שבוע 16 בקמפוס הזום של אורנים. מחכים ומצפים לחזור כבר למפגשים הפיזיים בבית החינוך:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
הפגישה אתמול התחילה בשיחה עם התלמידים על חווית הזום שלהם בימים אלו. חלקם הגדול לומד בזום ומדווח על חוויה לא פשוטה עבורם, הם מדווחים על מעין תחושת מוזנחות או נטישה בלמידה הזו.
יכול להיות שבתור התחלה לשיעור בזום זו לא היתה השאלה הכי טובה. התחלנו את השיעור בכתיבה משותפת של תרגיל התועלתנות משבוע שעבר. הדרכתי את התלמידים כיצד לפתור תרגיל כזה, איך לפרק אותו לחלקים, איך לבחון אם השתמשנו בכל המידע שניתן לנו, איך לזהות בטקסט מתי מדובר על הנאה או סבל, ואיך לחשב תועלתנית שאלות מעין אלו.
שוחחנו גם בקצרה על האופן שבו חשיבה תועלתנית מדריכה פקידות ממשלתית בהכרעות שהיא מקבלת (למשל סל התרופות, סגר בזמן קורונה). לאחר הפסקה קצרה פנינו לקאנט , חילקתי את הטקסט של קאנט (החלק הראשון) ל-5 חלקים, הכיתה התפצלה ל-5 קבוצות והם התבקשו לעבור על הטקסט, לפענח אותו, לזהות משפטים משמעותיים, מילים סבוכות, לסכם אותו בקצרה במילותיהם. הכיתה התפזר לקבוצות ואני עברתי ביניהם, בחלק מהקבוצות והרגשתי בחלק מהן,
עבודה ממשית, בחלק אחר תחושה של עייפות. ראיתי את ההבדל בין עבודה בקבוצות בכיתה לבין עבודה בקבוצות בזום, המגע הממשי והחברתי חסר. בסיום העבודה התכנסנו מחדש, כל קבוצה קראה את הקטע שקיבלה, פענחנו ביחד ואז ראינו את הסיכום שלהם. כאן זה פחות עבד, נראה לי שהיו כבר מותשים מהתרגיל. בכלל כבר מותשים מקאנט לאחר שלושה שיעורים. שבוע הבא ננסה להעיר אותם דרך ניטשה..
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
התכנסנו בזום בנוכחות מלאה, התחלת הזום היא תמיד הרגע הכי מאתגר נפשית וטכנית, כשמנסים לדלות טיפות של שת"פ ולהבין מי באמת איתנו. עשינו בונדינג קצר בחזרה על החומר, אפלטון רוצה להוכיח שהצדק מועיל וידגים זאת על הגוף הגדול יותר המדינה. אחרי ששיעור שעבר הם כתבו שאלות שיש לשאול לפני שבונים מדינה, השיעור הפעם מוקדש לבניית המדינה של סוקרטס בפרק ב.
שלחתי להם טקסט של ספר ב' מהפוליטאה, ונתתי משימת קריאה: הם צריכים לקרוא את הטקסט ולסכם את כל הנקודות שעולות שם באשר לבניית מדינה. לכתוב לפי הסדר בטקסט שאלות, תשובות הנחות הדגמתי להם על הטקסט כיצד אני מנפה את מה שלא חשוב ומחלצת את האמירה הפשוטה שמובאת בטקסט. חילקתי אותם לארבעה חדרים ובהם קבוצות קטנות. שתי קבוצות התבקשו לסכם עבור כל הכיתה את העמודים של בניית המדינה- מדוע כמה מדינה מה יהיה אופייה וכולי, עד הצורך בשומרים. שתי קבוצות השניות את החלק של טיב השומרים וחינוכם.
לאחר מכן יצאנו למליאה חזרה לשתי דקות בהן הם שפכו תלונות אינסוף על הטקסט ואיך הוא קשה וסוקרטס... וזה... בעוד אני צוחקת ללא הפסקה מאיך שזה נראה כשכווווולם מתלוננים יחד בזום. (אמרתי להם שישלחו עם יונת דואר לתיבת התלונות שנמצאת באקדמיה באתונה, אם נשאר ממנה משהו) ויצאנו להפסקה. אחרי ההפסקה עברנו על הסיכום הראשון ומאוד התפעלתי שהם ספגו והבינו והצליחו. הם לא סיכמו ממש בנקודות כפי שביקשתי אבל הם פגשו את החומר והצליחו להתמודד איתו. שיעור הבא נמשיך את החלק השני .
בכיתה יא' של יונתן דיין:
אתמול הגענו אל השלב התיכון במסע השפינוזיסטי שלנו עם העיסוק בבעיית הגוף נפש לפי שפינוזה, הבנתו את מנגנוני הנפש ונקודות ההשקה בינו לבין דקרט - כיצד שפינוזה משתלב אל תוך השיח הקרטזיאני והופך אותו על פיו. הבנת נקודות הדמיון והשוני בין השניים היתה הכנה לחלקו השני של השיעור, שהתקיים במשותף עם כיתה יב, והוקדש לעימות המתוקשר בין הזרם הרציונליסטי לזרם האימפריציסטי. עבור כיתת יב' זו היתה הזדמנות להשתפשף בביקורת אותה למדו במשך מספר מפגשים, ועבורנו, תלמידי יא', זו היתה הצצה אל העתיד האימפריציסטי שממתין לנו מעבר לפינה. בסך הכל, זו היתה מחווה מרעננת מאד לשגרת הזום שהתהוותה לה בינתיים.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
לאחר טיול בדרך צדדית, שלקחה אותנו למחוזות האתיקה והאסתטיקה של יום, שבנו אל המטאפיסיקה. חלקו הראשון של המפגש הוקדש להיכרות עם "המזלג של יום": קראנו כיצד מחלק יום את מכלול הידע האנושי, בחלוקה גסה, לשני סוגים עיקריים והעמקנו בכל אחד מהם. כך שאלנו מה מבדיל בין משפטי המתמטיקה והלוגיקה לבין טענות עובדתיות, עסקנו בקריטריון הסתירה המאפיין טענות אפריוריות ובשיטות ההסקה השונות האופייניות לכל קטגוריה.
בזאת הכנו את הקרקע לבעיית האינדוקציה, שתעסיק אותנו לאורך המפגש הבא.
בחלק השני של המפגש התאחדנו עם כיתת הפילוסופיה של יונתן, העוסקת גם היא במטאפיזיקה השנה, לדיון משותף בביקורת האמפיריציסטית. תחילה ביקשנו מחברי שתי הקבוצות לנסות ולאפיין את המשותף בשיטה הפילוסופית של דקרט ושפינוזה; לאחר מכן, חברי הקבוצה שלי שיתפו בעיקרי הביקורת האמפיריציסטית, בה עסקנו לאורך המפגשים האחרונים; המשכנו לדיון משותף בעיקרי העמדות, ולאורך הדיון עלו שאלות חשובות: מהם יעדיה של הפילוסופיה? מהם "חוקי המשחק" המקיימים חקירה פילוסופית ברת תוקף? מהם גבולות התבונה, ומה מתפספס כאשר אנו מתנים את תקפות הידיעה באפשרות לניסוי ותצפית?
היה טוב לשבור את שגרת הזום במפגש משותף. הדיון אומנם התחיל באופן נבוך ומנומנם, אבל צבר תאוצה לאורך המפגש. ההתמסרות בטענות ביני ובין יונתן, אפשרה דיון אחר, חי יותר, כך אני מקווה
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
אתמול פתחנו בשיחת מה שלומכן שגרתית וממנה יצאנו אל הנובלה המרכזית שנקרא השנה, "צבע החלב" לנל ליישן. ניצלנו את הפורמט הזומי לקריאה משותפת של העותק הדיגיטאלי, שאני מוצאת כמושלם לימי קורונה. כלומר, הזום נוח מאד לקריאת נובלות וסיפורים, שכן אין צורך לספק לכל אחת מהתלמידות עותק לקריאה.
הסיפור, רב מכר עולמי בתרגומה של רותם עטר, מובא בגוף ראשון, עילג ומשובש אבל עתיר דימיון ויופי מפיה של מרי בת הארבע עשרה, ומתרחש במאה ה 18 באנגליה הכפרית הענייה. במהלך הקריאה דיברנו על דמויות הגיבורים, מרי, כמובן, אחיותיה, אימה, ושתי הדמויות הגבריות המרכזיות בחלקו הראשון של הספר: האב והסב. דיברנו על היצירה כיצירה ארספואטית, על מבע לירי ומראה תקופתית ועל מבנה משפחה פטריאכלי, שלמעשה מוביל את הסיפור כולו.
בחלקו השני של השיעור חזרנו לתרגיל כתיבה שנתתי בשיעור הראשון של שנה"ל, תיאור דמות בלשון חופשית, במישלב ילדי, בעקבות תמונת ילדות של התלמידות, על מנת לשלוח למאוורר. אשלח את החומרים בהמשך השבוע.
בכיתה יב' של חיה גלמן :
תכנית הלימודים לבגרות בנויה לרוב על טקסטים ישנים ולצערי אינה מותירה מקום כמעט לטקסטים עדכניים שמפגישים את התלמידים עם ביטויי עכשווי לתמות ה"גדולות" שבתכנית. הנושא השנתי שלנו הוא יחסי מגדר בספרות, והספרות העברית בת ימינו מזמנת שפע של יצירות חדשות ומה יותר נפלא עבור התלמידים מאשר לקרוא ביצירות של יוצרים שלא רק שהם חיים ביננו, חלקם גם לימדו או מלמדים ב'דרך רוח'.
כך עשינו עם צאת הפואמה "רצח בהסכמה" מאת איריס אליה כהן וזימנו לתלמידות אפשרות לשיח עם היוצרת, ובהמשך למגמה זו, הקדשנו אתמול את השיעור לקריאה ולדיון בספר "אתחול" מאת שילה ויינברג, אשר לימדה בדרך רוח עוד בטרם עברה תהליך טרנסג'נדרי – התאמה מגדרית מגבר לאשה. הספר אתחול כולל קטעי פרוזה ושירה העוסקים בשלבים השונים בהם סבלה ויינברג מדיספוריה מגדרית וכן בתקופה בתהליך ההתאמה המגדרית ולאחריו.
הקריאה המשותפת השרתה על כולנו חוויה חדשה – עוצמתית ואינטימית, תחושה של צלילה לתוך חוויית עולם אשר מצד אחד אינה מוכרת לנו כלל, ומן הצד השני גרמה לנו להרהר בחוסר ההלימה שלעתים כל אחת ואחד מאיתנו חווה בין הפנים לחוץ, בין איזה גרעין פנימי של אני לבין האני שאנו "לובשים" בכדי לצאת לעולם שסביבנו. לאורך כמעט שעתיים קראנו ביצירות, ושוחחנו עליהן. הטקסטים של שילה זימנו לנו קריאה אינטימית ומכונסת, ויצרו תחושה של יראת קודש, של כניסה על קצות האצבעות אל מרחב פנימי, דק ועדין. לעתים מצאנו מתח של כפילות פנימית ביצירות, לעתים השלמה בין חלקים והרבה פלואידיות בין כל מה שנדמה לנו שכל-כך ברור לנו בחיינו.
בתום הקריאה והדיון וכשהכפילות והפלואידיות עוד מרחפות באוויר המשותף, התחלנו לכתוב. הטקסטים שנכתבו ספגו השראה מהקריאה ועסקו ברובם בשיח פנימי על הדמויות שבתוכנו. כולנו מצפות לפגוש את שילה בעוד שבועיים להרצאה ולשיחה.
Comments