לא הספקנו להתרגש כראוי מפתיחת השנה והנה כבר מסתיים לו השבוע השלישי של הלימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללת אורנים.
זה מה שהתרחש אצלנו אמש:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
התחלנו אתמול את השיעור בדיון בשיר שנטע הביא , שיר של אביתר בנאי שעוסק בטרגדיות אנושיות על רקע של לחן שמח ומקפץ ניסינו להבין מה הדיסוננס הזה עושה לנו? מה מקומן של הטרגדיות המתוארות בשיר.
מכאן המשכנו לדון בדיאלוג הסוקרטי. פתחתי את הדיון במקומה של השאלה בחשיבה האנושית. לשאלה יש מקום חשוב מבחינה פוליטית ואפיסטמולוגית בשיעור. היא מעניקה הכרה לתלמיד, מרחב משלו וכוח שמועבר אליו, היא מדמה בעיה ולכן מייצרת חשיבה, יצירתיות ומחדדת יכולות של ניסוח ובהירות. לאחר מכן המשכנו לדון באופיו של הדיאלוג הסוקרטי ((אלנכוס), ומשם המשכנו לדיון באפולוגיה . שם התבוננו בדרכים בהן סוקרטס הופך למעשה לחוקר של מי שתובע אותו מליטוס, ומפריך את טענותיו אחת לאחת. עם גמר הדיון באפולוגיה התחלנו לדון בקריטון , ובשאלה האם יש לציית לחוק גם כאשר הוא גורם עוול. המשך בשבוע הבא.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
השבוע הכיתה הייתה קצת יותר קטנה, וזה היה יותר נוח ומאוורר. התחלנו שוב בחשיבות תרבות הדיון שיאפשר לנו להרגיש בנוח בעצמנו אך לכבד את הקולות של כולם מסביבנו. אמרנו שיש דרך לפנינו ונצטרך ללמוד אותה.
עברנו בהתרגשות להולדת הפילוסופיה (של תרבות המערב) הצגתי להם בציר זמן, שהפילוסופיה נולדה לפני כ2500 שנה, עם הפילוסופים הקדם סוקרטיים, לפחות לפי הכתבים שבידינו. לפני כן העולם הוסבר על ידי מיתוסים.
ביקשתי שמישהו יציג את ההסבר להיווצרות הד, ולאחר תיאורו של המתנדב על גלי קול וכולי הקראתי להם סיפור מיתולוגי על אכו ותככי הנימפות בכדי להמחיש איך הסבירו את העולם עד כה.
הנושא מעורר אצלי התפעלות רבה וניסיתי ממש להביא אותם להבין עד כמה חשיבה מדעית- פילוסופית היא פורצת דרך בעולם כזה. עולם לא רק שהוסבר על ידי מיתוסים, אלא שנחווה בגבול התופעות בלבד, עד שמישהו חשב שיכול להיות שיש הסבר שהוא ממשי אך ניתן לתפישה שכלית גם אם אנו לא רואים אותו.
למדנו מושגים ביוונית שמשמשים בסיס למושגים בפילוסופיה ובכלל, פנומנה- תופעות פנומנון- מה שמופיע, נחשף. נואומנה - נואוס שכל ביוונית, נואומנון- מה שניתן לתפוש שכלית. ארכיי- מקור, התחלה, בסיס. קוסמוס- סדר, עולם.
לוגוס- מילה, דיבור, שפה.
למדנו על חיפוש הארכיי אצל הקדם סוקרטיים. נגענו קלות בפילוסופים המילתים ותשובותיהם הלא מושלמות אך פורצות הדרך וניסינו למצוא היגיון ובסיס למדע בתשובות שלהם. תלס- מים, אנכסימנס- הבלתי מוגבל ואנכסימנדרוס- אויר.
פיתגורס (והכת המג'נונה שלו) המספרים והיחס המספרי. הסתכלנו על הולדת השיח הפילוסופי כתהליך שבו אחד מתייחס לקודמו. התחלנו לגעת בהרקליטוס שעליו רציתי לתת תרגיל אך לא הספקנו.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
אתמול היה יום לא קל עם הכיתה. קושי להיאסף, לרשום לנכוח בלמידה המשותפת. התחלנו עם ניסיון להדגים את תורת האידיאות, דרך שני ביצועים של שיר של רדיוהד, אחד בביצוע אולפני והשני בהופעה, ושאלנו על היחס שהם מקיימים למקור, במובן מסוים לאידיאה של השיר. שאלנו היכן יושבת האידיאה של השיר, האם הביצוע האלבומי גם הוא אינו איזו גרסה, התגשמות בלתי מושלמת של האידיאה של השיר המתקיימת כישות ניתנת לחשיבה.
המשכנו משם להמשך דיון בתורת האידיאות וניסינו גם לנסח דבר ביקורת, נעזרנו בקרל פופר ובאריסטו. בחלוקה השני של השיעור קראנו יחד את "מנון", ודיברנו על דרגות שונות של ידיעה, ועל הלימוד כמנגנון היזכרות, המסגיר יסודות מטאפיזיים נוספים במחשבה האפלטונית, אודות הישארות הנפח ואחדות הטבע.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
את החלק הראשון של המפגש הקדשנו לדיון באפיסטמולוגיה האפלטונית. קודם שפנינו להגדרה הסוקרטית, פתחנו בדיון מקדים משלנו, וניסינו לענות ביחד על השאלה "ידיעה מהי?". הרעיונות שעלו בדיון היו נפלאים, וכמה מהסוגיות לאורך הדיון כאילו נלקחו מתוך הטקסט. כך למשל הוטרדו חברי הקבוצה מהשאלות "האם ניתן לדעת דבר מה שאינו אמיתי?", או "אם חשבתי שידעתי משהו, אבל גיליתי שטעיתי, האם הטעות הייתה בגדר ידיעה?".
הדיון עזר לנו להבחין בין מושגים מרכזיים בתחום, כמו סברה, ידיעה, האמנה ואמת. לקראת סוף המחצית הצגתי בפני הקבוצה את ההגדרה המסורתית לידיעה וערכנו דיון בכל אחד ממרכיביה.
בחלק השני של המפגש נזכרנו ביחד בעיקרי התמות מתוך ה"הגיונות" של דקרט. הקבוצה מתמצאת בטקסט, אותו למדה לעומק בשנה שעברה, ולכן יותר מדיברנו על המהלך הספקני של דקרט, עסקנו בחקר המתודה הפילוסופית בה הוא נוקט.
שאלנו ביחד מהם הכלים שמשרתים את דקרט להתמודדות עם הספק והכרנו את המושג "אינטרוספקציה". לאורך הדיון ליקטנו כמה מעקרונות היסוד של הזרם הרציונליסטי, ובזאת הכנו את הקרקע להגותו של ברוך שפינוזה, שתעסיק אותנו
לאורך המפגשים הקרובים.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
השיעורים אמש היו מרתקים בזכות סיפורו הנפלא של אתגר קרת "צפירה". סיפור ישראלי מאד המתרחש בתיכון במקום לא ידוע בשבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון, ועם זאת סיפור אוניברסלי מאד הדן בביריונות ובמעמדות חברתיים בבית הספר, במושג מלח הארץ, (פירקנו אותו לגורמים) בהתקבלות חברתית, בנורמות מוסריות, בפערי הדורות, ובעיקר במניפת הרגשות הרחבה הנובעת מן הסיפור. כל הרגשות יחד נמצאים בסיפור: עצב, שמחה, חמלה, כעס, רחמים, ועוד.
בשיעור הראשון, אם כן, קראתי אני את הסיפור, בהיעדר המקראה, ושוחחנו עליו, התווכחנו עליו ועוד. היה נהדר. עלה אפילו מבט חדש על מיהו ביריון והאם ביריון הוא בהכרח הדמות "הרעה" בסיפור, ובשיעור השני קראתי את הסיפור פעם נוספת, כי הצטרפו אלינו כמה מתלבטות ומתלבטים, מה שדווקא היה מעולה, תמיד קריאה חוזרת מיטיבה על ההבנה וההפנמה, ושלחתי את התלמידים לכתוב מונולוג מפיה של אחת מדמויות המשנה. היה נפלא ומרגש.
במסגרת השיעור שבתי והזכרתי שכתיבה היא מלאכה שדורשת זמן ואין לי שום שום ציפייה שישלימו את הכתיבה בעשר דקות הכתיבה שאני מקצה להן, ובאמת אתמול כולן השתחררו, בלי יוצא מן הכלל, והקריאו את המונולוגים הנהדרים שכתבו, אף שרובן לא הספיקו לסיימם
בכיתה יב' של חיה גלמן :
החלק הראשון של המפגש היה מעין מחווה לדיאלוגים של ג'יין אוסטן. אמנם אנחנו לומדים את
הרומן "תבונה ורגישות" כחלק מתכנית לימודים שנתית בנושא יחסי מגדר, אך מדי פעם צריך
לזכור שאנחנו עוסקים בספרות ולא בסוציולוגיה.
ובספרות יש לזכור, יש לא רק עלילה, אלא גם מסגרת טקסטואלית שמארגנת אותה ונדמה לי
שלא פעם האג'נדה הפדגוגית קצת מזניחה אותה. אחד המהלכים הטקסטואליים החשובים אצל
אוסטן, הוא הדיאלוגים והאופן שבו הם חושפים את מורכבות הדמויות וחייהן, אז הקדשנו את
השיעור הראשון במפגש לעבודה ולשיח על דיאלוגים.
פתחנו בתרגיל כתיבה מונחה – התלמידות התבקשו לכתוב שיחה בין שתי דמויות.
נושא השיחה לא הוגדר וגם לא הדמויות. רק הבקשה הקבועה – לא להפסיק לכתוב עד שאני
אומרת די. גם כשנתקעים. אפשר לחזור על משפט עשר פעמים או לכתוב את זרם התודעה שעולה
בעקבות התקיעות, אך לא להפסיק לכתוב. בשלב מסוים, כאשר כולם היו עמוק בתהליך הכתיבה,
עצרתי אותם וביקשתי שימשיכו את השיחה בדיוק מהמקום שהופסקה, אך כל צד בשיחה ידבר
בקולה של אחת מהדמויות שברומן שאנו לומדים כעת – "תבונה ורגישות" לאוסטן.
בשלב הדיון לאחר השיתופים היינו אמורים לגלות מתי השיחה קיבלה תפנית פרסונלית וכן, מי
היו הדמויות מהרומן שדיברו בשיחה. הדיאלוגים היו מרשימים ביותר.
חלקם נוגעים ללב וחלקם מצחיקים
Comentários