צהרים טובים,
הפעם, ברשותכםן נתחיל מהסוף...
בחצי השעה האחרונה של יום הלימודים אמש בבית החינוך שלנו במכללת אורנים התכנסנו- שתי הכיתות וישבנו כולנו יחד. לכבוד החג חולקו ספרים שנתקבלו כמתנה לתלמידי ותלמידות דרך רוח. מכיוון שהספרים היו שונים
זה מזה, כל תלמידה ותלמיד קיבלו ספר באקראי והיו צריכים להחליט האם לשמור את הספר, זאת על בסיס קריאת התקציר בלבד. כל מי שהחליט שהוא רוצה להחליף את הספר שלו היה צריך למצוא דרך מעניינת ומקורית
"לשווק" את הספר שלו הלאה.
הייתה זו הזדמנות מצוינת להיכרות נוספת, כשברקע מלווה אותנו המשפט- "Don't judge a book by its cover". לאחר חלוקת הספרים, בירכנו, נשנשנו תפוח בדבש ונפרדנו לשלום.
עוד לפני כן הספקנו כמובן גם ללמוד. הנה, תהיו איתנו לרגע:
בכיתת הפילוסופיה של נעמי הררי:
סוף סוף שיעור ראשון בהרכב כיתתי! כל תלמידי בית חינוך אורנים שמבקשים לדעת פילוסופיה. בעזרת החור שבבייגל (תודה אושי!) פתחנו בשיחה על מאפייני המחשבה הפילוסופית - מה מחייב עיסוק פילוסופי?
איך זה אמור להרגיש? שמחתי לגלות שהשיחות בשבועיים הקודמים, אף שהיו בהרכב רנדומלי, היו משמעותיות להן והן חזרו על תמות מתוכן. סיימנו עם מאפיין היומרה הפילוסופית להביא לחיים וחברה טובים יותר וזה
היה גם הקישור לאתיקה. דנו בשאלה האם וכיצד אתיקה יכולה לתרום לחיים וחברה טובים יותר? האם אדם שלומד מוסר ועוסק בשאלות מוסריות גם ינהג באופן מוסרי יותר? חילקתי את הכתה לחמש קבוצות כשכל
אחת התמודדה עם דילמה מוסרית יומיומית אחרת. דחקתי בהן להכריע, לנסות לשכנע את האחרות בעמדתן ולבסוף להעלות על הכתב את ההכרעה ונימוקה. לכאורה משימה פשוטה. לא באמת בעולם הפוסטמודרני שסובב אותן....
בכיתת הספרות של חיה גלמן:
לקרוע סיפור
אתמול יצאנו סוף סוף למסע המשותף שלנו, כשברקע הנושא השנתי שבחרתי – "על הדרך". את המפגש התחלנו בתרגיל כתיבה קצר שהנושא שלו היה "היחסים שלי עם קריאה".
במרכז השיעור עמד סיפורו הקצר של חוליו קורטזאר – "כשניגשתי לאסוף את כל סיפוריַ...". לפני שהתחלנו בקריאה קיימנו דיון קצר שבו כל אחת התבקשה לומר מה היחס שלה לספרים כאובייקט, האם מסכימה שיכתבו
בתוכם, האם מפריע לה לראות ספר זרוק או מוזנח, האם עמוד קרוע בספר מעורר בה איזה רגש? כולן הביעו יחס של כמעט "קדושה" לאובייקט שנקרא ספר. היתה תחושה של טאבו בעניין זה. ניגשנו לקריאת הסיפור שבו,
נזכר המספר בטקסט שבצעירותו, במהלך נסיעה ארוכה ברכבת, היה לו ולזוגתו ספר קריאה אחד, וכדי לחלוק בקריאה, הוא היה קורא בדף אחד, תולש אותו, מעביר לה לקרוא, והיא, לאחר שסיימה לקרוא בו השליכה אותו
מהחלון וכך עשו עם כל עמודי הספר.
לאחר מכן קיימנו דיון על איסורים תרבותיים חברתיים, על ההשלכות שלהם על חיינו, על האופן שבו אנו מאמצים "טאבו" מבלי לבדוק אם יש בו היגיון כלשהו. כמו המספר, הבנו "שלאיסורים הכי מטופשים יש כוח שהתבונה
אינה יכולה לו". בשלב זה התלמידות שיתפו כיצד בחייהן הפרטיים הן שואפות לנפץ "טבואים", לעתים ללא הצלחה.
על הדרך גם נגענו בטעימות במונחים כמו, מעשה סיפר, מבואת כניסה לטקסט, פרדיגמה, ארספואטיקה, אסטרטגיית כתיבה ועמדת המחבר. יצאנו לדרך...
コメント