המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של נגה וייס ויונתן דיין
בחלקו הראשון של המפגש חזרנו לאתיקה הקאנטיאנית הפעם במטרה להתבונן בה דרך עין ביקורתית. אחרי שהזכרנו את ההגיונות שעומדים מאחרי הצו הקטגורי, תכליתה של התבונה ותמונת העם הניצבת בבסיס המחשבה הקאנטיאנית, ביקשנו מהתלמידים לנסח פסקה כתובה המתארת את עמדתם ביחס לצו ולרוחו. העמדות שנוסחו היו נבונות והצביעו על כמה מהקשיים המרכזיים שמתעוררים במהלך דיון במערכת המוסר של קאנט. לאחר ההפסקה התכוונו להציג בפניהם שתי עמדות שקוראות ביקורת על קאנט, אחת מצדו של ניטשה, מתוך 'מעבר לטוב ולרוע', והאחרת, ומכיוון אחר (המקונן על אבדן האינדיבידואליזם האתי במחשבתו של קאנט) מתוך 'הפילוסופיה של החירות' של רודולף שטיינר שהתפרסם 8 שנים לאחר מכן. הספקנו לקרוא רק את ניטשה, ומתוך התגובות שלהם נראה שהם כבר סקרנים לקראת המפגש עם הטקסטים שלו, הבאים בתור מבחינת שלד התכנית שלנו.
בחלקו השני של השיעור חזרנו אל גרוסמן וסוס אחד. דברנו על עמודים 24, 25 ועל הדיוקן הספרותי. אחד הקורסים הכי מעניינים למדתי בספרות היה "הדיוקן בספרות" אצל רונית מטלון המופלאה. בקורס הזה היא הביאה לנו דוגמאות של דיוקנאות ספרותיים מסוגות שונות. דברנו על מאפייניו של הדיוקן הספרותי וככה תוך כדי שאני חושבת על זה עכשיו, יש משהו בדיוקן הספרותי שמזכיר אקפראסיס (תיאור ספרותי מפורט של יצירת אמנות). בכל אופן, בשני העמודים האלה מצטיירים שני דיוקנאות. האחד של דובל'ה הילד, העולה כתמונה של ממש זכרונו של אבישי המספר. תמונה שטוחה וברורה מאוד. הדיוקן השני הוא של אבישי עצמו, שלא לובש צורה שאותה ניתן לדמיין, אלא הופך לנוכחות חזקה, אפלה, מרה, משהו מיזנתרופי ומלנכולי, כעוס וסגור.
התחושה שסוף השנה מתקרב, גרמה לנו להאיץ בתלמידים להתקדם בקריאה לשבוע הבא, כי עד כמה שקריאה קרובה בשני עמודים היא מעניינת, בסופו של דבר אנחנו עוסקים ברומן ולא בסיפור קצר. הגיע הזמן להעביר הילוך ולתת ליריעה להתרחב. התלמידים התבקשו לקרוא לשיעור הבא עד עמוד 50. אני מקווה שיקראו ונוכל לדון בהתפתחות העלילה.
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
רק קומץ תלמידות.ם הגיעו לשיעור בגלל מבחן בגרות בלשון. התלבטנו אם לקיים את השיעור כפי שתכננו והחלטנו לדבוק בתכנית.
בחלק הראשון של המפגש חזרנו למהומה רבה על לא דבר לאחר הפסקה של חודש וחצי. בשיעורים האחרונים לפני פסח הספקנו לעסוק במבנה העלילה, בדמויות ובמושג האהבה שעולה מהמחזה והיום הקדשנו את שימת הלב לשפה, שמייחדת את יצירתו של שייקספיר יותר מכל דבר אחר.
קראנו יחד שלושה קטעים קצרים בקריאה צמודה ועקבנו אחר המאפיינים של השפה והסגנון. ראינו ששפתה של ביאטרי'צה עמוסה במשחקי לשון ומצלול ובאלוזיות. שאלנו מה זו שנינה ומה מייחד אותה והסכמנו שהשנינה מיוסדת על משחק יצירתי בשפה ושביאטריצ'ה ניחנת בשנינות מרהיבה. עוד ראינו שהתעוזה הלשונית של ביאטריצ'ה היא בלתי נפרדת מתעוזה רעיונית, ושדבריה הם יוצא דופן ואף מהפכניים בכל הנוגע ליעודן של נשים.
הקטע השני שקראנו היתה פסקה קצרה שבה בנדיק מתאר את חוסר יכולתו לבטא את אהבתו בחרוזי שיר. ראינו איך הוא משלב בין שנינה, הפרזה ודיבור ישיר, כדי להפוך על פיו את היחס שבין שירה לרגש.
הקטע השלישי שעסקנו בו הוא דיאלוג שמבוסס על שפתו של דוגברי, מפקד המשמר, שמשבש בלי הרף מילים וצירופי מילים, בגלל ניסיונותיו לדבר בלשון גבוהה. כאן עקבנו אחר השיבושים המצחיקים וזהינו את מקורם וראינו שבצד מאפיין מובהק זה יש בדבריו גם טאוטולוגיות (הסברנו את המושג) וגם אמירות נוקבות על טיבו של האדם. ההתחקות אחר שפתו של דוגברי העלתה את עניין היחס שבין מעמד לשפה במחזה ובכלל ואת העמדה המיוחדת שיש לו בתור מי שמגלם את דמות השוטה.
אמנם קראנו רק שלושה קטעים קצרים אבל אפשר היה לראות את העושר הלשוני העצום ואת האופן בו השפה מאפיינת כל אחת מהדמויות, וגם את עולמו של המחזה כולו.
הצעתי לראות בשנינה אופן ביטוי שמשקף את המקריות או השרירותיות שמעצבות הרבה מהמהלכים במהומה רבה ובעולם השייקספירי ככלל. דברים קמים ונופלים על חוט השערה או על אמירת דבר והיפוכו והרבה מאד דברים מתרחשים למעשה רק מכוחה של אמירה.
בחלק השני של המפגש המשכנו את העיסוק באתיקה מזווית לא צפויה. עומר הביא שיחת ווטסאפ של קבוצת השכנים ברחוב שבו הוא גר. השיחה נסובה על מקרה שארע לפני כמה שבועות, שבו נחסם הרחוב הצר על ידי מכונית שמנעה את יציאתם של דיירי השכונה מהרחוב בבוקרו של יום. המשטרה הוזעקה ולא הגיעה והשיחה מתעדת את ניסיונם של הדיירים לשתף את כעסם, תסכולם, דעותיהם, תחושת אין האונים וגם, נסיון לזהות את האשם. הקראנו את השיחה בקול וצחקנו עד דמעות. בעקבות ההקראה עומר ביקש שיכתבו לעצמם פיסקה על שאלות מוסריות שעולות מהשיחה. השיחה מתחילה בדברים גזעניים ובוטים של אחד הדיירים ובניסיון של דייר אחר למנוע ביטויים גזעניים ולמתן את הדיון. הדינמיקה שלה הולכת ומקצינה עד שהיא מתפוצצת ונסגרת על ידי מנהל הקבוצה. עלו הערות מעניינות על התהליך הזה, על הגזענות – מה מוגדר כגזענות - ועל התגובה אליה, על גזענות גלויה לעומת גזענות סמויה, על ההבדלים בגישות המוסריות שמשתמעות מהשיחה ועל צביעות מוסרית, וגם על השאלה האם להתערב ובשם מה, האם התערבות היא פעולה מוסרית והאם יש לה יכולת להשפיע על עמדות ועל הדינמיקה של השיחה?
היה לנו אם כן שיעור באתיקה (ישראלית מצויה) מעשית.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
בחינת הבגרות בפילוסופיה – בהצלחה רבה לתלמידים הנבחנים!
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
אתמול בנוכחות מלאה של כל הבנות שניגשות לבגרות, נפגשנו לחזרה אחרונה לפני הבחינה. עברנו יחד על המתכונות ועל ההערות. עברנו יצירה אחר יצירה, בדקנו מהם הנושאים המרכזיים בה, מה אפשר לחדד, מה חשוב לכתוב לגביה. סיימנו בעיון בשאלוני בגרות מהשנים האחרונות.
זו היתה הזדמנות נהדרת גם למחשבה כוללת על הזמן שעברנו יחד, להשוואה ולהצלבה בין יצירות. כמה חבל שכבר מרגישים את הסיום המתקרב... איחולי הצלחה רבה לתלמידות שנבחנות ביום חמישי!
Comments