הנכונה, בסיטואציה המתאימה בזמן הנכון. וכל זה כאשר כל אחת ביחס לעצמה.

וכל זה כאשר כשאנחנו אתיים אז אנו מרגישים את רגש השמחה והצער ההולמים כלפי הפעולות שלנו וכלפי מה שקורה לנו בחיים. הדגמנו דוגמאות מהו אמיץ בניגוד לפחדן או "פחזן" (התרגום המשעשע בטקסט) שידרגנו לאמיצה מול פחדנית ופחזנית... נתנו דוגמאות שונות על בריאות, אוכל, ספורט, נדיבות, מאריסטו ומהחיים שלנו. ובסוף הגענו למופלטות של אמש. כמה מופלטות הן המידה הנכונה? תלוי מי אוכלת, לאחת מספיקה חצי (בדיונית, לא אחת שקיימת בכיתה שלנו כמובן) ולאחת חמש... (כבר יותר רלוונטי לדוגמאות שעלו ). תכלס הודינו שהמידה הטובה לא שרתה בסיטואציות של המימונה אתמול. נו מילא. זה היה לפני שלמדנו את אריסטו... 

בכיתה יא' של יונתן דיין:

ובכל זאת, למרות דלילות השורות השבוע, למדנו. בחרתי לפתוח את הפרק המטאפיזי של קאנט עם גישה קצת יותר נוחה אליו, דרך המאמר 'מהי נאורות?'. קראנו את כולו יחדיו ודיברנו על מידת הרלוונטיות של טקסט שנכתב בשנת 1784 לסוגיות הפוליטיות כמו גם הנסיבות הפרטיות שמעצבות את חיינו. בשבוע הבא, בתקווה בנוכחות יותר משמעותית, נצלול אל ההקדמות עם מושגי הליבה של המטאפיזיקה הקאנטיאנית, דומה שאין מנוס.

 בכיתה יב' של עומר בן דוד:

חזרנו מחופשת פסח הישר להכנה לבגרות. הקדשנו את המפגש לחזרה על התועלתנות של מיל והדיאונטולוגיה הקאנטיאנית, וכמתבקש, לדיון השוואתי בין השתיים.

שמחתי לפגוש שוב את הקבוצה, שהגיעה בהרכב כמעט מלא. משמח גם שתלמידי עבודת הגמר, שכבר הגישו את העבודה ואינם ניגשים לבגרות, מגיעים אף הם לשיעורי החזרה, לדון ולחשוב שוב על התכנים באתיקה.

כך, על אף שהחזרה דחוסה וממוקדת, מתאפשר לנו גם דיון מעמיק החורג מגבולות "חומר הלימוד". לפנינו עוד כמה שיעורי הכנה וחזרה לקראת הבגרות, שתיערך בסוף מאי. מחזיקים חזק...

במגמת הספרות:

בכיתה י' של איריס אליה כהן:

הבנות חזרו אתמול לשגרת לימודים מעט תוססות אבל מכיוון שהקדשנו את השיעור ליום הזיכרון לחללי צה"ל חלה רגיעה, אם אפשר להגדיר את זה ככה. פתחתי את השיעור עם שלושה שירים נפלאים ועצובים של גיורא פישר, ששכל את בנו מרום בחומת מגן. דיברנו על הכלים, על ביטויי הצער והיגון והאין אונים שהמשורר מביע בשיריו. הכרנו מעט את הביוגרפיה של מרום בנו וסיפרתי אודותיו.

בשיעור השני קראנו את שירה הביקורתי והמטלטל של נוית בראל, גם היא בת למשפחה שכולה - ערב יום הזיכרון ואחרי שביארנו את השיר ומערכת הקשריו - שיר המבקר ומייתר את טקסי הזיכרון וקורא, בדרך כזאת או אחרת להפסיק להאכיל את מפלצת השכול הישראלית, התפתח דיו מרתק ועצוב, כבר אסביר, על גבולות וצנזורה. שאלות כמו איפה עובר הגבול, מה מותר ומה אסור לומר ולהביע ביחס לפרות הקדושות של האתוס הציוני ישראלי.

בהמשך - ביקשתי מהבנות להביא שירים שחצו את הגבול מטעמן והן הקריאו שירים שהם לא פחות ממזעזעים  בעיני מהתרבות  הפופולרית. שירים מיזוגיניים ופוגעניים של גיבורי תרבות צעירים. עצוב עצוב , באמת, אין לי מילים.

בכיתה יב' של חיה גלמן :

שני שירים עמדו במרכזו של המפגש אתמול. בחלק הראשון קראנו את "סינדרלה במטבח" של דליה רביקוביץ ובחלק השני את "העלמה" מאת אלתרמן. בין שני החלקים הקדשנו זמן לסקירה קצרה של שני דורות היוצרים ועל התהליכים שעברה השירה העברית בין אלתרמן לרביקוביץ, בין שני הדורות. לאחר מכן הנחנו את שני השירים זה לצד זה ועוד לפני שהעמקנו בשירו של אלתרמן, עברנו על כל ההבדלים הניכרים כבר במבט ראשוני. השיר של רביקוביץ - מעין טור אחד ארוך עם שורות באורכים שונים לעומת הבלדה האלתרמנית הכתובה בהקפדה ודיוק סימטריים של משקל, מצלול, חריזה. לאחר שעמדנו על ההבדלים הסגנוניים המהותיים, גילינו גם דברים משותפים.

האישה העמלה בעבודתה וחירות הדעת והדמיון שמאפשרים לה גם כשהיא כבולה לתפקידה, לנדוד למחוזות בהם היא יכולה לבחור להיות מי שתרצה. עמדנו כמובן גם על ההיבטים המגדריים העולים בכל אחד מהשירים.

אצל רביקוביץ ראינו כיצד למרות הדיכוי, חירות הדעת נשמרת ואף מתחזקת. אצל אלתרמן ראינו את ההבדלים בין העלמה הטווה לבין הדמויות הגבריות שמניחות שהעלמה טווה עבורן את האריג. כולם בטוחים שהיא עמלה למענם, בשום שלב אף גבר אינו מניח שהיא עמלה למען עצמה. זו לא אופציה. התלמידות הגדילו לנתח את הטקסט בכך שאף אחד מהם אינו רואה אותה, אלא, את האריג שהיא טווה "למענו" את הפונקציה שהיא ממלאה עבורו.

"למעשה היא נמצאת בתחתית שרשרת המזון בטקסט הזה" הן טענו, אפילו הקבצן והשודד והכלב בטוחים שהיא עמלה למענם. ואז, בשני הבתים האחרונים מתרחש מעין היפוך, שעליו אחראית העלמה, שלא די בכך שאינה בוחרת לשרת את הגברים שבבלדה, היא מעניקה את האריג ואת כל מה שהוא טומן בחובו לעצמה. והנה, כמעט כמו סינדרלה של רביקוביץ, עם לבישת האריג על כל צבעיו, היא נוטלת לעצמה את החירות להכיל בתוכה את כל הדמויות שבשיר.