המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של נגה וייס ויונתן דיין
אתמול נפגשו לראשונה בקאנט, על צומת דרכים. הבחירה היתה להתחיל להגיש להם את התיאוריה המוסרית של קאנט במשורה, לבנות את המגדל הזה בסבלנות ובהדרגה מבלי להאיץ, וגם מתוך הכרות עם מגבלות האפשרות להעמיק ולאחוז את העניין באופן שלם. יצא שזה היה מדורג יותר מכפי שחשבתי. את כל החלק הראשון של המפגש הקדשנו לפירוק האמירה של קאנט בדבר הפליאה ויראת-הכבוד שמעוררים השמיים זרועי הכוכבים והחוק המוסרי שבתוכנו. לא שיערנו שמשפט יחיד יעורר בהם עניין כה גדול. הם התווכחו איתו ובינם לבין עצמם, בנוגע לבחירה המסוימת של ייצוג הטבע, ושאלת האינסופיות של השמיימית לצד מחשבת האלוהות שנמצאת שם ברקע.
דיברנו על כך שאפשר להסתכל על הפרויקט של קאנט כמאמץ מחולן אבל שהתמונה מורכבת ולא חד-משמעית. ניסינו לעורר בהם עניין בהנחה של קאנט לפי המוסר הוא חלק מהתבונה, שהאפשרות לפתח אותו ולהיענות נמצאת בתוכנו, מתוך חלקנו בתבונה הכללית. אחרי ההפסקה יונתן פרס את אבני הגלם: הרצון הטוב, החובה והחוק (ללא התייחסות לצו הקטגורי בשלב זה) ופנינו לקריאה בחלק הראשון מתוך הנחות היסוד למטאפיזיקה של המידות. קריאה כמעט קרובה שתוסיף ללוות אותנו במפגש שאחרי פורים. לקראת סיום המפגש ניסינו לעשות תפנית ספרותית ולאסוף את הקריאה בסיפור הקצר של קלריס ליספקטור שמילא את המפגש הקודם. שוב פגשנו בהיעדר היכולת להתמסר ללמידה בשלבים מתקדמים של השיעור, לקראת הסיום, והיה המסיים היה מפוספס. אנחנו מתכננים לפתוח מולם את השאלה כיצד נכון להתייחס לרבע האחרון של השיעור, למה ניתן לצפות מהם ומעצמנו, ואיך לעצב את הזמן המשותף הזה בצורה שלא מוותרת על המאמץ, אבל גם לא דורשת קשב שמקום שבו הוא איננו.
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
הרבה תלמידות חסרו היום, בגלל בגרויות וכיוצא באלה, ובתחילת השיעור היתה לנו תחושה של התדלדלות, אבל כשפתחנו בלימוד ונזכרנו בציווי הקטגורי שבו עסקנו בשיעור הקודם, נפתח דיון ער וחריף במיוחד בין מי שנכחו, ודי היה בזה כדי לפוגג את חולשת הדעת.
עומר הציג שתי ביקורות על הנחות היסוד של האתיקה הקאנטיאנית: מחד גיסא ביקורתו של ניטשה, מתוך מעבר לטוב ולרוע, על מרכזיות הכוונה באתיקה של קאנט. ניטשה טוען שאין לכוונותינו ערך של ממש מכיוון שהן רק קצה קרחון של כל מה שמניע אותנו, שהוא בעיקרו לא מודע ונטול כוונה. ומאידך גיסא, ביקורת של דיויד יום, שבה הוא טוען שאי אפשר לייסד אתיקה על התבונה לבדה מבלי לקחת בחשבון גם רגש מוסרי.
סביב שתי טענות ביקורתיות אלה התפתח דיון מרתק מאד, שבו התלמידות.ים זיהו את הטענות והגיבו עליהן והעלו טענות ביקורתיות משל עצמן.ם. הן.ם העלו בצורות שונות את הטענה שהכלליות של הציווי הקטגורי עלולה לייצר פעולות לא מוסריות בעליל, למשל פעולה שמדירה קבוצה מסוימת מזכויות יסוד בשם עיקרון כללי. כמו כן הן.ם העלו שאלה ביחס לסתירות שעשויות לחול בין ציוויים כלליים מסוימים, או אי התאמה של ציווי כללי לנוכח הבדלים בין חברות ותרבויות. עלו גם מחשבות מעניינות מאד על קשרים בין הציווי הקטגורי לבין גישות פילוסופיות וחיבורים שעסקנו בהן, למשל האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם מאת סארטר. לקראת סוף הדיון נזכרנו בניסוח נוסף של הציווי הקטגורי – עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד. ניסוח שמדגיש את ההיבט ההומניסטי והמכיר- תמיד-בקיומו-של-זולת במבנה הטיעון הכללי-צורני של קאנט. וממש בסוף עלו שאלות אודות דטמניזים, חרות ובחירה. כמעט פתרנו הכל:)
בחלק השני של השיעור חזרנו אל המערכה הרביעית במהומה רבה. על אף המעגל המצומצם ההקראה היתה מהנה ומשעשעת. גם בגלל הברק של הדיאלוגים וגם בגלל שחלקנו נדרשנו לגלם שני תפקידים. כך למשל אלעד ניהל דיון סוער ושנון בין ביאטרי'צה לבנדיק שבו הוא היה רגע אחד בנדיק ורגע אחר ביאטרי'צה. כמעט סיימנו את הקראת המחזה ובמפגש הבא נוכל להתחיל ולדון במחזה עצמו אחרי ששברנו את שיננו על שנינויותיו.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
הפגישה אתמול עמדה בסימן הכנה לבגרות. התחלנו בדיון מסכם וממוקד על דרך האמצע של אריסטו, מגל המערה האפלטוני, לאחר מכן דיון בתיאוריה התועלתנית כולל עמידה על הקשיים שלה לצד כוחה הפוליטי בהכרעות ציבוריות. לבסוף דיון ממוקד על התיאוריה המוסרית של קאנט, הביקורת שלו, מושג החובה, שאלת הכוונה, הרצון המוסרי, אוטונומיה והטרונומיה, אפריורי מוסרי, הצווים הקטיגוריים (אוניברסלי והאדם כתכלית). בחלק השני של השיעור התלמידים קיבלו בחינת הכנה מותאמת לנושאים אלו.
בכיתה יב' של יעל אבוקרט קליין
התלמידות התבקשו לסכם בנקודות את ניטשה, ואני יצאתי בינתיים לשיחות אישיות ספציפיות שהיו נחוצות. כשחזרתי מצאתי שהן לא מצליחות לחבר את הנושאים שלמדנו על ניטשה אחד עם השני, אז ראשית הרגעתי שזה בסדר כי לניטשה אין משנה סדורה שיחברו אותה למבנה אחד ברור, אבל כן צריך להבין כיצד הנקודות החשובות שלו מתחברות זו לזו. חזרתי איתן בעל פה בקצרה וקישרתי בין הנקודות. ואז התבקשו לכתוב תשובה לשאלה משיעור שעבר והפעם מפי ניטשה. הן עבדו יפה, גם אם לא נקיות מפטפטת אבל הפטפטת הייתה בנושא לפחות... במשך הסיכום המשותף שעשינו בעל פה זיו הפגינה זיכרון מעורר הערכה לדברי ניטשה ואחרי הכתיבה היא שהקריאה את תשובתה. בעבודת נמלים עצרתי אותה אחרי כל משפט ותיקנתי את הניסוח. מלבד המשפטים שהיו חסרים, אין כמעט משפט שלא חטא לניטשה מבחינת הנוסח ואני בקטנוניות בונה ואוהדת עצרתי אחרי כל טעות בניסוח גם כדי לשפר את התשובה, ולהראות שיש להקפיד על האופן בו אנו מגישים תשובה בכתב, כי שם רק המילים הכתובות מדברות בלי קשר למה שיש לנו בראש. וגם רציתי להבהיר שניטשה הוא פילוסוף פוסט מודרני (בעצם היחיד מאלו שלמדנו) שמדבר וחושב בשפה אחרת ובמונחים אחרים מהפילוסופים המודרניים שקדמו לו. היה יעיל. וזהו הסתיים לו עוד שיעור.
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
אנחנו ממשיכות בחזרה נמרצת לבגרות וכבר מתחילות לתכנן את היום שאחרי...
החלטנו להתמקד ביחידה החמישית בשיעורים שלנו ועל היחידה הרביעית לחזור ביום מרוכז בחופשת פסח.
בשיעור הראשון למדנו בחדר מחשבים. התחלנו ביצירת קובץ משותף כיתתי, בו יופיעו תקצירים של כל היצירות שלמדנו, בכמה נוסחים. ההתמקדות תהיה על בקיאות בפרטי העלילה - כשלב ראשון וחשוב של חזרה לבחינה.
אתמול עבדנו על מדרשים ועל "פיגמליון". התחלקנו לזוגות, כל זוג תקצר מדרש אחד ואת פיגמליון תקצרו כולן. התרגיל הזה דרש מכל התלמידות, גם מי שעד כה לא היתה בטוחה מה היקף החומר וכד', לפתוח את הסיכומים, את צילומי הלוח, את ההערות שכתבו לעצמן, ולהיזכר בדברים.
סיימנו את השיעור הזה בתחושה של התקדמות ממשית.
המפגש השני הוקדש לפתרון שאלת בגרות יחד, בחרנו שאלה שמתאימה למדרשים ופתרנו יחד על הלוח. התמקדנו שוב בהבנה - מה נדרש ממני? כיצד אני בונה את התשובה? מה להכניס בפתיח ומה בגוף התשובה עצמה?
הרגשנו בסיום ש"כיסינו" המדרשים גם מבחינת היזכרות בחומר וגם מבחינת ניתוח והבנה כיצד עונים על שאלה בנושא.
בסיום השיעור התחלנו בפרויקט איסוף סיכומים, פתחנו תיקיות מתאימות בתיקייה משותפת והבנות התחילו להעלות ולחפש את הסיכומים שלהן. נמשיך באותה מתכונת בשיעור הבא.
Comments