המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
בחלק הראשון של השיעור המשכנו לצפות ב'מהומה רבה על לא דבר'. במהלך הסרט וגם בסופו היו תגובות נסערות למהלכים כאלה ואחרים של הדמויות ונראה שצפוי לנו דיון לא פחות סוער בשיעורים הקרובים, בהם נקרא יחד את המחזה ונלמד אותו.
אחרי ההפסקה ערכנו מבוא לשייקספיר שכלל רקע לדמותו (ולחידת זהותו) ולתקופתו, כמו כן התייחסנו למקורות ההשפעה על יצירתו מהמסורות התיאטרליות שקדמו לו, להיקף של יצירתו, לחדשנותה ולשינויים שחוללה בדרמה, בתיאטרון, בשירה ובשפה האנגלית. עוד התייחסנו לשאלה מהם מאפייני הקומדיה, ומה מייחד את הקומדיה השייקספירית ביחס למסורת הקומית הקלאסית ולבסוף הקדמנו הקדמה קצרה ל'מהומה רבה על לא דבר', ולמושג האהבה שבו עוסק המחזה. הרחבנו מעט בשאלת הקשר שבין נישואים לאהבה בהיסטוריה של החברה האירופית, ראינו שאהבה הוא מושג שמשתנה במהלך ההיסטוריה, והצבענו על כך שמושג האהבה ששייקספיר עוסק בו במחזה מושפע הן מהמסורת הקומית של עלילת אהבה שמסוכלת על ידי האבות או החוק או המוסכמות וכו', הן ממושג האהבה שיצר פטררקה בסונטות ללאורה, אהבה רומנטית, אידיאלית, חזקה מכל רגש, בלתי ממומשת ופורצת מוסכמות. הקבוצה הכה עירנית הזו הקשיבה בעניין רב, וכל נושא או יצירה שהזכרנו במהלך הדברים עוררו שאלות ותגובות, וביניהן השאלה שמשמחת את לבנו במיוחד – נלמד את זה?
סיימנו את המפגש בחזרה על עיקרי השיטה התועלתנית, שהכרנו בשבוע שעבר. בזמן שחלף, חברות הקבוצה אספו שאלות וספקות חדשים, והקשו על עקרונות היסוד שמציע מיל. אורי הביע חשש שהיצמדות לקריטריון התועלת עלולה להידרדר אל עבר מציאות דיסטופית, ועלמה טענה שקשה, אולי בלתי אפשרי, לכמת הנאה וסבל. עוד לא מצאנו פתרונות ראויים וכבר עלה בפנינו קושי נוסף: המתח המובנה בין עקרון התועלת לרעיון זכויות האדם. כיצד מציע מיל לגשר בין שני הרעיונות, המנוגדים כביכול, המהווים שניהם יסודות מרכזיים בהגותו? על כך במפגש הבא.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
הפגישה אתמול היתה מאוד יעילה , התחלנו בהספקת חשמל שהכריחה אותנו לשבת ולדבר ללא מצגות, מה שהוכח כיעיל מובנה. החשמל אומנם חזר אבל נטשנו את ענין המצגת לטובת שיחה על הגותו המוסרית של קאנט.
שוחחנו על יציאתו נגד תפיסת המידות טובות והתועלתנות, והמחשבה שלו לתפוס את המוסר כדבר כשלעצמו שלא משרת שום תכלית חיצונית. בהמשך לכך האופן שבו החירות היא תנאי הכרחי לפעולה מוסרית, ועמה הכוונה והיכולת לחוקק את הציווי המוסרי כציווי שלא נושא עמו ממד של כפיה על הסובייקט. בהמשך לכך שוחחנו על שני נוסחים לציווי הקטיגורי, זה האוניברסלי וזה האנושות כתכלית.
משם פנינו למקרים שונים שממחישים את ההיגיון של אתיקת החובה של קאנט. שוחחנו על המתח שבין עמדת קאנט למקום של רגשות בתוכה, האופן בו התיאוריה שלו מוגבלת בעיקרה למצוות לא תעשה והרדיקליזציה שבה שחושפת אותה למעין ביקורת על הגיחוך שבה. סיימנו במתח בינה לבין העמדה הדטרמיניסטית שיש בביקורת התבונה הטהורה (האנטינומה של החירות) . על כך נשוחח שבוע הבא. בחלק המסכם של השיעור כ 40 דק', התלמידים התישבו לעבוד על עבודת החקר שלהם. להתראות .
בכיתה יב' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו להתניע חזרות לבגרות. שלחתי לתלמידות במוצ"ש בקשה שיחזרו על החומר של משלי אפלטון . ושיביאו לכיתה. בתחילת השיעור נתן להן עוד זמן לחזור על החומר בכיתה. אחר כך הצגתי בפניהן שאלת בגרות לדוגמא והן התבקשו לענות עליה ולשלוח לי. תוך כדי שחלקן צריכות ניעור כולן בסוף עבדו יפה ושלחו לי תשובות. (יש דרך לעשות, בהחלט... ) לקחנו תשובה של מתנדבת והתחלנו לעבוד עליה עם הערות, תזכורות, דגשים וקצת הומור... הסברתי שמעכשיו נתכונן לבגרויות וכך יראו השיעורים שלנו, שיהוו בעצם חזרה על החומר ותרגול כיצד מביאים את הידע לידי ביטוי בכתב. היה שיעור טוב.
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
אתמול התכנסנו לסיכום הנובלה ולפתרון משותף של שאלות בגרות. התחלתי בטיפים שקיבלנו מחיה (תודה גדולה) שנוגעים לקריאת ההוראות, להבנה מה נדרש ממני, למחשבה על תכנון התשובה עוד בטרם שניגשים מיד לפתרון. התחלנו בקריאת שאלות בגרות והרגשתי במתח שצף בכיתה. התלמידות הרגישו ששינינו סטטוס ורובן (וגם אני) הצטערו שאנחנו לא ממשיכות ללמוד מבלי להידרש לבחינה.
בתזמון מעולה נויה נכנסה אלינו, ועצרנו לשיחת מוטיבציה. כמה מהתלמידות ביקשו גם שיחות אישיות בנושא.
כשהחלק הזה הסתיים הרגשתי שהן פנויות יותר לתרגול.
הקרנו על הלוח בנק שאלות בגרות מהיחידה החמישית וניסינו לחשוב על כל אחת מהן בהקשר של הנובלה שסיימנו ללמוד, "בדמי ימיה". כל אחת בחרה שאלה אחרת והקדשנו זמן לכתיבה.
לאחר מכן בחרנו שאלה אחת, הכנו עבורה תכנון (כתיבה בנקודות של ההסברים והדוגמאות שנרצה להכניס) וניסחנו יחד את התשובה. זה לקח זמן, אבל הורגש שמדובר בתרגיל אפקטיבי שגם מסכם היטב את הנובלה.
ברבע השעה האחרונה של השיעור פניתי לשיח על נקודה שלא הועלתה בשאלות בגרות שדגמנו, אבל היה חשוב לשוחח עליה- כתיבתה של תרצה את זיכרונותיה. חשבנו יחד האם מדובר באקט של חולשה של אישה מדוכאת, בהריון, שבעלה עסוק בכתיבתו שלו, או באקט של חוזקה, של אישה שכותבת את סיפור חייה ולומדת לומר "אני". דיברנו על כך שאין מענה חד משמעי וחשוב לפרוש את המורכבות. בכל זאת רוב הכיתה, וגם אני, נטתה לפרש את הכתיבה כאקט פמיניסטי של סופרת מתחילה שסוללת את דרכה, מ"בת לאה" ל"תרצה".
Comments