במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד:
אתמול התחלנו בפרק חדש של לימוד שיוקדש לאודיסאה להומרוס. האם נצליח לסחוף אותם אל הים הגדול והסוער הזה?
פתחנו במבוא כללי לאודיסאה ולצורך זה חזרנו אל מלחמת טרויה ואל האילידה. לאחר שהסברנו מה זה אפוס ופרסנו תמונה כללית של היצירה, וראינו במפה שטרויה נמצאת לא רחוק ממיצרי הדרדנלים (הם העדיפו גרגמלים) ואילו איתקה באיי יוון דרום-מערבית ליוון ומפריד ביניהם הים האגאי כולו ודרך רבה, ולאחר שסיפרנו על גילוי טרויה על ידי שלימן ועוד כל מיני חומרי הקדמה, התמקדנו בסיפור היסוד של מסע השיבה של הגיבור אל ביתו – מבלי לגלות אם אכן מצליח אודיסאוס לשוב וכיצד (הם לא יודעים) - ושאלנו אותם איך אפשר לזהות אדם ששב לביתו לאחר עשרים שנה בעולם שאין בו תעודות זהות, אלבומי תמונות, מאגר ביומטרי ובדיקות ד.נ.א וביקשנו שירשמו לעצמם שלושה אמצעים אפשריים לזיהוי. הם העלו רעיונות טובים: צלקת או כתם לידה, קול, סיסמא סודית מוסכמת, פרטים אישיים מהעבר ועוד. ביקשנו שישמרו את הרעיונות האלה ונחזור אליהם לאחר שנקרא את הפתרונות שהציע הומרוס. בהקשר זה הרחבנו קצת – עדיין כחלק מהמבוא – לשאלה על מה היצירה הגדולה הזו, שאלה שעוד נשאל אותה פעמים רבות לאורך המסע שלנו בתוכה – וכבר גילינו שאין לה תשובה אחת, ובכל זאת אחת מהן היא שאלת הזהות: מה מחזיק את תפיסת ה"אני" של אדם בתנועה של הזמן ומה מאפשר לסביבתו לזהות אותו, האם אודיסאוס מרגיש ויודע שהוא אודיסאוס בן לארטס לאורך כל המסע שלו, ואיך אמורים אוהביו לדעת שהזר שנכנס אל ביתם הוא אודיסאוס ולא מתחזה? זו שאלה שתלווה אותנו במהלך הקריאה.
התחלנו לקרוא יחד בקול את הפרק הראשון – ההתחלה היתה קשה וכל רגע או שנים נעצרנו להסביר מושג, שם או דמות. לרגעים חששנו שהם נשמטים מהרשת המסועפת הזאת של סיפורים על סיפורים שטוויים בתוך הטקסט. ובכל זאת המשכנו וחזרנו והסברנו מה קרה ומה קורה ומי קשור למי ואיך, ולבסוף הגענו לחצי הפרק בערך כשנראה היה שאפשר לעצור פחות ולהקשיב לסיפור עצמו, ולהבין.
אחרי ההפסקה צמצמנו את המעגל, וכבר קראנו כמעט בשטף עד סוף הפרק הראשון, וכבר הרגשנו שהאודיסאה היא המדורה שבאמצע המעגל. כמה עיניים כבר נצצו. וכשסיימנו הם סיפרו מה קרה עד כה בלשונם: היה ישב"צ של האלים ואתנה שאלה מה עם אודיסאוס וכו'.
לסיום – סיכמנו ואמרנו שהפרק הראשון הוא מעין אקספוזיציה, שפורסת לעינינו את המרחב והזמן והנפשות הפועלות והמצב בו הן נתונות, ומה שבולט בו כל כך הוא ההיעדר של אודיסאוס. הפרק הזה חושף בכל פרטיו וענייניו את חסרונו הנוכח, בן העשרים שנה, של האב והאיש והמלך, שלא ברור לבני ביתו אם הוא חי או מת, ואם הוא חי מה מונע ממנו לחזור.
בכיתה יא' של קובי אסולין:
הדיון אתמול התחלק לשניים,. בחלק הראשון סיכמנו את המהלך של דקארט. הדגשנו את החשיבות של דקארט לתרבות המערבית בעצם העמדת האני כהתחלת החשיבה ועוד יותר מזה העברת המוקד הפילוסופי לדיון בתודעה . דיברנו על האופן שבו דקארט חותר לוודאות דרך הספק המתודי, אופן הפעלת הספק מהקרוב לרחוק, מחושים לאמיתות לוגיות מתמטיות. לאחר מכן מופיע הקוגיטו שאומנם נותן ודאות אבל רק ביחס לנפש ומותיר את שאלת העולם המתפשט בשאלה. דיברנו בהמשך לכך על האופן בו אלוהים משמש את דקארט כערבות ליחס תודעה עולם ולמשפטי אמת של התודעה. החלק השני ביצעתי מעבר לתחום פילו' של השפה ולמושג הסימן אצל סוסייר ובארת. ניסיתי להראות את האופן שבו התפיסה הסטרוקטורליסטית שוברת את המסורת הפיל' שמזהה באובייקט את משמעותו ומראה כיצד זה מקבל את משמעותו מהמערכת שבתוכה הוא פועל, דיברנו על חשיבה בינאריות וכיצד היא מופיעה תרבותית, על היחסים בין מסמן למסומן וכיצד יש לנתח תופעות דרך הבנתן כמערכת סימנים. כדוגמה קיימנו דיון בסצינת הפתיחה של מטאל ג'אקט וכן ניתחנו תמונה של אלכס ליבק ע"פ המודל של בארת .
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין:
בשיעור הראשון דיברנו על עבודות ההגשה בנושא ביקורת שילר על קאנט. סקרתי את ההערות לכתיבת עבודה הרלוונטיות לכלל הכיתה. לאחר כמה הערות טכניות, עבדנו בעיקר על הבנת המבנה של העבודה והפנמה של החיבור הפילוסופי כמציג דיון, ובתוכו הצגה הולמת של מגוון קולות ונקודות, ולא רק של מה שיש לכותבת לומר. במקרה שלהן באופן גורף, להסביר את קאנט מכל הלב וההיגיון, להיות שליחות של רעיונותיו, כדי שמי שיקרא את הפסקה שמציגה אותו יאמר "וואלה... צודק! " ורק אחר כך להעביר עליו ביקורת. עיבדנו צעד אחר צעד את הנקודה הזו בעיקר.
על אף שלא הספקנו לעבור על כל ההערות, בשיעור השני התחלנו סוף סוף חומר חדש. שאלתי מי רוצה לצייר ומיד כבשו את הלוח כמה תלמידות. מאחת ביקשתי שתצייר מסילה, מהשנייה קרון, מהשלישית אנשים העובדים על המסילה ומהאחרונה שתצייר בניין ברקע (שקד ציירה את עזריאלי, ואת עצמה עומדת על הגג, וכתבה: "שקד על הגג" דבר שיתנקם בה בהמשך) כשסיימו להתבטא אמנותית, הצגתי את דילמת הקרונית וביקשתי שיכתבו 1.שאלה פילוסופית העולה מן הדילמה. 2. איזה עקרונות ושיקולים עומדים על הפרק בסיטואציה כזו. 3. מה הן היו בוחרות לעשות. 4. האם יש קריטריונים מסוימים שהיו משפיעים על הבחירה במצב כזה באופן כללי. 5. האם יש מידע מסוים על האנשים במסילה שהיה משנה את בחירתן באופן אישי. משסיימו לכתוב והשתוקקו להקריא עצרתי בעדן. מחקתי את פיצול המסילה וציירתי על הגג איש שמן מאוד, והצגתי את הגרסה השנייה של הדילמה- אם אתן שקד על הגג, האם אתן דוחפות את האיש בידיעה שיעצור את הרכבת וימנע מחמישה אנשים למות. שקד שהיא טיפוס לא החלטי בעליל ולא רצתה להכריע עוד בסיטואציה הראשונה, הציעה בכנות לזרוק את עצמה, אבל היא רזה מדיי, אז זה לא פתר אותנו מהדילמה. ביקשתי שיענו בכתב ויציינו כל שוני באחת מהתשובות אם קיים בסיטואציה זו. אחר כך לצד האנשים כתבתי 100 ושאלתי אם היו משנות משהו בתשובתן אם היו 100 אנשים על המסילה... ואז התחלנו להקריא את השאלות הפילוסופיות שהן חיברו, וכתבנו את כולן בדף מרוכז. שאלות יפהפיות, כמעט כולן שונות אחת מהשנייה. תענוג. אני מתה להמשיך את השיעור כבר בשבוע הבא.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
עם קבוצה מוקטנת (9) אך אסופה יותר נוכח עזיבה של צמד תלמידות שלא הצליחו להחזיק את העומס השנה, התחלנו אתמול להתניע את מרתון החזרה הגדול לקראת הבגרות, עם שאלת תרגול שסיכמה את הביקור שלנו אצל דיוויד יום בחטיבת אסתטיקה. המהלך הוא כזה: במשך השבועות הקרובים, לאחר חזרה על הוגה תינתן שאלת בגרות לתרגול, כל מגישה תקבל 5 נקודות למתכונת. מי שתגיע, תכתוב ותגיש את 5 השאלות, תגיע למתכונת עם 25 נקודות באמתחתה. עם תום הכתיבה, בחלק השני של השיעור, עברנו לקאנט, עם שיפוט הטעם הטהור, בתיווכו המסור של מנחם ברינקר, כי להביא את קאנט כפי שהוא לכיתה שלי בשעה 19:00 בערב זה מתכון ל... בשבוע הבא נקנח את חטיבת אסתטיקה עם ניטשה.
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של איריס אליה כהן :
אצלנו הייתה פגישת פרידה מרגשת ביותר. אחרי שסיפרנו, נויה ואני, לבנות שאני עוזבת, הגיבו הבנות בדברים כנים ויפים, דיברנו בשבח השירה, הספרות, התנועה וההליכה אחרי החלומות שלנו, וכמובן בשבח דרך רוח והודיה האהובה שתחליף אותי. השמעתי להן שני שירים, אחד על חלומות של מיקי גבריאלוב, ואחד פרי עטי. סיכמנו שלעיתים צריך לקחת החלטות קשות, אבל נכונות ומדויקות. מאד חששתי מהרגע הזה, לא ישנתי כמה ימים, אבל אני חושבת שהן קיבלו את הבשורה באהבה והבנה.
Comments