האמת, הצלחנו להפתיע אפילו את עצמנו. זמן קצר מאוד חלף מרגע קבלת ההודעה על השבתת מע' החינוך ועד לשיעור המקוון הראשון אי פעם ב'דרך רוח'. ההתגייסות המהירה של כולם ובעיקר הרצון העז והמחויבות של הצוות והתלמידים
להמשיך לשמור על שגרה כלשהיא ובעיקר כנראה להמשיך ולהיפגש אחד עם השני גרמו לדברים להתרחש במהירות ולמע' הלמידה מרחוק שלנו לעלות לאוויר בדיוק בזמן.
אז הנה אנחנו ממשיכים כאן כרגיל. הוספנו לשימושכם, מלבד תוכן השיעור גם את התובנות של כל מורה ומורה מצורת הלמידה החדשה. נשמח לסייע לכולם 😊
בכיתת הפילוסופיה של נעמי הררי:
מפגש ראשון עם כיתתי בצל הקורונה. התנסות ראשונה עבורי בלמידה מרחוק עם נערות ונערים. הרבה הכנות טכניות, קצת פחות הכנות של תוכן, ומה שלאט לאט מתברר כחלק הכי מאתגר - איך להביא את האנרגיה הנכונה כל-כך שזמינה
עבורנו בכיתה אל המסכים השטוחים. שוחחנו על הקורונה כמובן. ניסיתי לשאול מה שלומן, אבל זו הופכת לאחת השאלות המאתגרות ביותר בתקשורת מסך. די מהר ויתרתי על שיח אותנטי כדי לא לקלקל.
את החלק הזה עלי לדייק לקראת המפגש הבא. נעזרתי בתכנית שיעור שכתבה חברתי מעמותת ״קדמה״ שעוסקת בהיבטים מוסריים של ההתרחשויות העולמיות שמגפת הקורונה גוררת. היה שיח טכני מהרגיל.
זה לא פשוט עבורי ואני תוהה עד כמה זה ניתן לשינוי בהמשך. סיימנו עם מסך הבערות של רולס. הסברתי בקצרה ובעזרת סרטון מהו מסך הבערות ולמה משמש, ושלחתי אותן למשימה להכנס בעצמן מאחורי המסך ולנסח לעצמן עקרונות
של חברה הוגנת.
בכיתת הספרות של חיה גלמן :
התרגשות, סקרנות ובלבול ליוו אתמול את השיעור המקוון הראשון שלנו, בצל עננת הקורונה. התלמידות מאד שמחו לפתרון הווירטואלי ושיתפו פעולה בצורה יוצאת מן הכלל. מאחר שזה היה מפגש ראשון בפורמט החדש, החלטתי לשמור
על יציבות המסגרת בדומה לשיעורים הפרונטליים שלנו. לפני הכל פתחנו בשיחת מה נשמע בימי קורונה וכל אחת חשפה, במידה מאד מדודה, יש לומר, משהו מהמרחב הפרטי שהיא נמצאת בו. כשהרגשנו בשלות צללנו יחד להמשך קריאה
ב"אל המגדלור" לוירג'יניה וולף. פשוט עשינו סבב קריאה כמו שאנחנו עושות בכתה. תוך כדי הקריאה התחוורה לי הקביעה המקלוהנית – ש"המדיום הוא המסר", והבנתי שלא כל טקסט מתאים לפורמט הזה.
כשעצרנו את הקריאה הייתי צריכה לבדוק עם כל אחת היכן היא "נמצאת" בטקסט וחלקן דיווחו על קושי, שפירשנו אותו כשילוב של המדיום ומורכבות השפה החדשה של הטקסט. מבלי לנסות להבין כל מה שקורה, או לא קורה בעלילה,
שאלנו את עצמנו מה מיוחד בטקסט הזה, המקצב? השפה? הפסקאות הארוכות? המשפטים המאוד ארוכים שבו? רצף המחשבות שעולות ממנו? לאחר שהעלנו את כל שנדמה היה לנו שהוא מאפיין של הטקסט הזה, יצאנו להפסקה מהמרחב
הווירטואלי והבנות התבקשו לכתוב טקסט קצר שכולו זרם תודעה. לאחר כחצי שעה חזרנו לשיעור המשותף והבנות קראו את הטקסטים. מה שהיה מדהים זה לראות איך דווקא ההתנסות בכתיבה, עזרה להן להבין את דרך המסירה הייחודית
של "אל-המגדלור" ועד כמה הקשר בין דרך המסירה למושאי הכתיבה הוא הדוק. דיברנו על שני אופני המחשבה, של גברת רמזי ושל אדון רמזי וראינו כיצד ים ויבשה, זרימה ותקיעות, מודעות מוצקה וכמיהה לשינוי, שחור ולבן וצבעוניות
מהולה – כיצד כל אלה מאפיינים את הכתיבה עצמה ולא פחות מכך, את מאפייני שתי הדמויות האלה. הבנות סיכמו את המפגש הראשון כהצלחה, הן למדו ונהנו. מה אוכל לבקש יותר?
תובנות שלי מהפעלה ראשונה של הפורמט:
1. להקדיש עשרים דקות ראשונות להתארגנות ולשיח חופשי פתוח. לבדוק שכולם באמת אתנו, יושבים במקום נוח, ללא רעשים וכו.
2. כדי לאפשר שיח זורם שכולם מקשיבים זו לזה, ממליצה מדי כמה דקות להפנות שאלה, ולבקש כל פעם ממישהו אחר לענות. או, לבקש מהם לשאול שאלות, כל פעם ממישהו אחר. כך נוכל להרגיש האם כולם איתנו.
3. להגדיר כבר בהתחלה חוקים לדיון. כולם משתיקים את עצמם ורק מי שרוצה לדבר משחרר את עצמו וחוזר להשתקה. זה תרגול נפלא בהקשבה.
4. כמו כן להגדיר חוקים לסטינג – להגדיר כמה זמן נשב עכשיו יחד. למשל, שלב ראשון נקרא ונדבר כארבעים דקות, אחר כך תהיה הפסקה קטנה. ליצור פרקי זמן מוגדרים מראש כאשר ביניהם אף אחד לא יוצא ונעלם מבלי לפנות למורה בצ'ט.
כשחוזרים מהפסקה בודקים נוכחות של כולם.
5. לבנות פרקי שיעור שונים. ממליצה לנצל זאת לזמנים של תרגול כתיבה.
Comentarios