המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של נגה וייס ויונתן דיין
חילקנו את השיעור לשני חלקים עם קשר ביניהם, אלא שהוא טרם נוסח מפאת קוצר הזמן ועייפות התלמידים. התחלנו עם אריסטו וחזרנו שוב אל מושג הסגולה הטובה ומידת האמצע. ניסינו לבאר את הדברים יחד ולעמוד על ההישג האריסטוטלי לפיו האדם מגשים את מהותו כאדם ופוגש את האושר כאשר הוא ממצה את כושרו השכלי, ובוחר במעשים טובים בעזרת שיקול דעתו, ומכאן שאדם מאושר חזקה שהוא אדם טוב, מכוח המחשבה. הזכרנו שמידת האמצע אינה דבר נוקשה או אבסולוטי, ושמעשה טוב, הקשוב למידת האמצע, כפוף לשאלות של עיתוי, ייעוד, מטרה ואופי. ומכאן, עברנו לדבר על סוגיית תכונות האופי, שעל פי אריסטו הן דבר נרכש.
כאשר התחלנו לדבר על אופי הראנו לתלמידים את הטבלה המרוכזת מתוך האתיקה ובה רשימה של מידות טובות ולצידן התכונות שנמצאות בחוסר או בעודפות. התבוננו בדוגמת המתינות כמידה טובה, שמיצה האחד אדישות ומצידה האחר כעסנות. עמדה שאינה מתונה מן הצד החסר תתאפיין באדם שנעשה חסר עמדה, לא אכפתי, אפתי. בקשנו מהתלמידים לכתוב סיפור קצר על אדם שיש בו תכונות אופי המופיעות באחד הקצוות. הם כתבו דברים מאוד יפים. אחרי ההפסקה עברנו למדרש הידוע "מעשה בחולדה ובור". הספקנו רק לקרוא אותו פעם אחת ואז בקריאה שנייה להיכנס מעט לעומק הדברים. כאן כבר עייפות נתנה את אותותיה ולכן הבטחנו בשיעור הבא נמשיך. המדרש מזמן בהחלט דיון בסוגיות של אופי, של מידות רעות וסגולות. בתוך קונטקסט יהודי אך הכלים האריסטוטליים בהחלט ניתנים להכלה על הטקסט הזה. למשל האם הנערה שהלכה לבדה לבית אביה, עדויה בתכשיטים, היא תמימה? אמיצה? פזיזה? האם הבחור שחילץ אותה מהבור הוא ערמומי? חמדן? חסר איפוק? אלים? האם קיום הבטחה הוא יכול להיכנס לרשימה של אריסטו כסגולה? כמעלה? את השאלות האלה נעלה בשיעור הבא. תוך ניסיון לשלב שיחות אישיות עם התלמידים.
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
המשכנו את הדיון בהדבר (בלי עומר שחלה ונאלצנו להסתדר בלעדיו) – בפתיחת המפגש חזרנו לדמויות שעסקנו בהן בהרחבה בשני השיעורים האחרונים ושאלנו על תפקידן הכולל ברומן. לצורך זה התעכבנו על מבנה העלילה של הדבר וראינו שהיא מינימליסטית, בין השאר משום שאין קשר סיבתי בין הפעולה והמאבק של הדמויות לבין הופעתו והיעלמותו של הדבר. הבחנו בין עלילה קלאסית שמתפתחת בעקבות פעולה של הגיבורים לבין העלילה הזו, שבה הפעולה האנושית אינה משפיעה על הסיבוך וממילא לא יכולה לפתור אותו. מכאן עברנו לברר מהו הדבר, האם הוא מגיפה ותו לא? עלו כמה כיווני מחשבה, בין אלה שראו בו מגפה בלבד, לבין אחרים שחשבו שהוא מסמל משהו אחר שמאיים על האדם והורס את חייו. ציינתי שיש משהו פנטסטי בהופעת הדבר, כיון שזו מגפה קדם מודרנית ולא לגמרי ברור אם היא תואמת את הריאליזם המוצהר של הרומן, שמתרחש בשנות הארבעים של המאה העשרים. עוד נחזור לדיון הזה אבל לעת עתה, על רקע זה חזרנו ושאלנו מה מייחד את המקום של הדמויות ברומן וראינו שלמעשה עיקרו הוא ההתחקות אחר האופן שבו כל אחת מהן מתמודדת עם המציאות הקיצונית שהדבר כופה עליה, על אף הידיעה שאין ביכולתה להכריעה. הזכרנו את המושג אבסורד, שכבר פגשנו בהקשר של האקזיסטנציאליזם והרחבתי מעט את הדיון על הדבר כגילום אחד של האבסורד ועל תיאטרון האבסורד שצמח לאחר מלחמת העולם השנייה ועסק בשאלות דומות. סיפרתי להם על הקרנפים של יונסקו ומחכים לגודו של בקט.
מכאן עברנו לעבודת המחצית הראשונה שתוקדש לדיאלוגים ברומן ולקשר שבין תפיסות העולם שעולות בהם במפורש או במשתמע לבין רעיונות מרכזיים בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית. הצגתי את דף ההנחיות לעבודה שכולל מראי מקום לדיאלוגים המרכזיים ברומן, ציטוטים מתוך חיבורים פילוסופיים של קירקגור, ניטשה, קאמי וסארטר ושאלות מנחות לכתיבת העבודות. אחרי ההפסקה ישבנו בכיתה וכל אחת ואחד התחילו לקרוא ולחשוב על הדיאלוג שבו בחרו להתמקד. לקראת סיום נאספנו למליאה וביקשתי שישתפו בשני דברים מתוך תהליך המחשבה שהתחילו בו: דבר אחד שהבינו מתוך הדיאלוג ודבר אחר שלא הבינו. עלו דברים חשובים שאפשרו לברר מתחים ופערים שעולים מתוך הדיאלוגים והדמויות שנוטלות בהן חלק.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
הפגישה אתמול הייתה מאוד ממוקדת. התחלנו במין מעבר מסכם על שלוש הגישות לידיעה שפגשנו עד כה, הגישה הטרנסדנטית של אפלטון (תורת האידאות),דרך העמדה האידיאליסטית-רציונלית של דקארט שמעבירה את כובד המשקל אל התחום הפנימי של הנפש וכלה בעמדה האמפריציסטית של יום שמעבירה את כובד המשקל אל העולם והמפגש החושי כמקור ידיעה. מכאן עברנו לקאנט. ,בחרתי להתחיל בקריאה משותפת של המבוא של ירמיהו יובל לביקורת התבונה הטהורה. במבוא עמדנו על המהפכה הקופרניקאית של קאנט, על האופן בו קאנט נותר אמפריציסט מחד ואידיאליסט מאידך, על היחס בין צורה ותוכן בשיטתו, על האופן שבו שיטתו מגבילה את הידיעה האנושית אבל גם מעניקה ריבונות ומרכזיות לסובייקט האנושי וכן האופן שבו שיטתו מגדירה מחדש את מושג האובייקטיביות. נתראה שבוע הבא.
בכיתה יב' של יעל אבוקרט קליין
נפגשנו בשיעור הראשון בחדר מחשבים. התחלנו לראשונה שיעור "על קרקע", נתתי להן שאלת בגרות לדוגמא על דקארט ובקשתי שיענו עליה, כדי שנתרגל סוף סוף איך כותבים תשובת בגרות. בקשתי שיתחילו לכתוב בסיס מזכרון ואז יעזרו בכל מה שצריך כדי לעבות את זה. בחומר ששלחנו בכיתה, באינטרנט. רובן נכנסו לזה ברוב חשיבות, חלקן התמהמהו, "אין לי אינטרנט" "אין לי וואטסאפ ווב... לא זוכרת.. לא למדתי..." ואליהן הגעתי אחת אחת ודאגתי טכנית שיעשו מה שצריך. למי שלא מצליחה לכתוב , ולא יודעת איך להתחיל בקשתי שתיזכר באריסטו: מה שהופך כנר לכנר זה שהוא לוקח כינור ומנגן בו. אחר כך אם יתאמן פי עשר יהיה כנר טוב. אם יש לו כישרון מולד עוד יותר טוב. הבל הנגינה בפועל הופכת אותך לנגן. הכתיבה לכותב. האופי הוא רצף של פעולות שאנו פשוט עושים. שיכתבו, לא אכפת לי אם טוב או לא, וגם לאריסטו לא אכפת, אחרי שיהיו בתנועה ינסו להשתפר וגם אנחנו נעבור על זה יחד. יצא טוב. עבדו יפה. כשסיימו כתבנו יחד על הלוח בסיס, קו של תשובה, שהתחיל מהקו של מאיה, והמשיך ממני. מנינו ראשי פרקים, חיברנו וחידדנו והראיתי להן איך כל אחד מראשי הפרקים אפשר להרחיב כפי שירצו, או במקרה של מבחן מתוך מה שידעו ויזכרו בפועל. אפשר לכתוב עשרה עמודים או עמוד וחצי מאותו השלד. והעיקר שיתרגלו להבין איך לגשת לזה. השיעור הזה עשה להן טוב ומעכשיו אנחנו נתרגל יותר באופן כזה את הכתיבה.
בשיעור שאחרי ההפסקה עשינו חזרה בעל פה על מה שלמדנו על יום בשיעור שעבר. לעסנו מחדש את החומר, בעל פה, ואז לפינלה סיפרתי להן בקצרה שיום לוקח קצת יותר רחוק ונכנס לפירוק הנפש או התודעה. לא הרחבתי יותר מדי, רק סתם שידעו, אנחנו לא נתמקד בנושא זה אצל יום, וגם הוא לא פיתח את זה רבות מבחינתו ויותר התמקד בעניין הסיבתיות והכוחות שאנו מיחסים לעולם מבלי שאפשר להוכיח אמפירית. והנה עף לו עוד שיעור בתחושת שבת שלום, אך בעצם מתחילות את השבוע...
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
אתמול סיירנו במכון גנזים! נפגשנו בבוקר יום ראשון ברכבת, חוויה מגבשת בפני עצמה, וצעדנו יחד בתל אביב לבית אריאלה. אדיבה גפן קיבלה את פנינו על הסבר על פעילות המכון ונחשפנו בזמן אמת לעבודת המתנדבים ולאופן שבו מקטלגים פריטים חדשים שמגיעים. כיצד מגיעים אליהם הארכיונים של הסופרים? מדוע כל פריט צדדי לכאורה עשוי לשפוך אור על היוצר ועל יצירותיו? כיצד זה מתנהל היום בעידן הדיגיטלי? היכן נמצאים הארכיונים שלא ב"גנזים"? קיבלנו תשובות לכל השאלות שלנו ועוד. ואז - לגולת הכותרת של היום, לארכיון עצמו.
בדרך לקומה מינוס 2 כבר התחלנו לשאוף את אווירת ההיסטוריה של הספרות העברית. הילה הארכיונאית פתחה בפנינו בנדיבות את כל מה שיכולנו רק לחלום עליו: שירים מקוריים של רחל, מחברותיה ויומניה של לאה גולדברג וטיוטות של שירים מוכרים, פתקים של זלדה, מכתב של יהודה עמיחי הצעיר, "סינדרלה במטבח" של רביקוביץ ומכתב שלה מ"הגלות בעמק יזרעאל", הבית שממנו הגענו... קלסר עם הערותיה של אורלי קסטל בלום ל"טקסטיל", תיקונים של אבות ישורון לשיר ב"דבר", הנתק בין זלדה לבין יונה וולך ומכתבים שקשורים לפרשיה... רומן גנוז של דוד פוגל שכתוב באותיות קטנטנות. איזה עושר! ההתרגשות היתה רבה ולא רצינו לצאת. קינחנו בדפדוף במחברות הציורים של לאה גולדברג, להנאתן הרבה של התלמידות שגם במגמת אומנות.
המשכנו להפסקה ולסיור בכיכר החטופים, בתקווה ובתפילה שנחזה בשובם במהרה. לסיכום היום פגשנו את אפרת מפרויקט בן יהודה, שסיפרה על הפרויקט, על שימור דיגיטלי, על הנגשת הידע לציבור והרחב ועל לקיחת האחריות של הציבור על קניינו הרוחני. מנוע החיפוש הוביל אותנו לתוצאה שכבר ידענו: ייצוג הכתיבה הנשית מועט מאוד לעומת הכתיבה הגברית. דנו קצת בנושא ובחשיבות הפניית הזרקור לכותבות שלא זכו בזמנן לפרסום ולהכרה.
היה לנו יום שלא יישכח, שאני בטוחה שההדים שלו ילוו את כל הלמידה שלנו מעכשיו ועד סוף השנה. תודה גדולה על החוויה הזו!
Comments