מכללת אורנים 23.03.2025

שבוע 20 בית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בכיתה י' של יעל אבוקרט והודיה בונן

המשכנו לעוד מפגש כפול של סדנת כתיבת המסות, שני במספר. פתחנו בסבב היזכרות, מהי השאלה של כל אחד ואחת. בעקבות הסדנה עם ארנה קזין, הדגמנו את טכניקת רשימת הנקודות - הכנת רשימה של רעיונות, נקודות או תחנות שעליי לעבור בדרך כדי לברר את השאלה שלי. התפזרנו לעבודה אישית, כשעה של כתיבה וחשיבה. רבים מהם התקבצו סביבי וביקשו עזרה, ביקשו ממני לקרוא את הפתיחות שכתבו בסדנה הקודמת ודנו איתי בשינוי הנושא שלהם. כמובן שגם קיבלו ממני חומרי קריאה או הפניות על הדרך, ממה שיכולתי לשלוף מהמחשב באותו הרגע. למעשה, סבב ההיזכרות בשאלות גרם לקבוצה מסוימת להרגיש שהשאלה שלהם בעצם לא מדויקת, וביקשו להחליף מוקד לכתיבה. שמחתי שהם כה מחויבים ומחפשים לעומק את השאלה שכרגע מעסיקה אותם. אבל זה גם היה לא פשוט לייעץ לרבים כל כך במקביל. 

לאחר ההפסקה ערכנו סבב נוסף, כל אחד הקריא את הרשימה שכתב - מה עוד יש לי לספר על הנושא, מה אני צריך לברר, ממי אני צריך לבקש חומר קריאה כדי להתקדם. התנועה מהכתיבה המאוד אישית אל החוץ, אל חיפוש התשובה ובעצם עם הניסיון לחזור עם "תשובה", עם אמירה או גילוי בנושא, לא התרחשה באופן טבעי. ניסינו לייעץ לכל מי שהקריא לאן עוד כדאי לו לפנות ומהם כיווני המחשבה הנוספים שכדאי לו לאמץ. היו עצות טובות - אבל נדמה לי ששיטת "מטר השאלות" שהתנסינו בה בסדנה גם בהקשר הזה פחות עובדת כאן, ועובדת הרבה יותר טוב כתגובה לטקסט. 

סיימנו עם אמיתי, שלא היה במפגש הראשון והקריא לנו לסיום את הפתיחה שלו. פתיחה מבריקה שגרמה לי להתרגש מהכישרונות שעוד לא גילינו בכיתה הזו. התפזרנו עם הנחיה לקחת מכאן את הכתיבה לעבודה אישית בבית. המטרה היא לייצר אסופת מסות קצרות, עד 1000 מילים. יצאתי מלאת תקווה שזה אפשרי, לאור הרצינות וההבנה שהם הפגינו.

בכיתה יא' של נגה וייס ויונתן דיין

אתמול, ביום הולדתה של נגה, נכנסנו לחטיבה האחרונה לשנה זו של לימודי מטאפיזיקה. דרך שפינוזה נמשיך את העיסוק בשאלות האלוהות לצד הבעיה הפסיכופיזית, ונתוודע אל בעייה הרצון החופשי (דטרמיניזם) והאפשרות לגאולה למולו. החלק הראשון של המפגש הוקדש למבוא למחשבה שפינוזיסטית.

הסתכלנו על מאפיינים כלליים של הפרויקט שלו, המוטיבציה המרכזית שהעסיקה אותו כפי שהיא מנוסחת במאמר לתיקון השכל, והתעכבנו על תפיסת האלוהות/כוליות עם ראשית נגיעה באפשרות לגאולה. אל תוך הדיון באפשרות להיות האדם חלקיק אלוהי, התפתחה שיחה על היסוד הרוחני באדם, היכן הוא מתקיים, מה הוא, ובמה הוא נבדל מיסודות נפשיים. בחלק האחרון של השיעור, הסתכלנו על אזורי הפער בין ההגות של דקרט לזו של בנדיקטוס.

בחלקו השני של המפגש המשכנו עם הפרשנות הספרותית למיתוס פסיפאה והמינוטאור, הפעם עם קריאה בסיפורו של בורחס ׳ביתו של אסטריון׳.

התלמידים והתלמידות היו ערניים ומעורבים, הקבוצה אתמול היתה מצומצמת מכל מיני טעמים, ובכל הנוגע לקריאה המשותפת היתרונות בלטו. קראנו את הסיפור פעמיים, עברנו על היסוד המתעתע של קרקע אמת בלתי יציבה, בדומה לזו שהניח קפקא בגלגול, בין קריאה לקריאה נפתחו אפשרות של הבנה, הזדהות, התרה של בעיות וקריאה מטאפורית של עולמות המבוך, החשש מפני האנושי, והבדידות של אסטריון.

בכיתה יב' של רותם וגנר ועומר בן דוד

אנחנו מתקרבים לסוף היחידה שלנו באסתטיקה ושירה, בעצם גם לסוף השנה והכי חמור - לפרידה, וכבר אנחנו מלאים בצער על כל מה שתכננו ואולי לא נספיק. גם בקבוצה שאלו בדאגה - מה לגבי כל התכניות שלא הפסקנו עדיין? הרגענו את עצמנו במחשבה על מפגשים דמיוניים בעתיד. בינתיים הסכמנו שיש מספיק חרדות על הפרק ושעדיף פשוט ללמוד, אז עברנו לקרוא במרקס.

התחלנו במבוא קצר לניתוח ההיסטורי שמציע מרקס בתחילת המניפסט הקומוניסטי, על-פיו ההיסטוריה כולה היא מאבק מתמשך ביו מדכאים למדוכאים. שוחחנו מעט על נקודת המפנה ההיסטורית שמייחס מרקס למאבק בין הבורגנות למעמד הפועלים, ואז עברנו לקרוא בכמה קטעים מתוך 'כתבי שחרות', שבמרכזם העיסוק של מרקס במושג הניכור. 

הדיון, כצפוי, נמשך במהרה בעקבות צקצוקי לשון: 'אבל מה הפתרון? קומוניזם? כבר ניסינו! כבר נכשלנו!' - התעקשנו להשתהות עוד כמה רגעים בביקורת התרבות של מרקס. חשבנו על האופן בו הקיום הקפיטליסטי משפיע על עיצוב התודעה; על השינוי שעבר מושג האדם בעקבות המהפכה התעשייתית; על הנטייה שלנו להתייחס למציאות הכלכלית כהכרח טבע מובן מאליו - כזו בה יש הבדלי מעמדות, ניצול, מרדף הכרחי אחר הון, פער גדל בין האדם לבין היצירה שלו, לבין עבודתו; עוד שוחחנו על הגדרת האדם של מרקס, המציעה שלא ניתן להבין את האדם מחוץ להקשר כלכלי וחומרי. 

הדיון הנסער הוביל אותנו עד להפסקה. כששבנו, סיכמנו באמצעות רישום מסודר של מושגי יסוד במרקסיזם: הבסיס הממשי ובנין העל; מטריאליזם; ניכור; החפצה; אמצעי ייצור; תודעה כוזבת... הסתפקנו בזה כבסיס לדיון באסתטיקה מרקסיסטית. שוחחנו על שתי אפשרויות שונות לתרגם את המרקסיזם לשיטה אסתטית - הריאליזם הסוציאליסטי והתיאטרון האפי של ברכט. אלעד, נציג מגמת תיאטרון, סיפר לנו על אפקט הניכור של ברכט וכיצד ניסה ליישם אותו במחזות, ואז קראנו קטע קצר מתוך סיפורי מר קוינר - 'משל הדגיגים והכרישים'. 

אחרי כל זה, קראנו בסבב פואמה ארוכה ומרקסיסטית למדי של אלכסנדר פן - 'נגד'. הקבוצה ספק לעגה ספק נבהלה מאורך הפואמה, אבל לאורך הקריאה נשאבה לסיפור שהיא מגוללת וזיהתה, כמובן, כיצד נשענת הפואמה על עקרונות הביקורת המרקסיסטית. סיימנו בקישור קצר בין השיעור, שכולו עסק בפוליטי בלאו הכי, למציאות המטורפת שמחוץ לכיתה, שאליה לצערנו נאלצנו לשוב.