שבוע 11 בקמפוס אורנים. דוהרים קדימה ונערכים לסופה 😊:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
אתמול קיימנו שיעור שאלות ותשובות . התחלתי בשורה של שאלות על תאוריית התועלתנות. במסגרתן ביקשתי מהתלמידים להסביר את כלל המקסימיזציה על מרכיביו, לאחר מכן עמדנו על הבעיות שהכלל הלכאורה פשוט מייצר ביחס לשאלת מהו האושר, איך מודדים אותו, איך מבחינים בין סוגי אושר, למה ניתן להמיר מבחינת מדידות את האושר, מה קורה לזכויות אדם ביחס לעמדה התועלתנות.
שאלנו גם איך פועל תהליך ההכרעה מבחינה תועלתנית, ביקשתי דוגמאות עכשוויות לסוגיות שנבחנות תועלתנית (חיסונים). הבחנו בהמשך בין תועלתנות ביחס לסיטואציה לתועלתנות כלל (rule).
לאחר מכן פנינו לתרגיל בו נתבקשו התלמידים להכריע בשאלה האם להוריד את מהירות הנסיעה בכבישים בהנחה שזה יוריד משמעותית את כמות הנפגעים לעומת השארת המהירות כמות שהיא כדי לא לייצר פקקים ואיחורים בעבודה.
התלמידים קיבלו שורת מספרים דשדימשו כהנחות לדיון והגיעו למסקנה שמבחינה תועלתנית אין להוריד את מהירות הנסיעה.
בחלק השני בשיעור התבקשו התלמידים לסיים את העבודה על הדיאלוג לאכס ושאלת האומץ. עבודה במסגרתה הם צריכים לציין את כלל ההגדרות וההפרכות שסוקרטס מעמיד, במילות הטקסט ובמילותיהם שלהם.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו את השיעור ישר ולעניין, בכוונה לסיים את אפולוגיה. לאחר שבשיעורים קודמים הקראנו הרבה יחס ובנוסף הם קראו במסגרת תרגילים, התחלתי לסכם ולרוץ עם הטקסט במקומות מסומנים, עד סוף הנאום הראשון בכוונה לתת להן תרגילי קריאה על שני הנאומים האחרונים אחרי ההפסקה. המשכנו לקרוא והתיחסנו לאמירותיו של סוקרטס על כמה הוא אדם חשוב למדינה. כהרגלנו להסתלבט על סוקרטס נקרענו מצחוק (אין תיאור אחר) על איך שסוקרטס הצנוע "עף על עצמו" במילים שלהם.
אחר כך ניסיתי להעלות ברצינות את החשיבות של ה"זבוב המעורר את הסוס האציל" ושל האדם שאומר לאנשים את האמת בפנים, ובזמן שרוב האנשים רודפים אחרי כסף ותהילה הוא חוקר ומנסה לחיות על פי מה שראוי בפני עצמו.
חילקתי להן דף מושגים המסכם את מה שלמדנו הסמסטר והוספתי את מושג האתיקה כתחום בפילוסופיה ושוחחנו על השאלות שהיא שואלת.
עמדנו על האתיקה של סוקרטס. דנו על כך שסוקרטס טוען שאדם לא עושה עוול ביודעין ושלעולם עדיף לסבול עוול מאשר לגרום עוול, וגם על כך שאדם טוב לא יכול להינזק מאדם רע, ושהוא מעדיף למות מאשר לחיות חיים שהם לא ראויים בעיניו.
ניסינו להבין איך אפשר לטעון טענה כזו שאדם טוב לא יכול להינזק מרע, הרי יש רוע בעולם ואנשים נפגעים.
אחרי ההפסקה סיימנו בסיכומון את מה שלא הספקנו בנאום הראשון, עמדנו על הטענות היותר חזקות של סוקרטס להגנתו המופיעות בסוף הנאום, ואז נתבקשו לקרוא את הנאום השלישי ולסמן משפטים חשובים בעיניהם, והמשכתי בשיחות האישיות במקביל
בכיתה יא' של יונתן דיין:
אפתח בציון העובדה שהנוכחות אמש היתה כמעט מלאה, ולכן משמחת. הגענו אל התחנה האחרונה שלנו בלימוד המהלך הקרטזיאני עם פירוט שלוש ההוכחות לקיום האל ודילוג אל ההיגיון הרביעי.
לתלמידים היה הרבה מה לשאול ולומר על שלוש ההוכחות שמציע דקרט, חלקם נדרשים לחצוב דרך על מנת להשתכנע שאלוהים כלל נחוץ, עבור דקרט ובכלל. בלב הדיון הגענו לנקודה מעניינת בה ניסינו לעמוד על ההבדל בין הנצחי לבין האינסופי, כאשר האחד נתפס בממד הזמן, והאחר, כך ניסיתי להבין ולהסביר, מכיל גם ממד של התפשטות, של נפח. לפני שעברנו לקרוא בהגיון הרביעי עצרנו את עצמנו לשאול האם היינו מעוניינים לחיות בעולם בו אין אפשרות לטעות.
השיחה תפסה כיוון מעניין כאשר עלתה האפשרות שהעדר האפשרות לטעות מערערת את יסוד האפשרות להיות צודק, שנתפסה כחשובה בעיני התלמידים. את חלקו השני של השיעור הקדשנו לכתיבת מטלת הערכה שעל בסיסה אכתוב את ההערכות לסמסטר הנוכחי.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
לאחר שבמפגשים האחרונים עסקנו בג'ון לוק ובביקורת האמפיריציסטית כנגד דקרט והרציונליזם, המשכנו הפעם לרעיונותיו של ברקלי. ראינו כיצד על בסיס אותה מגמה אמפיריציסטית שהנחתה את לוק, מגיע ברקלי למסקנות שונות לגמרי: אם כל שאנחנו קולטים הוא מידע חושי ותו לא, הרי שהקליטה החושית היא כל שנוכל לטעון לקיומו! "היות משמע היות נתפס", טוען ברקלי בעוד משפט מחץ מטאפיסי שנשמע טוב יותר באנגלית, ואנחנו איתו!
בחלק השני של המפגש, לאור הביקור החגיגי בבית החינוך, התאחדנו שתי הכיתות למפגש משותף ולדיון על שאלת מדעי הרוח בעידן המודרני. היה חשוב ומעניין לשמוע את התלמידים דנים ביניהם אודות חשיבות מדעי הרוח, ובאמצעים הראויים להנגשתם בחינוך.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
את השיעור הראשון פתחנו בסקירת שני סיפוריה הקצרים של אילת צברי : "בלתי נראית" ו"ברית מילה", סקרנו את עלילת הסיפור בקצרה, את הגבורות וגיבורי הסיפורים ומה משותף ושונה ביניהם ובכלל, אילו קווים משיקים בין שני הסיפורים, ואז קראנו את שירה המצמרר של ויקי שירן, "זיכרון מצחיק" שבדיוק כמו בסיפוריה של צברי עוסקת במתח האשכנזי מזרחי, קשיי הגירה, שלא לומר, פצעי ההגירה, תחושת זרות וקרבה ובעיקר תחושות בושה, אשמה והכאה על חטא, האופייניים לדור בני המהגרים, כלומר, בני הדור השני. לא במובן המקובל קרי ילדיהם של ניצולי שואה, אלא לילדי דור שני באשר הם, גם ילדי המהגרים ממדינות צפון אפריקה וחבר העמים. (בשלב מסויים גם קראתי להם את "ייבגניי" של אלכס ריף.
לקראת סוף השיעור הראשון, שבו התכבדנו בנוכחותן והשתתפותן בדיון של ד"ר סיגל נאור פרלמן וד"ר תמר אברמוב, הקראתי פוסט קצר שכתבתי על חרטה והכאה על חטא, ושלחתי את התלמידות לכתוב על אירוע, חוויה , זיכרון שעליו הן מצטערות, מתחרטות וכדו'.
בשיעור השני קראנו את התוצרים. אחת הבנות כתבה שהיא מצטערת שלא הספיקה להיפרד מדודה, שמת בפתאומיות בשבוע שעבר מהתקף לב (כולנו דמענו) אחת כתבה שהיא מצטערת שלא נתנה הזדמנות לאהבה שנקרתה לפתחה, אחת כתבה על שהיא מתחרטת שהתביישה באבא שלה, שנוהג להתלבש בצורה מעט אוונגארדית, אחת כתבה שהיא מצטערת שהתביישה בכריך חמאה ונקניק שנהגו לשלוח לה וסיפרה על אירוע משפיל שעברה בכיתה אחד כתב רשימה ארוכה של הצטערויות ועוד.
ההזמנה לכתוב על טעויות וחרטות הולידו טקסטים מרגשים בצורה בלתי רגילה, ואני כל כך גאה בתלמידות האלה. אני מאד מקווה שחלק מהטקסטים יזכו להתפרסם במאוורר, הקול קורא שנויה שלחה לנו מאד ריגש אותן והן שאלו שאלות רבות, כך שאם אפשר להדביק להן לינק, אני בטוחה שהן תקראנה.
בכיתה יב' של חיה גלמן
בשיעור הראשון המשכנו לקרוא יחד בנובלה "בדמי ימיה". הקפדנו על קריאה ראשונה רצופה כמעט ללא הפסקות, למעט בעורי לשון פה ושם. החלטנו להשאיר את המעשה הפרשני לאחר שנסיים לקרוא.
את השיעור השני קיימנו יחד עם כיתת הפילוסופיה של עומר וקיימנו דיון מרתק על מקומם של מדעי הרוח בחייהם של התלמידים, אשר אוטוטו יהפכו לבוגרי מערכת החינוך, ועל האופן שבו הם רואים את מקומם של מדעי הרוח בחברה האנושית בכלל. שלושה אורחים יקרים הצטרפו אלינו לשיעור אתמול – סיגל וליאור פרלמן שלנו, וד"ר תמר אברמוב מקרן מנדל. תמר סיפרה לתלמידים על הקשר שלה למדעי הרוח, על החלום שלה להיות מרגלת ועל האופן המיוחד של הגשמתו באמצעות כתיבת דוקטורט על ספרות מרגלים. שוחחנו מעט על הקשר שבין העולם הפראקטי של הריגול כעיסוק לבין האופן שבו הספרות מתבוננת בו מן החוץ אך חודרת לתוכו ומאפשרת גם לדמויות המרגלות וגם לקוראים להתבונן על עצמם ועל מקומם בעולם. הסיפור האישי של תמר הוביל אותנו לדיון המונחה שלנו. עומר פתח את הדיון בהצגת היגדים קלישאתיים למדי בנושא וביקש מהתלמידים להביע את עמדתם על כל היגד. למשל: "בעידן הדיגיטלי שבו מידע וידע נמצאים במרחק לחיצה, אין חשיבות לשינון ולצבירת ידע כחלק משמעותי בהשכלת האדם הבוגר."
\ההיגדים עוררו דיון מרתק על ערכם של הלימודים לבגרות, על ההבדלים בין רכישת מיומנויות לרכישת ידע והשכלה, על תועלת פרקטית ועל ערכים אנושיים וערכי חברה ותרבות. היה מרתק להקשיב לדור הצעיר ולקיים את הדיון מנקודת המבט של דור שמוצף במידע, דבר שמאתגר את ההבחנה בין האפשרות ללקט מידע נדרש ברשת, לבין בסיס ידע שהאדם הבוגר מחזיק, מתוקף לימודיו, על אודות ההתפתחות ההיסטורית, התרבותית והמחשבתית של החברה האנושית, ועל האופן שבו הידע הזה משפיע על התנהלותנו בעולם.
Comentários