שבוע הלימודים ה 20 התחיל, אמש, בפגישה עם ד"ר ניר מיכאלי רקטור המכללה האקדמית אורנים. ניר סקר את המבנה של מערכת האקדמיה בישראל ומה מבחין בין אוניברסיטאות, מכללות וכד' וכן את הזיקה הממיינת בין מערכת הבגרויות להשכלה הגבוהה בישראל.
בהמשך פתח ניר בשיח על רפורמת הבגרויות המתגבשת במע' החינוך, בדגש על השפעתה על מדעי הרוח בבתי הספר, במסגרתה הערכת התלמידים בתחום תתבצע באופן פנימי וע"פ עבודות חקר.
התלמידים הציגו בתגובה לכך רשת שלמה של תובנות שבעיקר הדגישו את הקושי הקיים בדבר מבחינת מוכנות המערכת, המורים, העומס שזה ייצר , החששות של התלמידים מתהליכים כאלו (הטיות שונות, חוסר מקצועיות של המורים ).
היו גם כאלה שהצביעו על כך שהמערכת מצויה במשבר כה עמוק עד כי השינוי מתחייב למרות כל הקשיים האמיתיים. פשוט אין ברירה ואסור לפספס את ההזדמנות בגלל הקשיים.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
אחרי השיחה המעולה עם הרקטור, יצאנו להפסקה ממנה התלמידים חזרו ללא יכולת קשב ממשית (לא ברור לי למה). כתלמידי כיתה י' שאמורים בי"א לבצע עבודת חקר (מורחבת או קצרה) חשבתי לנכון לבצע מספר שיעורים שיציגו שפניהם תחומי ידע פילוסופיים אחרים מעבר לנושא המוסר שהלומדים בי'. התחלתי בהסבר מה היא אפיסטמולוגיה , מה השאלות שמטרידות אותה. לאחר מכן פניתי לדוגמא של דקארט ושאלת הספק כדי להסביר את הדבר.
התחושה הייתה, חייב להודות, שהם בתוך אי קשב ואני קודם כל צריך להוציא אותם ממנו. בדיעבד, עשיתי טעות וניסיתי להילחם באי הקשב הכולל במקום למצוא דרך לשחרר אותם ממנו ורק אז לחזור לתהליך הלמידה.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
המפגש הראשון היה כאמור עם הרקטור של אורנים, ושמחתי לראות את ההשתתפות הרבה מצד התלמידותים שלי. הבחנתי בכך שמדבריהן עלתה המון התייחסות ליכולות הנוכחיות של התלמידות והמורים, ולהתכנות הביצוע של שינוי במערכת החינוך ולא הגיעו למחשבה על שאלה הרעיונית והמהותית לגבי החינוך. בהפסקה הן בקשו שנשוחח עוד קצת על מה שנאמר.
את השיעור השני אם כך התחלנו עם שיחה בה הביעו את דעותיהן. ביקשתי מהן לחשוב על חינוך כחזון, שלא לוקח בחשבון מכשולים ופרקטיקה, אלא שישאלו את עצמן שאלות מהותיות שיכוונו את המהות של המערכת שבה הן נוכחות כ 12 שנה מחייהן, בעולם אפשרי היפותטי. העליתי שוב את הנקודה למחשבה שעלתה בדברי הרקטור- מה אם נשנה את תפקידה של מערכת החינוך מ"ממיינת להשכלה גבוהה", למערכת שמחנכת בהווה ולעתיד, ומאפשרת השכלה כהגשמה, כחירות ולמען התפתחות האדם. אחר כך בנותי האדם שיתחנכו ויתפתחו בה, יחליטו אחרי הצבא את הכיוון ההשכלתי שלהן ויעשו מכינה רלוונטית. ראיתי במהלך השיחה כמה קשה להן לחשוב על עולם בו אנו לומדות בשביל להתפתח כאדם, מסיבות הומאניות וזו סיבה מספיק טובה, ואולי יותר טובה, לקום לבית הספר גם אם זה לא ישפיע על הציונים שלי והעתיד באוניברסיטה.
אחר כך המשכנו לבדוק כיצד מרכיבי הסגולה הטובה באים לידי ביטוי במדינה. שוחחנו על כך שבכדי שמדינה תקרא חכמה, החכמה צריכה להיות מצויה בשליטים. סיפרתי שהמדינה האידיאלית של אפלטון היא לא דמוקרטית.
שהוא בפועל הבין שדמוקרטיה זה הכי פחות גרוע, אבל באופן אידיאלי עדיף שליטים מעטים שהם החכמים ואכפת להם מהמדינה והם אלה שמחליטים ולא העם.
דנו בחסרונות של השיטה הדמוקרטית בה העם האינטרסנטי שמהווה את התאוות של המדינה, הוא זה שבוחר בשליט. כך בשביל להיבחר ולשמור על הכיסא, השליט צריך לרצות חלקים מסוימים, וכך הוא גם נשלט על ידי האנשים שבהם הוא תלוי. וגם כל "תאווה" בעם, כל קבוצה דואגת לעצמה. הדתיים לדתיים, כך גם החילוניים, המזרחים האשכנזים וכולי, במקום שמישהו יסתכל על כל המורכבות ואז עם אכפתיות וחכמה והשכלה רלוונטית, ישאף לצדק כללי ויחוקק חוקים הוגנים שיאפשרו חירות מירבית לכולם. העלינו יחד דוגמאות למקרים בהם ניכר שהשליטים פועלים מתוך אינטרס. הדגמתי להןם על מאבק שלקחתי בו חלק פעיל למען הבריאות בגליל העליון. ספרתי שבאופן אבסורדי ובלתי נתפס, אין בית חולים בקריית שמונה בשנות האלפיים של המאה הנוכחית, וששיפור תנאי הבריאות והרפואה בגליל העליון, הוא פרויקט שפעלו למענו הרבה שנים, וכל פעם איכשהו נכשל מסיבות פוליטיות ועל הדרך בגלל ההזנחה הזו, מתו ונפגעו אנשים רבים בצפון. ב2016 נאלצנו ממש לעלות לכנסת הרבה פעמים ועשינו בלאגן שקיבל תהודה בתקשורת כדי שיתייחסו אלינו ולא יגזלו את התקציבים שאושרו לבריאות הצפון וכולי. וכל זה לא היה קורה אם לשליטים היה אכפת מכל האזרחים ולא רק ממי שיש לו לובי חזק והשפעה על הבחירות.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
לאחר השיחה עם הרקטור, התכנסנו להתנעת העבודה על כתיבת עבודות החקר המתוכננת ללוות את המשך השנה שלנו. מתוך שבעת התלמידים שהגיעו, שלושה כותבים עבודות גמר אז זה הצריך שינוי בתכנית כך שתתאים לרוב.
התחלנו בשיחה קצרה על מצב הכיתה ומידת המחויבות של כל תלמיד.ה לבית החינוך והמגמה עצמה. מתוך השיחות האישיות מתקבל הרושם שהתלמידות מאוד מעוניינות בלמידה ושמחות על המסגרת, אך אני מסתובב בתחושה שלא מספיק נלקחת בחשבון השפעת ההיעדרויות על הלמידה של הכיתה והאווירה בה. אחת התלמידות אמרה, שהיתה רוצה לדעת באופן ודאי מה הרכב הכיתה המלא, שמי שבפנים שיהיה ויתמיד, ומי שבחוץ שלא נחשוב שהוא אמור להגיע כי זה מייצר תחושה לא יציבה ביחס להרכב. לא יכולתי שלא להסכים. הפתרון הנראה לעין כרגע הוא עבודה פרטנית מול המתנדנדים (שליחת מכתבים והזמנה לשיחות בנוכחות חבר.ת צוות נוספים מלבדי ומלבד נויה), ושימור תנופת הלימודים והחום הכיתתי.
לאחר החלק הזה הציגו כותבי עבודות הגמר את תהליך העבודה שהם עברו עד גיבוש הנושא ושאלת המחקר, ואני תרמתי את חלקי מתוך הניסיון בהתמודדות עם שאלות מחקר וכתיבה. בשבוע הבא נמשיך עם תהליך בחירת הנושא.
בכיתה יב' של עומר בן דוד (נויה הררי, מנהלת בית החינוך היתה השבוע עם התלמידים):
בהרכב נשי ומצומצם, דנו באקזיסטנציאליזם. במעגל אסוציאציות ראשוני, הוזכרו קאמי, דה בובואר וסארטר כמי שמזוהים עם פילוסופיה זו. נעמה העלתה את מושג המהות, דווקא בהקשר פמיניסטי, וזו הייתה הזדמנות מעולה לצלול לתוך הטקסט ׳אקזיסטנציאליזם הוא הומניזם׳. החלטנו שננסה לעשות קריאה רצופה, אני הקראתי את הטקסט וכשלאחת מהן הייתה תהייה או סוגייה, עצרנו לדון בה.
התחלנו לדון במהות, בין היתר דרך המושג של מהות נשית. עשינו את ההבחנה שבין מאפייני האדם ומהותו, והבנות העירו בצדק כי מצד אחד סארטר מבקש לומר שהקיום קודם למהות, אך למעשה עבורו, בתוך החיים האנושיים, אין מהותנות כלל. המשכנו במובן העמוק של ׳רצון חופשי׳ אצל סארטר, שהוא בדיוק איננו רצון חופשי כמו שהבנות הגדירו אותו. דרך קאנט והצו הקטגורי, בחנו את עמדתו של סארטר לפיה כל אדם שיוצר את עצמו, בכל פעולה שהוא מבצע, מאשרר את פעולתו כטובה ביותר. בהקשר זה הוזכרו גם רוצחים ואנסים, והשאלה נשארה פתוחה. הועלתה שאלת המוטיבציה ליצירה, מה מגרה את האדם ליצור את עצמו? האם אנחנו חיות לפי הרעיון שמציע סארטר? והאם אנחנו בכלל יכולות? נדמה כי הרעיון דיבר אליהן, ובעיקר ההיפוך שעושה סארטר, בו הוא מעביר את האלוהי או העליון לכל אדם פרטי. דמיינו כי לכל אדם יש אי קטן, אותו הוא יוצר לעצמו, ובו כל פעולה שהוא עושה היא הטובה ביותר מבחינתו.
פעולה זו תהיה טובה גם לכל שאר האיים (הם האנשים), אך הוא לא איננו יכפה את הטוב הזה על אחרים, היות והוא יהפוך לשליט על שאר האיים ובכך יחזיר בחזרה את העליון, השלם והמושלם, שסארטר מבקש לפורר.
לבסוף, בנקודה בה הגענו לחרדה מן האחריות, הרגשתי כי החרדה לא הועברה כמצופה. לכן, עברנו למספר עמודים אצל קאמי. שם הבחנו בכתיבה מדויקת על רגש עמום, כתיבה שכן העלתה את החרדה כמצופה.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
אצלי התחיל המפגש עם ניר בקולות של מחאה (על 'גזילת' השיעור) ובמהלך המפגש הן גם לא הרבו להשתתף. המפגש השני עסק בקבוצת משיב הרוח ובשירה תיאולוגית, סיפרתי על קבוצת המשוררים המצויינת הזאת, אלחנן ניר, בכל סלרואי, עמיחי חבון, סיוון הר שפי ועוד. ואז קראנו פעמיים את שירו של אלחנן ניר,"אין אלוהים עימדי". שוחחנו ארוכות וביארנו את השורות הדי סתומות של השיר, הדגמנו ארמזים, קונוטציות שאלנו שאלות על אמונה, על אלוהות, על המילה "עימדי" ורפרורה ל"גם כי אלך בגיא צלמוות" ואז פתחתי תת נושא חדש: תת המודע הקולקטיבי. דיברנו על תת המודע הקולקטיבי הישראלי והאוניברסלי, חזרנו לזמן קצר ל"צפירה" של אתגר קרת ול"פרנסה" של דליה רביקוביץ, ואז התפתחה שיחה מרתקת, עתירת דוגמאות, ספקות וסתירות, כיאה לשירו של אלחנן ניר. המובא כאן במלואו. שיר אדיר בעיני.
בכיתה יב' של חיה גלמן :
החלק השני של המפגש הוקדש לעבודת כתיבה. התלמידות התבקשו לכתוב חיבור השוואתי שלפחות אחד מהטקסטים להתייחסות יהיה "האשה מן הים". התחלנו בבחירת שני הטקסטים להשוואה וניסוח נושא משותף.
למשל: השוואה בין מערכת יחסים בין שני זוגות ע"פ שני דיאלוגים בתוך המחזה; השוואה בין שתי גיבורות צעירות שבחרו להינשא לגבר מבוגר מהן - תרצה מ"בדמי ימיה" ל"אלידה מהאשה מן הים" ועוד.
לאחר מכן עברנו על כללי כתיבת החיבור ההשוואתי והפירוק של הרעיונות להשוואה בשני הטקסטים. ואז, התלמידות.ים פשוט ישבו וכתבו. את החיבור השלם יגישו בשבוע הבא.
Comments