השבוע ה 23 בבית החינוך במכללת אורנים. במקביל אליו התחלנו השבוע לפגוש את תלמידי שכבת ט' משבעת בתי הספר באזור, מהם מגיעים אלינו התלמידים. הבוקר בקרנו בתיכון 'העמק המערבי' ואתמול בתיכון ויצו נהלל. ברביעי נבקר ב'עמקים תבור' ועד היציאה לחופשת הפסח נשלים את כל הסיבוב. אלה שפגשנו עד כה מגלים עניין רב בלימודים אצלנו והלוואי וזה ימשיך כך.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
חזרתי אתמול מטיסה מתישה מחו"ל עם חששות לגבי השיעור. בשל ההכרח בבידוד קיימנו פגישה בזום (גם לא מעט תלמידים היו חולים). התלמידים סיפרו מחוויותיהם בשבוע שעבר ואני מחוויותיי בכנס.
היו שלושה מוקדים לשיעור: חזרה על תועלתנות, שיחה על חופש הביטוי לקראת קריאה במיל "על החירות" ולבסוף המשך העבודה על חשיבה ביקורתית. בדיון על תועלתנות, עמדנו על ההבדל בין תועלתנות פעולה לתועלתנות כלל, האופן בו הכלל מהווה ערובה לתועלתנות ארוכת טווח. הבאתי את הזכות לחופש ביטוי כדוגמא שנדון בה. לאחר מכן קיימנו דיון בשאלת חופש הביטוי לקראת מיל. הבחנו בין "חופש" ל"ביטוי".
הבחנו בין דיבור לביטוי עמדנו על המשמעויות , על הסתה , דיבה ושימוש אומנותי. בהמשך עברנו לחשיבה ביקורתית , עמדנו על מילות אינדיקציה להנחות למסקנות, חזרנו על ההבחנה בין טיעון תקף לאמתי, על מקום ההנחות והמסקנה בפסקה, על היחס בין טיעון לפסקה מבחינת כתיבה ועל מיקום המסקנה בטיעון.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
הגעתי לכיתה לא במיטבי והופס רק מלראות את התלמידותים שמחתי וקבלתי כוחות. איזה כיף לראות אותן, ולהיות איתן אז התחיל השיעור. לפני שנתחיל אריסטו סיכמתי את האתיקה של אפלטון בכמה מילים כשהדגש היה שחכמה הולכת אצל אפלטון בהכרח עם אומץ צדק ויישוב דעת. אין "חכם ורשע" אצל אפלטון, חכמה היא אורח חיים שלם ואמרתי שבגדול אני מקבלת את זה, גם אם יש לי ביקורת כלשהי אך קודם שאלתי אם יש להן ביקורת על כך.
הן העלו את הביקורת על כך שהן חושבות שאפשר להחיות חכם ורשע, ואיך לא, הגיעו ל"היטלר היה גאון" וכאן התפתח דיון מאוד חשוב, שחלש על כל השיעור הראשון. ניסיתי להבחין חכמה מאינטליגנציה, והסברתי שכישורים אסטרטגיים למשל לא מוגדרים לכשעצמם חכמה לפי אפלטון (ואני מקבלת) ושאסטרטגיה טובה צריך לכוון למקום הגיוני בריא ואז זו חכמה. ולמשל אם אסטרטגיה משרתת את התאוות, וביניהן תאוות נקם ,אובססיות, תאוות שלטון או הפרעה נפשית כלשהי, אז האדם לא חכם מבחינת אפלטון, אלא עבד ליצרים. ניסינו לעמוד על נקודה זו, הם לא קיבלו את ההגדרה היותר מקיפה לחכמה ומבחינתם כל אינטליגנציה היא חכמה. ניסיתי להבחין בין שיקול באשר הוא, לשיקול הגיוני ולהראות שיש דברים שפוגמים בשיקולים ובכלל, יש שיקולים שלא נובעים מהיגיון. הם ישר הגיעו ל "מבחינת היטלר השיקול הנכון וההגיוני הוא להרוג את היהודים", אני טענתי שהיטלר עצמו לא האמין בתיאוריות שלו ושמבחינתו זו היתה אסטרטגיה לשלוט באמצעותה, אבל נניח שכן האמין, תיאוריות כאלה עשויות לנבוע מבורות, תסכול, תאוות נקם, רגשי נחיתות או טירוף ולא מהיגיון. ניסיתי להסביר עם עוד הרבה דוגמאות על הפרעות נפשיות של חברים שלי ושל פגועי נפש שיצא לי להכיר, שיש מקומות שבהם אדם יכול לחשוב שמשהו הגיוני אבל הוא לא. (למשל לחשוב שהירח רודף אחריך). הקבלה הרלטיביסטית שלהןם של כל דבר כאמת או היגיון, מאוד מושרשת בכיתה הזו, ונסיתי להתמודד עם כך בדיון גם הפעם, לא בטוחה שהצלחתי.
אין לי בעיה שיישארו רלטיביסטיות אבל שיצליחו להבין לרגע את הטענה של הצד השני גם אם לא לקבל אותו, והן לא מצליחות להגיע לשם, עד כדי להצדיק את זה שהיטלר מצידו וכו וכו...וכך הלכה לי גם ההפסקה.
בשיעור השני התחלנו ללמוד את אריסטו, נתתי קצת הקדמה עליו, ואז תרגיל קריאה של שני עמודים קצרים מהאתיקה בקשתי שיסמנו משפטים. הם מאוד התקשו בטקסט, חלקם לא סימנו שום משפט, חלקם סימנו מעט מאוד כי לא הבינו.
אחר כך הקראנו את המשפטים שסימנו. ואז הקראתי את הטקסט לאט עם הסבר. הכל מכוון לטוב", יש פעולות שנעשות כאמצעי ויש שהן גם התכלית. דיברנו על כך, בקשתי שידגימו שרשראות של אמצעים ותכליות, היה משעשע.
אחר כך שאלתי איזה תכליות הן עליונות בעיניהן? הן ענו: חיים. הישרדות. שלווה פנימית, אושר. וכולי. ואז עיבדתי את זה. מדוע שלווה פנימית? כי זה מה שגורם לאושר? אז האושר הוא התכלית העליונה יותר. האם חיים כחיים הם תכלית עליונה?
גם אם סובלים בהם בכל רגע נתון? היתה שיחה מעניינת. בקשתי שיחשבו על כך טוב, בשביל להבין את אריסטו ובכלל את החיים... ואופס נגמר השיעור ונראה שגם השבוע. אבל הוא למעשה רק התחיל...
בכיתה יא' של יונתן דיין:
אתמול התוודענו לכתיבה אימפריציסטית כהלכתה בשיעור כפול על דיוויד יום, ללא הפוגה לטובת עבודות החקר. הרגשתי שהכיתה זקוקה שוב ללמידה רצופה. בעצתו הטובה של עומר, קראנו יחד טקסט על אמת המידה של הטעם, בו מדגים יום את הלך המחשבה האימפריצסטי בדיון על האפשרות לשיפוט אסתטי, לצד התנאים (והניסיון - כמובן!) שמאפשרים אותו. ביקשתי מהתלמידים מראש לשלוח לי אובייקטים שהם מזהים בהם יופי.
הקרנו את האובייקטים וניסינו להבין יחד על בסיס אילו יסודות או קריטריונים הם הגיעו לכדי מסקנה שהדבר אכן יפה. מתוך השיח הכיתתי על היופי, צללנו אל הטקסט עצמו, שזה תמיד בגדר אתגר בקבוצה הזו - לשבת עם טקסט ולצלוח אותו.
הפעם היה טוב יותר מפעמים קודמות, אבל לדעתי לא בזכות כושר הקריאה שהשתפר, אלא הודות לכך שהנושא דיבר אליהם. עם הפנים קדימה - נראה שאין מנוס מההסתערות הקרבה על המבצר האחרון של שנת מטאפיזיקה - קאנט.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
לאחר שנפרדנו במפגש הקודם מהמטאפיסיקה הקאנטיאנית, פתחנו עתה בסקירה היסטורית קצרה של התפניות הפילוסופיות לאורך המאה ה20, וניסינו למקם בציר ההיסטורי, וגם הגיאוגרפי, שמות שחברי הקבוצה כבר הכירו.
המשכנו לקריאה בפרק המסכם את "בעיות הפילוסופיה" של ראסל, שהיווה גם סיכום ללימוד שלנו במטאפיסיקה. לצדו של ראסל, שאלנו במה ערכה של הפילוסופיה, והישירנו מבט אל חיצי הביקורות: נטולת תשובות; נטולת ערך מעשי; מבולבלת וסבוכה. במה, אם כן, ערכה?! לראסל ולחברי הקבוצה לא מעט מחשבות בנושא.
לסיום, ולבקשת התלמידים, חשבנו על דרכים שונות לענות לשאלה "מהי פילוסופיה?". לאחר שנתיים וחצי של לימודי התחום, ניסינו למצוא מאפיינים וכללים לשיטה פילוסופית. התייחסנו לפילוסופיה גם כאל גוף ידע, המאגד מסורות ושאלות מסוימות. בחנו גם את הזווית ההיסטורית, המציעה שהפילוסופיה פנתה לפתור שאלות שקדמו לה, במסגרת הדת והספרות, אך באמצעות כלים חדשים, טיעוניים, ולא סיפוריים.
כיאה לנו, הפילוסופים, הדיון בשאלה "פילוסופיה מהי?" בלבל כשם שעשה סדר. אם לשוב לראסל, גם בזאת יש ערך. בשבוע הבא נתחיל להתכונן לקראת הבגרות.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
אמש, במסגרת הנושא שלי- רב קוליות בספרות, תרבות גיאוגרפיה ומעמד - , הקרנתי לבנות סרט איראני יפהפה , מהיפים שראיתי בחיי, מצ"ב תקציר - בשם ילדי גן העדן, של הבמאי מג'יד מג'ידי. הסרט מציג תקופה מחייה של משפחה איראנית ענייה. עלילת הסרט נפתחת בכך שעלי, האח הבכור במשפחה, מאבד את זוג הנעליים היחיד של אחותו זוהרה. בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה לא ניתן לקנות נעליים חדשות, ושני האחים מודעים לכך היטב.
עלי משדל את אחותו להסכים לשמור בסוד את עניין הנעליים ולא לגלות על כך להורים המוטרדים מקשיי היומיום. האח והאחות חולקים את זוג נעלי הספורט של עלי. זוהרה הולכת בבוקר לבית הספר לבנות ורצה במהרה חזרה לבית המשפחה כדי לתת את הנעליים לעלי. עלי, תלמיד חכם וחרוץ, מאחר מספר פעמים לבית הספר עד שהמנהל מאיים עליו בהבאת ההורים לשיחה, עונש בלתי אפשרי עבור עלי הצעיר והמסור.
המורה של עלי מחלץ אותו מהצרה הזו ומשכנע את המנהל להתיר לו להצטרף לשיעור. - ועוד ועוד, לא ראינו את סופו של הסרט, נמשיך בשבוע הבא. אבל הדיון שהתעורר בעקבות הסרט נגע כמובן לגיבורים, איפיון הגיבורים וכו, אבל גם על הדרך שבה נוטע הבמאי את הקונפליקט , ולאורך כל הסרט ממשיך להרחיב את הקונפליקט ולמרכב אותו, באופן מופתי לדעתי, ועל ידי כך מצליח, למעשה, להשאיר אותנו במתח עד הרגע האחרון של הסרט.
התרגיל שנתתי לבנות התחלק לשני חלקים. א. לכתוב על משהו, דוגמת הנעליים בסרט, שאותו רצו ובו הן חשקו והתאוו ונכספו אליו בכל מאודם. זה יכול להיות חפץ, חי, צומח , עיר ארץ... ולכתוב על הדרך שעברו על מנת להשיגו.
ביקשתי מהם לטעת בסיפורן, זה היה בחלק השני, ביקשתי מהן לטעת קונפליקט, ולא לפתור אותו, אלא להמשיך ולמרכב אותו. התוצרים שהציגו הבנות, כרגיל, היו מרגשים.
הבנות כתבו על הופעה של אלטון ג'ון שרצו להגיע אליה, (יקרה להחריד ובחו"ל) על הופעה של קרן פלס שאף אחד לא רצה להצטרף אליה, על פרח ספציפי שהסבתא עורגת אליו (דבורנית!) על מגמה יוקרתית ששאפו להתקבל אליה ועוד ועוד.
ממליצה בחום על הסרט הזה. מהיפים שראיתי בחיי כאמור.
בכיתה יב' של חיה גלמן :
השיעור כולו הוקדש לצפייה משותפת בסרט "תלמה ולואיז". לאחר הצפייה נשאר לנו זמן מועט ביותר לשיחת עיבוד ראשונית - בעיקר שיתפנו בחוויית הצפייה שנעה בין הנאה מה"אקשיין" ומהדמויות הראשיות לבין המועקה והתסכול שהסרט מציף אצל כולנו, הבנות היו מאד מתוסכלות מכך מכך שהגאולה של הנשים בסרט היא למעשה המוות. כהמשך לתהליך העיבוד התלמידות קיבלו משימת כתיבה לבית.
Comentarios