במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד:
המשכנו את הדיון בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות.
לאחר הדיון הסוער והאסוציאטיבי שהתרחש בפעם הקודמת הקדשנו את השיעור הראשון למבט כולל על היצירה הלא-נוטה-להתפרש-הזו, והצענו למשוך כמה חוטים מתוך הנושאים והשאלות שעלו בשבוע שעבר, ולהתחקות אחריהם לכל אורכה.
התייחסנו לארבעה דברים בעיקר: שאלת הזהות, הגן, הסאטירה על החברה הוויקטוריאנית, והיחס שבין ילדות לבגרות.
פתחנו בשאלת הזהות או השאלה מי אני, שנעשית לחידה הגדולה, כפי שאומרת אליס, עם כניסתה לארץ הפלאות. עקבנו אחריה מהפרקים הראשונים ועד הפרק האחרון שבו חוזרת אליס לגודלה האמיתי ויוצאת מארץ הפלאות. ביררנו למה השינויים התכופים בגודל הגוף הם שמערערים את תחושת האני של אליס, נתנו כמה תשובות שונות למשמעות של גדול וקטן וראינו שלאחר עצתו של הזחל אליס קונה לעצמה דרך לשלוט בגודל גופה ומשם ואילך חוזרת אליה בהדרגה תחושת האני ואיתה גם בטחון לנוכח היצורים המשונים והסמכותיים שהיא פוגשת בדרכה.
עברנו לשאלה אודות הגן – נזכרנו בסיפור גן העדן ובמשמעויות הסמליות שקשורות בו בתרבות המערב. ראינו שבאליס יש פארודיה על הכניסה אל הגן האבוד ועל הגן עצמו, אליס מתקשה מאד להיכנס אליו ולבסוף נכנסת במין קלות כמעט אגבית, ומגלה שהגן אינו כה נפלא; הוא מעשה ידי אדם ולמעשה הוא גנה של המלכה, ששולטת בו ביד רמה. מתרחשים בו כל מיני דברים בלתי הגיוניים והמשפט הנשמע בו שוב ושוב הוא עירפו את ראשו.ה. הגן, אפוא, הוא מהופך לדימוי הגן הנפלא שאליס נשאה בדמיונה.
למעשה מה שמתרחש בגן, ובספר כולו, הוא שורה ארוכה של סאטירות ופארודיות על כל מוסדותיה המובהקים של החברה הויקטוריאנית – שיטות החינוך, שירים דידקטיים לילדים, בית הספר, הגן, הנימוסים, שעת התה, משחק הקרוקט, הדוכסות, בית המלוכה, בית המשפט ועוד. התעכבנו והקראנו כמה פסקאות סאטיריות חריפות ומצחיקות במיוחד.
שאלת היחס בין ילדות ובגרות נוגעת לכל הנושאים שעסקנו בהם – ראינו שהספר מעמיד ילדה קטנה, נבונה ושקולה אל מול עולם של מבוגרים שהוא מטורף ומוטרף לחלוטין, והופך על פיהן מוסכמות רווחות אודות ילדים ומבוגרים ומה שביניהם.
לסיום קראנו את מסיבת התה של הכובען ונתקענו לנצח עם ארנביב, כובען ונמנמן וחידה שאין לה פתרון בשעה שש.
אחרי ההפסקה הגדרנו מהי סאטירה, מהי פארודיה ומה מבחין ביניהן, ושלחנו אותם למשימה בחברותות: לכתוב פארודיה על ידיעה או כותרת מהעיתון של היום.
הפארודיות היו לא רעות.
וכך נפרדנו מארץ הפלאות. לעת עתה.
בכיתה יא' של קובי אסולין:
התחלנו את הדיון בחזרה קצרה על הובס. דיברנו על שלושת המושגים המרכזיים שהוא תורם להתפתחות המחשבה המדינית. ראשית, טבע האדם כמקפצה רילטסטית-אמפירית לדיון, שנית, מצב הטבע כתיאור חברה נטולת ארגון תחת טבע האדם, ולבסוף החוזה החברתי שנוצר בין הפרטים לריבון ולמעשה צובע את המדינה כהכרח מינימלי, את היחסים בינה לבין האזרחים כיחסי כוח הדדיים ואת היחסים בין הפרטים כמבוססי חשד תמידי, היעדר דבק רגשי-סולידרי. לאחר מכן פנינו לדיון במושג הזכות. הזכות מהווה אחת מהדרכים להתמודדות עם כוחו האבסולוטי של הריבון. הבחנו בין זכויות טבעיות לזכויות אזרח, האופן בו זכויות טבעיות מהוות לרוב ציווי נגטיבי ("לא תעשה"), האופן בו הן מטילות חובה על הצד שכנגד (מדינה, אזרח). שוחחנו על האופן בו הזכויות מהוות הגנה בעיקר על החלשים בחברה (נשים, מיעוטים, ילדים, קבוצות מוחלשות). עסקנו בהתפתחות ההיסטורית של משוג הזכות מצרפת והמהפכה שם, לארה"ב והמהפכה שם, דרך השואה ומלחמת העולם השנייה עד לאו"ם וימינו אלו. בחלק השני של הדיון ערכנו תקציר של כללי אצבע לאירוע דיבייט שנערוך (בתקווה שכלל התלמידים ינכחו בו). סיכמנו שנקיים דיבייט של בעד ונגד ע"פ נושאים שמעניינים תלמידים.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין:
נפגשנו במתכונת חסרה, אבל עם ליבת כיתה מסוימת. התחלנו את השיעור בחזרה על האידיאות ועל ההגדרה של אידיאה. ואז התחלנו את משל השמש, כרמל התנדבה לצייר כמובן, עין, אובייקט (שחייב להיות חתול מפורט לפרטי פרטים, כי זו כרמל) ואת השמש כאור מתווך. הציור והמשל היו נחמדים, וכשהגענו לנמשל, הם התקשו להבין מדוע כמו שהשמש היא מאפשרת קיום הדברים וגם הכרתם כך גם אידיאת הטוב היא המקור לעולם האמיתי ולהכרתו. הן שאלו בביקורתיות האם אפלטון הוכיח זאת, וביטלו אותו כלאחר יד, מתוך מבוכה ואי הבנה, ומתוך הציפייה שכל דבר דורש הוכחה. הרגעתי אותן, ונזפתי בהן שמדובר בפאקינג אפלטון, ושיהיו סבלניות להבין ולהקשיב באמת לטענה של גדול הפילוסופים. קודם שיבינו ואחר כך שיבקרו, ונדרשת לכך סבלנות לפחות עד שיכירו את העניין באופן רחב יותר. הזדהיתי עם תסכולן ואמרתי שאני זוכרת את המוזרות הזו של משל השמש כסטודנטית ולכן ניסיתי להסביר להן, מכל מיני כיוונים מדוע ניתן לחשוב שאפלטון יטען שהטוב הוא מקור העולם, פיסיקלית, חברתית פוליטית ובכל תחום אם הטוב החיוני לא היה מכוון את הדברים ובפועל גובר העולם היה מתכלה. הן שאלו אם יש אידאות רעות ועניתי שהאידיאות הן טובות והרוע הוא התרחקות ממה שטוב ולכן גם נכון וחכם. חיברתי זאת לאתיקה האפלטונית שלמדנו בשנה שעברה: טענת אפלטון שחכמה חייבת לבוא עם צדק ביחד ושאי אפשר להיות חכם ורשע.
היתה שיחת שאלות ארוכה ועמוקה לגבי הרוע. אם יש אידיאה של מדינה, והמנהיג החכם ירצה להתקרב אליה, לטענת אפלטון הוא בטוח יגיע גם לצדק, ואם הוא רשע, אז הוא לא בכיוון. ככל שנתרחק מהאמת נתרחק מהדבר הנכון, המועיל המושלם ונגיע לרוע ויהיה לנו רע וההפך. הנכון והמועיל הוא בהכרח טוב. אחר כך ניסינו להבין מה זאת אומרת שאידיאת הטוב מקיימת ומכילה את כל האידיאות, ולמה יש אידיאה ולמה אין. הסברתי להן מעין מפת עצמית, קבוצות וסוגים והמשכנו עד להפסקה.
לאחר מכן עברנו למשל הקו המחולק, בניגוד למשל השמש, הפעם התחלנו עם הטקסט, כדי לקבל תחושה, איך השיח האפלטוני, קורם עור וגידים לכדי שרטוט. בקשתי מאסף להקריא ומהשאר שיציירו מה שהן מבינות על דף. הפעם בהזדמנות ייחודית בקשתי ממאיה שהיא "גרועה בציורים", אך מאוד מתמטית לצייר על הלוח, כי זה התחום שלה. היא ציירה בדיוק ובמסירות רבה, והתפעלתי שדי קלטה אינטואיטיבית את מה שצריך, גם את היחס שלא הוזכר וגם את הפרופורציות. כשהגענו לשלב הנחת ה"צלמים" במקטע הקטן המשכתי בעל פה. וציירנו את הקו המחולק, הסברתי את חלקיו אחד אחד, עד שנגמר השיעור.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
הקדשנו את המפגש כולו, לשמחתי, לשפינוזה. חשוב לי לנסות ולצמצם את הפער, אם ישנו, בין הצפייה של הילדים מעצמם במבחני המתכונת והבגרות, לבין מצבם בעת הזו. לכן פתחנו עם שאלת תרגול לבגרות המקיפה את תחומי החומר השפינוזיסטי, וכשסיימו את הכתיבה חילקתי להם מחוון וביקשתי שיבדקו את עצמם. בהמשך, בזמן שהם צפו בפרק הנהדר 'המנודה', בדקתי את התרגילים בעצמי וכל אחד ואחת פגש את צורת הבדיקה 'החיצונית' למול הדרך בה העריכו את עצמם. חלקם היו נדיבים, חלק אחר החסיר נקודות ללא סיבה מוצדקת. זה היה מאוד מלמד, גם עבורי. ותודה לעצתן הטובה של חיה ונעמי. בשבוע הבא נשלים את מרתון החזרה לבגרות עם מפגש דטרמיניזם/אקזיסטנציאליזם, ומשם בצעדי דילוג אל המתכונת
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של הודיה בונן :
לשמחתי נפגשנו בהרכב כמעט מלא, מה שאפשר לנו לחשוב יחד ולדון מה יהיה נושא היחידה החמישית שלנו, אותה נתחיל בקרוב.
המשך המפגש היה שונה מהרגיל: הבנות התחלקו לקבוצות קטנות ובחרו שאלה מתוך רשימת שאלות שעוסקות בתמות מרכזיות בדון קיחוטה.
כל קבוצה בחרה שאלה, תכננה בקצרה כיצד תענה עליה ופנינו יחד לחדר מחשבים.
מרבית הבנות עבדו ברצינות ונהניתי להסתובב ביניהן ולשמוע את המחשבות שלהן. המשימה החזירה אותן לטקסט עצמו, לצורך הבאת ציטוטים ודוגמאות. היתה לי תחושה שגם הבנות שהחסירו שיעורים או לא עקבו כל הזמן כעת "מוכרחות" להשלים את הפער.
בסיום השיעור שמענו שתיים מההרצאות הקצרות, השאר יציגו במפגש הבא.
Comentarios