שבוע שמיני של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים – מה אגיד ומה אומר, יש רוח בעמק!
הנה קבלו אותה:
בכיתת הפילוסופיה של נעמי הררי:
השיעור אמש זימן לתלמידותיי לראשונה אתגר של פענוח טקסט פילוסופי. אחרי הקדמה ביוגרפית קצרה צללנו לתוך התועלתיות למיל. את הרעיון הכללי הסברתי כבר בשבוע שעבר והתחלנו את השיעור בשאלות שעולות בהן מתוכו.
חלקן התקשו מאוד לשאול שאלות כיוון שהדבר נראה להן ברור וסגור. דחקתי בהן לפתח את שריר ה״אני יודע שאיני יודע״, שהוא תנאי בסיסי לדידי לחקירה והבנה פילוסופית.
בסיום החזרתי את הטקסטים שכתבו לפני כשבועיים על דוגמא לבעיה פילוסופית. רמת הכתיבה טובה כמו הרמה הדבורה, ונדרש רק מעט דיוק.
בכיתת הספרות של חיה גלמן:
המשכנו לשוטט יחד בטקסט המרתק של פרויד "הפרעת זיכרון על האקרופוליס", התחלנו קצת להבין את צורת החקירה הפרוידיאנית, ברגע שהוא מניח איזו אפשרות לפרשנות של החוויה הנפשית, הוא מערער את תוקפה בכך
שאומר שהיא אולי לא מספיק מוצקה, ואז מנסה עוד פרשנות, וכך, הוא מעביר את הקוראים בדרך פתלתלה של עליות ומורדות בהבנת המשמעויות של החוויה, לרגע אחד נדמה שהבנו את המשמעות ואף הצלחנו להדגימה על
חיינו, וברגע שלאחריו צץ הסבר אחר שמצליח לבלבל אותנו. מלבד המסע אל האקרופוליס הרגשנו שפרויד לוקח אותנו למסע טקסטואלי שחוקר חוויה נפשית ובמסע הזה מזיעים לא פחות מאשר במסע פיזי. ניסינו להבין מיהו
הנמען של פרויד, האם הוא רק ידידו רומן רולן אליו ממוען הטקסט? האם הקהילה המדעית? אולי כולנו, כל מי שקורא בטקסט? בתוך כך למדנו את המושג "הקורא האידאלי" וניסינו להבין מיהו הקורא האידאלי המובלע של פרויד.
סיימנו לקרוא את הטקסט והופתענו לגלות את האמירה האחרונה שסוגרת את הטקסט – "הבעיה העיקרית בהצלחה היא השארת האב מאחור..." – נגענו אך מעט בסוגיה זו ונמשיך לדון בה בשבוע הבא בהקשר הספרותי.
Comentários