שבוע תשיעי בקמפוס אורנים. אור ורוח לפני חופשת החנוכה ועל אף גמר המונדיאל! :
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד:
את המפגש הקודם סיימנו בתרגיל בחברותות: ביקשנו מכל קבוצה להתנסות בחקירה סוקרטית באמצעות משחק תפקידים, בו אחד מחברי הקבוצה מגלם את סוקרטס, האחר מגלם את תלמידו הנתון לחקירה, והשלישי את אפלטון - כמי שאחראי להעברת הדיאלוג אל הכתב. בתחילת המפגש שבנו אל התרגיל. על אף ההרכב החלקי, בעקבות אירוע הגמר, היו נוכחים מספיק אפלטונים, שהקריאו בפנינו את רישומיהם.
תוצאות התרגיל ששמענו היו יפות. אחת הקבוצות יישמה את התרגיל באופן מעניין במיוחד: אביגיל, בדמותו של סוקרטס, תחקרה באמצעות האלנכוס את אורי אודות טיבו של החינוך הראוי. נטע ומיקה היו שתיהן אפלטוניות ורשמו כל אחת גרסה משלה לדיאלוג. היה מעניין להשוות בין השתיים: יתר חברי הקבוצה האירו על כך שגרסתה של נטע הרגישה ריאליסטית יותר, נאמנה למקור בעל-פה, בעוד מיקה נטלה לעצמה מידה של חופש ככותבת והוסיפה כמה הערות בימוי משלה, שצבעו את הדיאלוג בגוון נוסף. לאורך החקירה, אביגיל אפילו יישמה את השיטה הסוקרטית של שימוש במשלים, ובמשל שהציגה בפני אורי תיארה ילד שנשלח לשרוד לבדו ביער במשך שנים, כשיטה חינוכית-ספרטנית, ואף עלתה שאלה מעניינת לדיון, שמטרתה הייתה לערער על ההגדרה המקורית של אורי לחינוך: אם המחנך הוא זה המלמד אותנו ומחשל אותנו, האם במשל היו המורים הוריו של הילד, או היער עצמו? בהחלט יישום יפה של מאפייני החקירה הסוקרטית!
המשכנו מהתרגיל עמוק אל תוך המערה של אפלטון, שהאפקט שלה על הקוראים תמיד חזק. לאחר קריאה משותפת של פרק ז' בפוליטיאה, רשמנו ביחד את הדימויים הסמליים במשל, וביקשנו מכל חברת קבוצה לבחור באחד מבין הדימויים ולנתח אותו בתרגיל כתיבה. לאחר מכן קראנו את התרגילים, ומתוך העיסוק בדימויים התמונה הקולנועית שהציב בפנינו המשל הלכה והעמיקה. שוחחנו על מעמדם האפיסטמולוגי של אלו הקשורים במערה, ושאלנו האם בכלל כדאי להם שיצאו ממנה? דיברנו גם על ההקבלה האופיינית כל כך בין האור לאמת ולטוב, ועל השימוש שעושה בה אפלטון בשלושת משליו בפרק זה. ואכלנו סופגניות, כמובן! שבעים ומרוצים נפרדנו מהתלמידים שבחרו להגיע היום, ומהמערה.
בכיתה יא' של קובי אסולין:
הפגישה אתמול עמדה בסימן המונדיאל. מדהים לראות כיצד חבורת תלמידים שלא מעניין אותה כדורגל -ביררתי -מצטרפת להוויה שאנחנו חייבים להיות חלק מזה אם אנחנו רוצים להיות חלק מחברה. עדיין מרבית הזמן הוקדש ללימודים מעבר ל 20 דק שנשברתי וצפינו ביחד. השיעור הראשון עסק בדיון באתיקה של אריסטו, הממדים הפרגמטיים באתיקה, היחסיות המסוימת שיש בה, ההבדל בינה לבין
גישתו המטפיזית של אפלטון. התמקדנו כמובן בדרך בה אמצע של אריסטו , באופן בו הוא מציע אתיקה שמשתכללת מתוך פעולה, ולבסוף ניתחנו חלק מהתכונות שהוא מציע. החלק השני עסק במטפיזיקה של אריסטו וביתר דיוק במושג העצם. עסקנו באבחנה בין העצם הטבעי למלאכותי, האופן בו אריסטו מציע לפילוסופיה את האנליזה והטקסונומיה כבסיס אפיסטמולוגי לדיון. לאחר מכן ניתחנו את האופן בו העצם הטבעי כולל את סיבתו ותכליתו בתוכו ועד כמה הפיל' האריסטוטלית היא מונחת תכלית. לאחר מכן ניתחנו את ארבע הסיבות לעצם המלאכותי: החומרית, הצורנית, הפועלת והתכליתית. ניתחנו והמחשנו את הדברים ואז השלכנו לתופעה של הביקורת הפמיניסטית על אריסטו ומהותנות. להתראות.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין:
היינו היום בהרכב חסר ומורגש לצערי. התחלנו את השיעור בחזרה על הציווי הקטגורי והמחשנו עם דוגמאות כדי להבין אותו עד הסוף. לימדתי את התלמידות את המושג דיאונטולוגיה וניסינו להבין בהילוך חוזר כיצד קאנט ייסד את הגישה. לאחר מכן הגענו לחלק שלו ציפינו כל הסמסטר- ביקורת על קאנט. חבל שלא כולן היו.
העברנו ביקורת רבה על הפילוסופיה של קאנט והכתבנו אותה בנקודות למען המחמיצות. לאחר מכן צפינו בפרק 10 מעונה ראשונה של "המקום הטוב". ביקשתי מהן גם ממי שמכירות את הסדרה כבר שיצפו בעיניים פילוסופיות שמכירות את קאנט: שיחפשו אלמנטים קאנטיאנים שבאים לידי ביטוי וכמובן את הביקורת שעולה על הגישה הקנטיאנית מתוך מה שמתרחש. בתום הצפייה ניתחנו את הפרק בקצרה יחד עם הביקורת הכללית על קאנט. עיקר הביקורת שעלתה, כפי שרז ניסח כה יפה: "מרוב תכנון של החיים האדם לא מספיק לחיות אותם", כפי שרואים על צ'ידי, קאנט מגיע לאבסורד כך שבשם התבונה הוא דורש חיים לא הגיוניים ואפילו במובן מסויים קץ לחשיבה. האדם הוא לא תבונה טהורה ויש אלמנטים חשובים אחרים בחייו כמו אינטואיציה, רגשות, תשוקות שלא נרצה לוותר עליהם. ניתוק הפעולה מהקשר הוא הרסני ואף לא הוגן. לפעמים צריך ללכלך את הידיים פשוט כך... לפעמים הדבר המוסרי לעשות כרוך בפעולה לא מוסרית כמו הבא להורגך השכם להורגו ועוד ועוד... בנימת קתרזיס פוסט קאנטיאנית זו הלכנו הביתה וחג שמח.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
בהרכב מעט חסר אתמול, המשכנו בלימודי אסתטיקה. השיעור נפתח בשני רפרטים, האחד על יחסם של אריסטו ואפלטון לעולם המשחק, והשני על מושג האושר אצל אריסטו וקאנט. שני הרפרטים עוררו אותי לחשוב על הסטנדרט שמוטב היה אם הייתי מציב לקראת הרפרטים, והוא שחובה להתייחס לטקסט מקור. להציע קריאה שלו, להעלות לדיון בכיתה.
ללא רפרנס או הפנייה למקורות, קשה היה להתייחס. לקראת המשך קריאה בהיפיאס, הקרנתי לתלמידים כמה דימויים. ביקשתי מהם לבחור אחד מהם, לכתוב מה הופך אותו ליפה מבחינתם, והאם ניתן להספיק מתוך מאפייניו למושג כללי של יופי. לאחר מכן, ותוך זגזוג בין קריאה לצפייה ברגעי המתח של גמר המונדיאל, המשכנו לקרוא את הדיאלוג ולהתחקות אחר האלטרנטיבות השונות להגדרות מושג היופי. המהלך היה מעט דידקטי, לא הרגשתי שהאפשרויות השונות מעוררות בהם הסכמה או אי-הסכמה. הם הגיבו די באדישות, ספק בעייפות. אנצל את התגובה המנומנמת לעורר בשיעור הבא את השאלה האם יש בכלל טעם לחקור וללמוד עקרונות אסתטיים. מה הערך הסגולי שלהם לתלמידי פילוסופיה? נמשיך עם טקסט מודרני יותר.
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של איריס אליה כהן:
אתמול באמת הגיעה מחצית הכיתה, אני מניחה שחנוכה והמונדיאל עשו את שלהם, ובכל זאת המשכנו בתוכנית, המשכנו בקריאת "מהומה רבה על לא דבר", לא לפני שעשינו סקירה אנקדוטלית על אודות שייקספיר, הצגתי כמה פרטי טריוויה מעברו ומגלגול מחזותיו בעולם ואז סקרנו את מאפייני הקומדיה השייקספירית: דיברנו על השפה המורכבת, עתירת ההמצאות של הגאון מלונדון, הפנינו זרקור למשחקי מילים, התחכמויות והמצאות לשוניות. (לדוגמא: לאונטו רומז לבאטריצ'ה שישמח אם "תִתְבַּעֵל". אחר כך ערכנו השוואה עם המקור האנגלי וגילינו שבמקרה הזה, ההמצאה היא דווקא של המתרגם, ט. כרמי) דיברנו על המקום שתופסים סיפורי אהבה במחזות השייקספרים קומדיות וטרגדיות גם יחד. סיפורי האהבה מניעים את העלילה ולא פעם, על אף כי מדובר בקומדיות, משולבים בהם אלמנטים טראגיים. זוג האוהבים נאלץ להתגבר על מכשולים וקשיים ושאיפתם להתאחד אינה קלה כלל ועיקר. דו יברנו על מהלך עלילתי עתיר סיבוכים: בכל פעם שנדמה לנו שהנה נפתר הקונפליקט, מתווסף קונפליקט חדש או דמויות שמכבירות את הקונפליקט המורכב במילא... והצגתי את טכניקת ה"זהויות המוטעות" שבאמצעותן שייקספיר מותח את העלילה ואת הצופים. הגענו לסצנה שבו "אוכל" קלאודיו את הסיפור על אודות "בגידתה" של הירו. במהלך הקריאה יצא קצפן של הבנות על התרבות הפטריארכלית, שלא לומר, מיזוגנית , של אותה תקופה, ודיברנו על הלכי המחשבה שהיו רווחים אז. סוף המאה ה16. בשלב הזה בדיוק הבקיע אמבפה את הדבל שלו, והתפנינו כולנו להחזיר את הלב למקום... צפינו במשחק יחד עד תום המשחק, בואכה הפנדלים
Comentarios