שבוע 18 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. מתחילים לראות את האופק:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין:
אתמול פתחנו במיני מסורת של פתיחת שיעור עם מועדון תרבות. זה נעשה במטרה להחיות את השליחות ההומניסטית של הכיתה ולהקליל קצת את חטיבת הלימודים על קאנט. אני המלצתי על ספר שירה (איגרת אל הילדים לאלי אליהו) ועל הסדרה הביוגרפית המונומנטלית של קארל אובה קנאוסגארד.
אחריי העבירה ניר, החלוצה, מצגת על השיר "כל החברה". משם המשכנו עם קאנט, מושג החובה והחוק ולב הגישה הדאונטולוגית המבחין בין מעשה שנעשה בהתאם לחובה המוסרית, לבין מעשה שנעשה מתוכה.
הכיתה היתה עירנית הרבה יותר מן הפעם הקודמת, ותרמו לכך שני תלמידים חדשים שהצטרפו אינו. שמחה. אני סיימתי את השיעור עם תחושה כמה אנרגיות זה דורש ממני ללמד את קאנט; כמה מאמץ לשמור את החבל מתוח כאשר הנושא הנלמד רחוק מהאינטואיציה אישית.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
המשכנו בקריאה צמודה של ההקדמה לכרך הראשון של המין השני לסימון דה-בובואר. עסקנו בהקבלה שבין המושגים ״הנשי הנצחי״ - ״הנשמה השחורה״ - ״האופי היהודי״. בלי היכרות קודמת עימם ניסינו דרך הבנה אינטואיטיבית שלהם ושל הדמיון האפשרי ביניהם להבין את המושג ״הנשי הנצחי״ שלו אנו נדרשות לטובת הטקסט. זה היה תרגיל מחשבה מוצלח וכבונוס קיבלנו פרק בהבנת עומק של מהי גזענות. ״גבר לא היה מעלה על דעתו לכתוב ספר על מצבם המיוחד של הגברים באנושות״.
דרך למידה עצמית בקבוצות פענחנו את המשמעויות של הנחת היסוד זו של דה-בובואר, ובחנו האם התלמידות מזדהות איתה. מכאן המשכנו לטענתה ש״הגבר מייצג בו-זמנית את החיובי ואת הנייטרלי... כשם שלקדמונים היה אנך מוחלט, שביחס אליו הגדירו את האלכסון, כך יש סוג של אנוש מוחלט, שהוא הסוג הזכרי״. גם כאן התעורר דיון פורה על ביטויים של העמדה הזו, בעיקר שיח על עברית תקנית ולשון הזכר שמסמנת פנייה נייטראלית כביכול.
מירב מיכאלי ולשון הנקבה שהיא נוקטת בה ״נכנסו״ לחדר, וזו גם הייתה ההזדמנות שלי לספר בכנות על הבחירה האישית שלי לנקוט לשון נקבה, בעיקר כשאני מלמדת במרחבים שונים. הן מצידן סיפרו איך הן תפסו את הבחירה הזו בתחילת ההיכרות בנינו. היה נעים ומלמד. אני עדיין מחפשת קולות של חוסר הסכמה. מקווה שהשיח שאני מובילה אכן מאפשר אותם כפי שאני מקווה.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
קראנו אתמול את הפרק על אליס והזחל, מתוך הרפתקאות אליס בארץ הפלאות על אליס, ועסקנו בנושא של זהות . שהיא דבר דינמי ומשתנה גם בהקשר ספרותי פנטסטי אבל גם בהקשר של כאן ועכשיו אישי וחברתי.
ואז קראנו את השיר-סיפור "זיכרון מצחיק" של ויקי שירן על אביה המהגר ממצרים, שמדבר ערבית. כיצד התביישה בו ובזהות הזאת ורצתה להיות אחרת, עד שבבגרותה הבינה וכתבה את שיר התיקון הזה.
בכיתה יא' של חיה גלמן :
החלק הראשון של המפגש הוקדש לשיר האחרון במקבץ השירים שלנו השנה ולסדרת המפגשים שהבנות הכינו והעבירו בעצמן. תלמידתי שי חתמה את מקבץ הלימוד הזה עם השיר – "פרידה" לאלזה לסקר שילר.
בחלק השני עברנו בשמחה לקריאת משותפת של הגלגול לקפקא. פשוט קראנו יחד ברצף כמעט מבלי להתעכב ולשוחח. הדבר היחיד שהתעכבנו עליו זה האופן שבו קפקא מניח לפנינו תיאור כה חי ואמין של השרץ ושל התנהלותו הפיזית בחלל חדרו של גריגור סמסא.
לכבוד פורים, שלחתי את הבנות עם משימת כתיבה – "התעוררתי בבוקר וגיליתי שהפכתי להיות ..." כל אחת תבחר מי החיה שהיא תפגוש בעצמה במשימת הכתיבה, לאחר הכתיבה היא תבחן את אמינות התיאור הטקסטואלי שלה. כדי לעשות זאת, הן צריכות לחזור ולהתחקות אחר התיאורים של סמסא בגלגול ולזהות מהם המרכיבים שהופכים את התיאור של קפקא לחי ואמין ולנסות להשתמש באותן טכניקות.
Comments