בשמחה גדולה והתרגשות רבה קיבלנו אמש את תלמידי מחזור ב' שהצטרפו אלינו אתמול לבית החינוך. ניכר שההתרגשות דבקה גם בהם ובתלמידי מחזור א' ששמחו מאוד לחזור ולפגוש אחרי החופשה הארוכה את הצוות.
לא בזבזנו זמן, התפצלנו לכיתות והתחלנו לצלול:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין:
לאחר סבב הכרות במהלכו כל אחד ואחת סיפרו מה מושך אותם בפילוסופיה דווקא ובאילו אפיקים היו רוצים להתפתח דרכה, יצאנו לבירור השאלה מהי פילוסופיה, כמעין הזמנה.
התחלנו מתוך השאלה מי הוא פילוסוף (ביקרנו לרגע אחד אצל שושלת סוקרטס, אפלטון ואריסטו), אליה הוספנו חשיפה לסוגי השאלות הנשאלות בתתי התחומים הפילוסופיים השונים (וכך גם דיברנו מעט על כמה מהם), ומשם כבר הגענו לבירור העיסוק הפילוסופי עצמו. בחלק הזה ביקשתי מהם לתת דוגמאות למופעים בחייהם במהלכם היו עדים לחכמה, וכיצד ניתן לאפיין את החכמה ככזו.
את אותה הפעולה עשינו גם עבור המושגים 'אומץ' ו'אהבה' כאשר המשולש שהתקבל בסופו של דבר של חכמה-אומץ-אהבה הוצע כבסיס לעיון הפילוסופי. תרגילים ראשוניים בהתבוננות פילוסופית נדחו למפגש בשבוע הבא.
מרבית התלמידים היום עם מסכים פתוחים, או לפחות הפעילו אותם כאשר דיברו. היתה השתתפות ערה חרף השעה והאתגר הטכני, ויותר מהכל שמחתי שהתקיימה שיחה בין התלמידים. עושה רושם שיש בסיס לכיתה חיונית.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
חדוות למידה. די בשתי המילים הללו כדי למצות את שהתרחש אמש בכיתה שלי.
בזריזות יישרנו קו לגבי תובנות משותפות על למידה מקוון, כדי שנדע מה נוח לנו ומה פחות במרחב הזה ונוכל להיות בתוכו במקום הכי מדויק עבורנו. התלמידות ממש ביקשו לקפוץ למים הכי עמוקים שניתן ואני נעניתי בנדיבות:
די היה לקרוא מילים ספורות ממאמר של טיילור על מהי מטפיזיקה כדי להצית דיון דרוך ועירני: האמנם ייתכן שתפיסת הרצף של עצמיותי היא אשלייה בדומה לקומיקס? האמנם בכל אמונה או נתון שהעולם מציב בפנינו ניתן להטיל ספק?? הדוגמאות מהחיים זרמו לתוך השיחה והעיניים נצצו. שלהן מסקרנות. שלי מהתרגשות. כמה דרך עברנו מאז תחילת העולם החדש. כמה טוב להרגיש בבית. אמנם בית חדש שלא בחרתי בו, אבל הבית החדש שלנו.
הוראה היברידית.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
פתחנו את המפגש בשיחת הכרות קצרה תחת הכותרת למה אוהבים ספרות ? ולאן היא לוקחת אותנו.
לאחר מכאן התחברנו אל שני ציורי דיוקן של ברק ומישל אובמה ושלוש פתיחות לסיפורים: ג'מייקה קינקייד על המילה "שחור"; פרדריק דאגלאס "עבד אמריקאי' ו"אוהל הדוד תום" .
קראנו בקול והתחלנו לדבר על הדמויות ועל גזענות. חתמנו את השיעור עם קטע מנאומו של מרטין לותר קינג : יש לי חלום"
בכיתה יא' של חיה גלמן :
בהתרגשות רבה פתחנו את השיעור אתמול. בתחילת השיעור כולן עוד היו מהוססות מעט, היה נדמה שכולנו צריכות לחמם קצת מנועים, ובקבוצה הזו, אין פתרון טוב יותר להתרומם מאשר תרגיל כתיבה.
אז כולנו התעוררנו בוקר אחד וגילינו שאיבר משמעותי בגופנו, איבר שאנו רואות ומרגישות בו כל הזמן, פשוט נעלם. הטקסטים היו מעניינים. חלק גדול מהם היו סוג של קינה על החלק שאבד, שונים מאד מהטקסט המופלא של גוגול "האף" שכתבנו בהשראתו והוא נבחר להיות הסיפור הפותח של השנה. את החלק השני של השיעור הקדשנו לקריאה צמודה בחלק הראשון של הנובלה. צחקנו הרבה ו"שברנו את השיניים" בקריאת השמות הרוסיים.
ובעיקר שאלנו הרבה שאלות, איזו מן פתיחה זו, מדוע גוגול בוחר לפתוח את הטקסט עם דמות שנדמה לנו שהיא אינה הגיבור ומקדיש לה מקום כזה נכבד, מה עושה לנו השילוב בין הריאליסטי לפנטסטי ועוד שאלות רבות.
יצאנו לדרך. איזה כיף!
Kommentare