במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד:
המפגש הוקדש לסיום המסע שלנו באודיסיאה. לאחר חזרה קצרה על אירועי הפרקים הקודמים, המשכנו לפרק 23, אל עבר המפגש בין אודיסאוס לפנלופה. קודם לקריאה, פתחנו בתרגיל כתיבה: ביקשנו מכל תלמידה לנסות ולכתוב דיאלוג קצר בין שתי הדמויות, המתאר את רגע המפגש ביניהן לאחר עשרים שנות נתק. התוצאות היו מגוונות: חלקן קומיות, אחרות מלאות תשוקה; היו שקלעו גם לתחושת המוזרות והמבוכה הגדולה, כפי שבוחר הומרוס לתאר את המפגש.
המשכנו לקריאה צמודה בפרק היפה כולו. שוחחנו על המבחן האחרון של אודיסאוס, מבחן המיטה, שהוא בעצם תכסיס מחוכם של פנלופה, המשתמשת ב'תחבולות אודיסאיות' משלה בכדי לזהות סופית את אהובה. עוד התעכבנו על המפגש הטעון, שהוא אומנם מרגש מאוד, אך כפי שחברי הקבוצה היטיבו לזהות - הטיות המילה 'מוזר' ממלאות את הדיאלוג בשעת המפגש. כך, משכנו את הקריאה ביצירה עד שהפציעה אאוס ורודת האצבעות, ובזאת חתמנו את הקריאה באפוס ההומרי הענק הזה.
כתרגיל מסכם, הצגנו בפני הכיתה חמש תמות מרכזיות לדיון ביצירה. התחלקנו לקבוצות, וביקשנו מכל קבוצה לבחור תמה מרכזית אחת, לדון בה, ולנסח בכתב את הרעיונות שהעלו. אלו היו התמות: דמות הגיבור; מבנה העלילה; שאלת הזהות; מסע ושיבה הביתה; ואופן עיסוק היצירה במגדר. לאחר 20 דקות של כתיבה בקבוצות, שבנו לכיתה ושמענו את הרשמים של כל חברותא. נתנו לדיון להתפתח בהתאם לבחירותיהן של הקבוצות - וכך למשל, שתיים מבין החברותות בחרו בבחינה מגדרית של היצירה, והציעו קשר מעניין בין מגדר ללקיחת אחריות לאורכה, כמו גם ביקורת על המבנה הפטריארכלי הברור, הממקם את האישה מחכה, פסיבית, בביתה.
בשבוע הבא עוד נשוב לסכם בקצרה את הדברים באופן מסודר, אך בזאת סיימנו את הפרק העוסק באודיסיאה, שהיה נפלא לטעמנו. אורי ולילך התנדבו לארגן מיני מזונות, לקראת המשתה האפלטוני שמצפה לנו בשבוע הבא.
בכיתה יא' של קובי אסולין:
התחלנו את השיעור בסיכום קצר של יום והאופן בו הוא מותיר את שאלת הסיבתיות תחת ספק אפיסטמולוגי עמוק. מיד לאחר מכן התחלנו דיון בקאנט. בחרתי להתחיל בקריאה צמודה בהקדמה של ירמיהו יובל לביקורת התבונה הטהורה. עמדנו על היחס של קאנט לקודמיו: אפלטון, דאקרט ויום ועל המהפכה הקופרינקאית שהוא מציע, היצירה מתפיסה ריאליסטית-אמפירית מחד אבל ללא אימוץ של עמדה אידאליסטית שמזהה את התודעה כמרכז הבירור הפילוסופי. קאנט. מציע עמדה אמפירית בסיסית אבל כזו שמחלצת את האובייקטיביות מהיות להיות נקבעת תחת התבונה. קראנו כ 10 עמ' אצל יובל. והתעכבנו בעיקר על הבעיה שמחד התבונה היא זו שקובעת אובייקטיביות , מאידך היא לא נגישה לבירור אמפירי או רפלקטיבי. השאלה. שנותרה לקאנט היא כיצד ניתן לעמוד על טיבה אם כך? ראינו שקאנט מציע מהלך מבריק של הנדסה לאחור שמחפשת אחר התנאים שיכולים לאפשר את התופעות בעולמנו. ז"א, איזו מערכת הפעלה נדרשת כדי לפענח את התופעות בצורה ששותפים לה בני התבונה. דרך דוגמאות שונות מום-יומיות זיהינו בעצמנו קטגוריות שונות שמתחייבות מניתוח כזה . לאחר מכן התפזרנו.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין:
הגענו לשיעור בפורום מצומצם ביותר, ועל כן החלטתי להמשיך עם התכנון ללמד את מיל, אבל באופן שונה מהתכנון המקורי.
נתתי להן עבודה עצמית, לקרוא חלקים מהטקסט של מיל ולענות על שאלות. הן עבדו שעה וחצי בשקט ובחוסר ביטחון, שאולי לא מבינות, אולי לא ענו טוב וכולי. עיקר העידוד מבחינתי היה לבקש מהן להתמודד, לקרוא שוב, לעבור לשאלה אחרת אם יש צורך, אבל הטקסט יחסית ברור ושינסו את הטוב ביותר שלהן. תוך כדי יצאתי עם תלמידה לעבודה פרטנית על כתיבת עבודה (תכננתי להוציא כמה מהן בתורות אבל אחת מיצתה את זה והיא מילא זו שהכי היתה זקוקה לזה. )
אחרי ההפסקה התחלתי להקריא להן סיכום שהכנתי על אתיקה תוצאתנית. די בתחילת הדרך עברנו איכשהו לדיבור על הרפורמה המשפטית ומשם זה המשיך לדיון על ביבי ועל תכונותיו של מנהיג. התלמידות העלו את הדעה ש"יש ללמוד מכל אחד" ושהן מעריצות את ביבי על תכונות מסוימות ואיך "הצליח לאסוף את העם אחריו" ואילו אני בקשתי מהן שיתנו לי תכונה כשרה אחת של ביבי שאפשר להעריץ, מלבד "כריזמה" שכל הזמן מנפנפים בה, והיא מולדת. ומלבד זאת שכריזמה הרסנית אם מופנה לכיוונים לא ראויים ומשתמשים בה לתכליות הרסניות. אני טענתי שדרכיו לסחוף את העם הן לא תכונות שהייתי רוצה שהן כבנות אדם ופילוסופיות ומנהיגות יאמצו אותן: רטוריקה, הסתה, רמאות, צביעות ופנייה להשנאה ולהפחדה וכולי... ובקשתי בשיח פינג פונג כל פעם שיצביעו על משהו טוב, וסתרתי את דוגמאותיהן (אולי זה יתפרש כאגרסיבי ונחוש, אך בגלל שהן רוצות להיות מנהיגות והן בכיתת פילוסופיה אני רוצה שהן יחשבו וגם יעזו להביע עמדה, אז גם אני מעיזה. הצהרתי בפירוש שאם רוצות להיות מנהיגות שיטרחו ללמוד ממנהיגים ראויים) כמובן, שטחתי את דעתי שביבי הוא לא אדם חכם בהגדרה האפלטונית שאותה אני מקבלת, על פיה חכמה הולכת עם אומץ וצדק ביחד, ואין כזה דבר חכם ורשע. מה שכן, הוא אכן מוכשר ואינטלגנט שלקח את הכישרון הזה למקומות הרסניים לצערנו. והצלחה בחיים לא מספיקה. צריך לשאוף למקום ראוי
בכיתה יב' של יונתן דיין:
המשכנו עם מרתון ההכנה לבגרות, עדיין בחטיבת אתיקה, הקדשנו את השיעור כולו לאריסטו. אי-אז לפני שנתיים התלמידים עוד לא היו בשלים לקרוא אריסטו במקור, והפעם שיבצתי לתוך הלמידה קטעים מתוך הטקסט הניקומאכי.
נזכרנו בחלוקה הטלאולוגית/דאונטולוגית, כמו גם בדרך השלישית, סקרנו את המהלך כולו וניסינו לבקר את הקביעה של אריסטו לפיה ישנה תכלית עליונה ולו מכיוון שהמחשבה על שרשרת אינסופית של אמצעים ותכליות בלתי נסבלת עבורו. בחלקו השני של השיעור כתבנו שאלת תרגול לבגרות, וכפי שעשינו בפעם הקודמת פתרנו אותה יחד לתוך קובץ משותף שנשלח אליהם לטובת הלמידה בהמשך.
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של הודיה בונן :
לאחר עיבוד נוסף וקצר של המליאה בשבוע שעבר, חזרנו אל החומר.
בזמן שחיכינו לבנות שבאוטובוס המתעכב, התגלגלה שיחה על לימודי ספרות בבית הספר ועל היצירות שנלמדות שם. כמה בנות סיפרו שהן שמחות ללמוד ספרות עולם, בייחוד להכיר את טולסטוי שיש על המדף בספריה בבית, לאחר תקופה של התמקדות בספרות עברית.
בשיעורים עצמם התמקדנו בעיקר בנושא הסבל, הכאב, המחלה והמוות בנובלה. דיברנו רבות על הדחקת המוות והסבל בחברה הבורגנית, ושאלנו האם הביקורת של טולסטוי רלוונטית גם היום. עצרנו להתבוננות בהבדלים שבין תפיסת המוות כמאורע טבעי בעיני המשרת, בן המעמד הנמוך, וזיהינו שטולסטוי מזהה את התפיסה הכפרית כחיובית בניגוד לביקורת הנוקבת שלו על החברה העירונית. התגלגלה שיחה צדדית ומעניינת על השפעת התפיסות הללו על הסבים והסבתות שלהם, שחלקם נמנים על מקימי הקיבוצים והמושבים בעמק.
ראינו כיצד ככל שהמחלה מתקדמת בסיפור כך מתפתחת רלפקסיה עצמית ותודעה עצמית של הגיבור, הבנות שמו לב שבהתאמה לראשונה מופיעים מונולוגים ושניתנת לקוראים הצצה להתרחשויות הנפשיות של איוון איליץ'.
בכלל הן העלו שאלות מצוינות על חוויית הקריאה ועל העינוי שטולסטוי מעביר אותנו הקוראים, באיטיות ובהתמדה, ביחד עם הגיבור הסובל שלו.
כמה בנות בקבוצה נמצאות גם במגמת תיאטרון, אחת מהן הקריאה את המונולוג באופן נפלא – כולן סיימו את השיעור בתחושה שגם הן מייחלות למוות שיגאל את איוון איליץ' ואותנו מייסורי הנובלה.
コメント