חוזרים מחופשת חנוכה:
המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של נגה וייס ויונתן דיין
המפגש אתמול חווינו חוויה שלא ציפינו לה. נתנו תרגיל בכתיבה יצירתית והוא הצליח מאוד. נודה, היינו סקפטיים. אנחנו עדיין לא מכירים את התלמידים ומתקדמים משיעור לשיעור כשההחלטה על המתודה היא תמיד ההחלטה הקשה.
אתמול התקדמנו לפי התכנית: פתחנו בשיעור ספרות ואחרי ההפסקה המשכנו עם פילוסופיה. בשיעור ספרות עשיתי מעין סגירה לשיעורים שהקדשנו לריימונד קרבר. הדגשתי את הנושא של מספר בגוף ראשון, כשבמקרה של קרבר זה גבר כותב מתוך עיניה ובקולה של אישה צעירה.
דברנו על סוגי מספרים אחרים (כל יודע, עד) ועל האופן שבו זה משפיע על הקרוא מבחינת היכולת להזדהות מצד אחד, ולהשלים פערים מצד שני. דברתי גם על ציר הזמן המפורק כאמצעי ליצירת מתח, וכחלק מעיצוב הדמות ותחושת המציאות של הגיבורה.
שני נושאים נוספים שדברתי עליהם היו השאלה המוסרית שהסיפור מציף, ושאלת הקשר הזוגי. ה'מסר' היה שסיפור מציג אפשרות חיים, אפשרות עולם. לפני שאנחנו כקוראים קופצים למסקנות או שופטים את המסופר, כדאי לשהות בעולם הזה. להבין את החוקיות שלו. מגע הוא גם סוג של תקשורת, והוא לא בהכרח 'נחות' מאו 'פרמיטיבי' ביחד לתקשורת המילולית. ואמירה כגון "אל תעצבני אותי" היא לא בהכרח אלימות מילולית, כי אם כל דיבור שיש בו עוצמה רגשית, כעס, תסכול או כאב, ייחשב לאלימות מילולית אזי כל הגברים וגם כל הנשים נכנסים לקטגוריה של "אלימים".
מהמקום הזה יצאנו אל תרגיל הכתיבה שמטרתו הייתה לכתוב את הסיפור הזה מנקודת מבטו של סטיוארט, בעלה של קלייר, הדוברת.
אפשרויות נוספות היו לכתוב את הסיפור מנקודת מבטם של בנם המשותף - דין, או של הנערה הטבועה, או של שוטר מהזירה, או של העיתונאי שהטריד את סטיוארט בטלפון. הדבר היפה והלא צפוי היה שתוך חמש דקות נהיה שקט, כולם ישבו וכתבו. מי שלא הצליחו ישבו איתי בחוץ ועם קצת עזרה עלו על הגל וכתבו גם. חזרנו לכיתה ועד ההפסקה הצלחנו להקשיב לשש או שבע תלמידות שקראו את מה שכתבו, וזה היה מאוד מרגש ויפה. גם האופן שבו הטקסטים התקבלו במעגל ההקשבה וגם היצירתיות שהיתה בהם.
לא מעט תלמידות אמרו לנו בסוף השיעור שזאת הייתה חוויה מדהימה עבורן ושישמחו אם נעשה עוד תרגילי כתיבה. התרגשנו, על אמת... ולאחר ההפסקה התחלנו עם אריסטו. הזכרנו את המרחב והזמן שבו פעל ואת הקשר לאפלטון שבו עסקנו לפני חנוכה. למדנו שני מושגים חשובים: טלאולוגיה ודאונטולוגיה. יונתן פתח את הדיון ועל אף העייפות והשעה המאוחרת התלמידים נתפסו לדבר, הביעו דעה, שאלו שאלות. היה דיון פורה ורב משתתפים.
המשכנו בקריאת פיסקה מתוך האתיקה, שעוסקת בחתירה אל הטוב, בסוגי התכליות (אלה שמוכלות בתוך הפעולה ואלו שחורגות ממנה) ובהיררכיית התכליות. התלמידים התבקשו לחלץ בעצמם מתוך הטקסט שתי תובנות (ועשו זאת לא רע בהתחשב בשפה הקשה ומורכבות הרעיון) ולאחר דיון מעניין, עמוס בדוגמאות הקשורות בקשר ישיר למציאות הכאובה והמדממת שבה אנו חיים תמיד ועכשיו במיוחד, סיכם יונתן את הדברים במודל ההיררכי שמציע אריסטו, ואת הזיהוי של הטוב עם האושר, מבלי שנכנסנו לשיחה על מהות האושר. לשם נגיע בשבוע הבא.
בשיעור הבא נעמיק אל תוך הפילוסופיה האריסטוטלית, בתקווה שסיפור קצר של צ'כוב, שעוסק בדרכו העצובה באושר, ישלים את המהלך.
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
אלו ימים יפים למשבר קיומי, ולכן פתחנו ביחידת הלימוד העוסקת באקזיסטנציאליזם. בשיעור מבואי, ביקשנו להבין את הרקע התרבותי להופעתו של מושג האבסורד. עברנו בין מגמות מודרניסטיות שונות, וניסינו להכין ביחד את הקרקע למשבר הבא עלינו לטובה.
התחלנו בניטשה. קראנו את משל 'האיש המטורף' מתוך 'המדע העליז', ומיד יצאנו לתרגיל כתיבה: ביקשנו לבחור בין ניתוח המשל של ניטשה ובין תרגיל כתיבה חופשית, תחת הכותרת "אלוהים מת". יאיר הציע פרשנות יפה והדגיש את חששותיו של ניטשה כי אובדן האלוהים, ההמצאה האנושית הגדולה ביותר, כרוכה גם בסכנה גדולה, סכנת הניהליזם.
לאחר ההפסקה עברנו בין כמה תחנות מודרניות נוספות: קירקגור, שהתעקש על היותה של כל אמת סובייקטיבית תמיד, ובהתאם הציע שיטה פילוסופית של 'ריבוי קולות': דמויות שונות, המייצגות אפשרויות שונות, לפירוש המצב האנושי, כאשר כל דמות מבקשת לפתות את הקורא להזדהות עמה ועם דרכה, לצד מודעות למחירים הכרוכים בה.
המשכנו לפרויד ולעלייתו של מושג ה'לא מודע', וקראנו פסקה קצרה מתוך 'פירוש החלום', המתארת את התסביך האדיפלי, ואגב כך את האפשרות שמבסס פרויד להבין את נפש האדם על רקע גורמים שאינם מודעים לו: ילדותו, דחפיו, חלומותיו.
המסע שלנו המשיך במרקס, וקראנו פסקה מתוך 'ביקורת הכלכלה המדינית', בה מבטא מקרס את טענתו שהתודעה נקבעת על ידי ההוויה החומרית, ולא להיפך. אנו תוצר של מציאות כלכלית וחברתית, פוליטית, הקובעת במידה רבה את תודעתנו עבורנו.
סיימנו בקריאה של 'לפני שער החוק' לקפקא, ורתם הציעה לנסות ולבחון את הטקסט פעם נוספת, ולהחליף את המילה 'חוק' באחרת. מהו שער זה שהאדם אינו יכול להיכנס בו, ומה מונע זאת ממנו? נטע זיהתה מיד שהאדם שב ומבקש אישור, במקום פשוט להיכנס.
ניטשה, קירקגור, פרויד, מרקס, קפקא - חבורת גברים מכובדים, כולם טוענים באופן זה או אחר לאפשרותה הרעועה של התבונה ליצוק סדר בתוך הכאוס שהוא הקיום האנושי. אחרי הסערה התרבותית הזו, נדמה שאנחנו מבולבלים במידה מספקת ויכולים להמשיך אל עומק האבסורד האקזיסטנציאליסטי, וכך נעשה בשבוע הבא.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
נפגשנו אתמול במרוץ לקראת הגלימה (בגרות). התחלנו בדיון משותף על עבודה שעסקה בסיכום תורת הידיעה של אפלטון לעומת זו של אריסטו והתבונה המעשית. וכן ניסיון להצביע על יתרונות וחסרונות של כל אחת על חברתה. משם פנינו לדיון כולל באריסטו , בתפיסה הטלאולוגית שלו של האושר ומשמעותו של אושר זה בתפיסתו.
התעכבנו במיוחד על האנליזה שאריסטו עורך למושג התכלית שעומד במרכז... תכלית דיונו. לסיכום , בחנו את דרך האמצע בהקשר זה של הדיון, אם כי רק חלקית, נמשיך שיעור הבא. בחלק השני של השיעור התלמידים התפזרו לעיון וכתיבה של עבודת החקר שלהם, בסיוע אגבי שלי. נתראה שבוע הבא
בכיתה יב' של יעל אבוקרט קליין
הגענו לכיתה בנוכחות מלאה, שזה מדהים. עשינו חזרה בעל פה על מה שקראנו מדקרט עד כה, הטלת הספק בכל מה שנשען על משהו שמישהו אמר לו, בכל מה שמגיע מהחושים, ואף בתפיסת המציאות כי אין אפשרות ודאית לטעון שהוא לא נמצא בחלום. דקרט מטיל ספק מתודי שהורס את כל מה שאינו ודאי, אבל עושה זאת מטרה לבנות וליצור מדע ברור ולטעון טענות אמיתיות לחלוטין. נזכרנו ברשימת ה"דברים שלמדנו מהורים או מורים והם בטוח נכונים" שכתבנו בשבוע שעבר בתרגיל ובדקנו איזה מהם נופלים עד כה ולא יתקבלו כוודאיים תחת הספק המתודי. כמעט הכל נפל, חוץ מהתשובות המתמטיות שניתנו.
המשכנו להקריא את הגיגיו של דקרט . ראשית הוא מוותר על הפיסיקה, הרפואה והמדע, כי תלויי חושים וכולי, ואז הוא חושב לו שלעומת זאת, המתמטיקה היא כן משהו שיהיה נכון תמיד כי היא כללית מאוד ומופשטת ולא תלוית ניסיון עם העולם הפיסי, ואפילו תהיה נכונה גם במציאות חלופית כחלום.
שאלתי אותן מה הן חושבות, האם סוף סוף זו תהיה הנקודה שעליה הוא יבנה את האמת הוודאית שלו? או שאפשר להפיל גם את המתמטיקה? רובן חשבו שמכאן הוא יתחיל לבנות, ושאי אפשר להטיל ספק במתמטיקה. ואז ביקשתי שינסו להטיל בזה ספק שיגייסו כל דבר כל עולם אפשרי בכדי להטיל ספק גם במתמטיקה. הן נתנו תשובות שהראיתי להן בזו אחר זו שהן לא משכנעות ולא הצלחנו להפיל את המתמטיקה. המשכנו להקריא, על השד המתעתע. שמנו לב לכך שדקרט, אבי הטלת הספק, ופורץ הדרך של הפילוסופיה החילונית, "בלי לשים לב" לא הטיל ספק, בכך שיש אלוהים ושהוא ברא את העולם, השתהינו לרגע בעניין הזה. אבל הוא כן "השתובב" ומרד במחשבה שהייתה לו כה ברורה עד היום והיא שהאל הוא טוב. הרחיק לכת והעלה את האפשרות שהאל ברא אותנו עם באג במערכת. הדגשתי בפניהן שזו הרחקת לכת מאוד גדולה, עבור אדם דתי שכמוהו, להעלות בדעתו שיש אפשרות שהאל איננו טוב, כמובן, רק לשם הגעה לאמת ודאית. הגדרתי במסודר את הספק המתודי שוב. ואז למדנו את המוזג ספק היפרבולי, הספק המוגזם הקיצוני.
כמובן שתרגמתי להן את זה מיוונית עתיקה בגלל שזה אחד התרגומים המגניבים. (היפר/ ὑπέρ = אובר= מעבר, מבעד ל... וכן, זו אותה מילה שבגרמנית יוצרת את האובר-מנש. ובולי/ Βολή זה פגיעה מטיל. בא מהפועל באלו = לירות כדי לפגוע. (כל המילים בליסטי, בולט, וכולי.. באות מכאן). אז היפרבולי= לירות מעבר למטרה, עודפות, מוגזמות. הספק ההיפרבולי של דקרט הוא כבר ספק מטאפזי, הוא הטלת ספק בכל הקיום כפי שאנו מכירים אותו וברציונאליות עצמה, הטיל שלו חרג מהאטמוספירה של התבונה ומטיל ספק במערכת עצמה שחושבת ברגעים אלה ממש. הוא יורה עוד יותר רחוק ממה שאפשר לדמיין. וזה כדי שלא להניח משהו שיהיה אפשר בעולם כלשהו או באופן עקרוני להטיל בו ספק. דקרט בסוף אבוד ומודה שיכול להיות שלא יצליח להתאושש מזה, ולקום מההרס של המהלך הזה, ואם באמת לא יצליח להיחלץ, זה לא שיפסיק לחיות בתחום הסביר, אבל כשיעשה מדע יימנע אי פעם מלחרוץ משפט וידע שאין משהו בעולם שאי אפשר להטיל בו ספק. רספקט לדקרט ולאבחנה שלו בין החיים עצמם לבין הדרך בה אנו נדרשים לעשות מדע..
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
השיעור הוקדש לסיום קריאה בחלקים מתוך "חדר משלך", לאיסוף ולחידוד הטיעון של וירג'יניה וולף, שיעמוד לנגד עינינו עם ההתקדמות שלנו בהיכרות עם נשים כותבות.
לשמחתי הן צלחו בכבוד את המשימה, את הסגנון, את הדימויים ואת התיאורים. הדגשנו גם את טענות המשנה שזיהינו (למשל - אישה לא יכולה לגדל 13 ילדים ולפתח קריירה משמעותית). ראינו בשרטוט על הלוח שלמעשה כל האמירות של וולף מבוססות על נושא צבירת ההון. חזרנו לדיון שכבר עשינו בזמן שלמדנו את "תבונה ורגישות", אודות הספרות הנפרדות לנשים ולגברים, והראינו כיצד התפיסה הוויקטוריאנית משפיעה על דבריה.
סיכמנו עם קריאת פתח הדבר וכמובן חידדנו את טיעון "חדר משלך", אודות חדר עם מנעול והכנסה קבועה, באופן סמלי ומעשי כאחד.
לשמחתי עלתה גם ביקורת. טיעון ראשון ומתבקש הוא ההתעלמות ממעמד הפועלים. טיעון נוסף הגיע מתלמידה שקוראת כרגע את "השמיים שבתוכי" של אתי הילסום. גם במחנה ריכוז, היא טענה, ללא "חדר משלך" הילסום כתבה. אז אולי המחסום הוא לא רק כלכלי אלא גם נפשי?
בשיעור השני עברנו להיכרות עם שאלון הבגרות ונויה הצטרפה אלינו להסברים ולשאלות. נמשיך בחשיפה למבנה ולסגנון הבחינה גם בשיעורים הבאים.
Comentarios