את השבוע ה 30 בבית החינוך באורנים פתחנו ב 'יום פתוח' עם תלמידי ותלמידות כיתה ט׳ מרחבי עמק יזרעאל, יקנעם, טבעון והסביבה. התאספנו כולנו, תלמידיםות, הורים וצוות המוריםות כדי להזמין אותםן ללמוד אצלנו בשנה הבאה.
יוצאים לדרך עם תוכנית לימודים חדשה! ומרתקת… עומר, המורה לפילוסופיה וסיגל, שהחליפה את רתם שתלמד בשנה הבאה ספרות, הציגו את השיר ׳ציפור כלואה׳ של יאיר הורוביץ משתי נקודות מבט שונות. בשיתוף התלמידיםות שבקהל, סיגל דיברה על הרוח שבשיר אל מול הכליאה שיוצרת האות ׳כ׳, היא הקריאה לתלמידיםות את השיר בשתי צורות שונות שהבהירו מתי מדובר בציפור החופשייה ומתי מדובר בציפור או בנפש כלואה. עלו מהקהל תובנות מרתקות לגבי משמעות המילים, צורת השיר, והקשר לחייו של הורוביץ. עומר הצביע על שאלות פילוסופיות שחבויות בשיר, זו הקשורה לניגודיות שבין גוף ונפש, זו הקשורה בספקנות וביכולת של האדם לדעת מה קורה בעולם ׳שם בחוץ׳, ואחת שקשורה בקיומו של אלוהים, ואלו כמובן רק דוגמאות לשאלות ענקיות שמעסיקות את הפילוסופיה ואותנו, משבוע לשבוע.
לבסוף הזמנו חמישה תלמידיםות שלומדיםות בבית החינוך שלנו כיום, שיספרו על החוויה שלהםן מהלימודים. הםן סיפרו על החשיבה המרובה שהשיעורים דורשים מהםן, על ׳כאבי הראש׳ שנתקליםות בהםן לא פעם, הםן קראו למקום בית וסיפרו שהםן מרגישיםות שזה המקום הבטוח שלהםן שמאפשר להםן מרווח נשימה משבוע לשבוע. זו הייתה הזדמנות גם בשבילנו לשמוע את התלמידיםות המפרגניםות שלנו. את תלמידי ותלמידות כיתה ט׳, נפגוש בשנה הבאה ;) מחכים לראותםן!
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
אתמול התכנסנו לפגישה שדנה בסוגיה של אתיקה ורפואה, התחלנו בדיון כללי על החשיבות, הרלוונטיות והקשר של הנושא לטכנולוגיה , מודרניות וליברליזם(זכויות). לאחר מכן כל התלמידים התבקשו לקרוא את דויד הד בספר אתיקה ורפואה, הפרק שעוסק בהמתת חסד. הצגתי בפני התלמידים שאלות מנחות כמו מה הנימוקים המרכזיים שבפרק מעלה לטובת המתת חסד. לאחר קריאה של כולם, התכנסנו לדיון פתוח על השאלות הללו. התלמידים גילו ענין רב מאוד, ניכר שהחיבור בין אתיקה לשאלות מעשיות ורלוונטיות מחייה אותם. בחלק השני של המפגש התכנסנו לדיון קצר בחשיבה ביקורתית, חזרנו על המושג של דדוקציה ואז הנגדנו אותו למושג של אינדוקציה. הסברנו כיצד אינדוקציה מתבטאת במדע, האופן בו רבים ממשפטי הידע שלנו נשענים על חשיבה אינדוקטיבית למעשה., והבאנו דוגמאות.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
השיעור שהתגשם בכיתה של תלמידות שנוזלות מעייפות וחום, התחיל והמשיך ברצף בלתי מתפשר, בכוונה להתקדם ולסיים את אריסטו. (וזה הצליח! ) התחלתי בהערה על עבודות ההגשה, והפעם על פסקת הרקע, שעיקרה הצורך להבהיר את המושגים הרלוונטיים בלבד לגבי הנושא הספציפי הנדון, ללא כלליים שאין להם מקום בחיבור הספציפי הזה, וללא סיכומים מהאינטרנט, אלא אם כן הן נעזרות בניסוח לגבי חומר שהן יודעות ומבינות. עליהן להציג מושגים שיתנו רקע מספיק, אמיתי וחיוני לדיון שהן הולכות לערוך, כך שמי שימצא את הדף, יבין מה אריסטו אמר באופן הנאמן ביותר לדבריו וכך יבין למה הדעה שלהן מתיחסת, ואחר כך יוכל להסכים איתן או לא. העליתי את ההבדל שיש ביניהן כתלמידות פילוסופיה, שקראו את הטקסט בעצמן לבין תלמידות שינהלו דיון כללי על הנושא. אני מצפה מהן לכתוב משהו שהן מבינות, כך שאם פרופ' לפילוסופיה שיבוא להתווכח איתן, תהיה להן אמירה וגיבוי בטקסט.
גיבשתי איתן יחד וכתבתי על הלוח את הנקודות שהיו צריכות להיות מובעות ברקע העבודה, וכך הן היוו מצע להיזכר במה שאריסטו אמר לגבי האושר הטמון בהכוונת האופי שלנו מתוך היסוד ההגיוני. אחר כך הזכרתי להן שאריסטו אמר שעיקרהאתיקה הוא האופי, הביצוע, ולא הדיבורים. חיזקתי את הנקודה כשהקראנו מהטקסט ביקורת שלו על ה"מתפלספים" שחושבים שזה מה שיעשה אותם לטובים, אמרתי שהוא עוקץ כאן את מורו אפלטון וסוקרטס, שחושבים שלדעת מהו טוב יהפוך אותך לטוב.
ואז עברתי לספר י' בו הוא מציג את שיא האושר בעיון. לפני שפיתחנו את זה ביקשתי מחברות הכיתה הביקורתית שלי שיחשבו רגע בעצמן למה אריסטו יאמר כזה דבר, שכביכול סותר את כל מה שכתב עד עכשיו. ולשמחתי זיו עלתה על זה וענתה יפה. הזכרנו והבהרנו שהאושר טמון ביסוד ההגיוני שלנו שיש לו שני פנים, את הפן העיוני ואת הפן שמכוון את המעשי. בפן המעשי כדאי לנו לעצב את האופי ואת אורח חיינו מתוך חשיבה, מתוך היסוד ההגיוני. אך פעולת העיון היא הפעולה הישירה של השכל ולכן באופן בלתי אמצעי עיון מסב לנו הנאה ואושר. הקראנו מהטקסט וכתבנו תוך כדי נקודות על העיון זו פעילות שניתן לעשות ברצף בלתי תלויה ולא נמאס לנו ממנה. זיקקתי את החלק המעיין מהחלק ה"מחשב". תיארתי להן בקצרה את התפקודים הנפשיים מתוך "על הנפש" של אריסטו, ואמרתי שהזנה, תנועה ואפילו השאלה אם ללכת לסופר, הם תפקודים נפשיים שלדעת אריסטו, לא שונים מהותית מאלו של בעלי החיים אלא רק במורכבות שלהם. אך לנו יש את הNOS האלמנט המעיין שהוא או אלוהי בעצמו או מסוגל לחשוב על דברים אלוהיים, והוא הוא זה שמבדיל אותנו מהחיות. ומכאן, ללמוד פילוסופיה היא הגשמה בפועל של פעולת העיון שמסבה לנו אושר! ובסוף העיון אפשרי כשיש פנאי SCHOLE ביוונית, וכדאי לנו, אומר אריסטו, לשאוף עד כמה שאפשר לפנאי שבו נגשים את העיון, אך מכיוון שצרכי החיים קיימים וכן גם החברה, יש כגיבוי את הגישה האתית הפרקטית מהפרקים הראשונים. וכעת אנו מבינות למה כולנו בני האדם, או לפחות אני, שמחות מאוד מלקרוא וללמוד ללא הפסקה, גם ובמיוחד דברים לא מועילים. כי אנחנו פשוט נהנות מזה וכי זה יפה, וזו תכלית בפני עצמה! סיימנו כשציינו כל מיני דברים שכיף ללמוד סתם, במקרה שלי יוונית עתיקה, שפה לא מועילה אך תענוג צרוף, והן נתנו כל מיני דוגמאות של דברים שהן אוהבות. וסיפרתי להן שכל יום היו שואלים אותי "למה את לומדת פילוסופיה, מה תעשי עם זה?" חברה שלי הייתה עונה: "אני נהנית בלימודים מכל רגע, ובסוף אתחתן עם אחד כמוך שהשתעמם בתואר פרקטי ויביא כסף הביתה" ומאז השיעור על אריסטו ועד היום אני עונה בביטחון: "מה זאת אומרת מה תעשי עם זה? זו תכלית בפני עצמה! "
בכיתה יב' של עומר בן דוד (הפעם נעמי הררי שהובילה את התלמידים בכיתה י' העבירה את השיעור בזום):
התכנסנו לחזרה בנושא פמיניזם לקראת הבגרות. התלמידות הפליאו לקשר בין התיאוריות השונות לבין מגוון נושאים בפילוסופיה, והיה מרגש לראות את גדילת המחשבה הפילוסופית שלהן. בתוך השיח הפמיניסטי עניין אותן בעיקר מה דעתי על מצבן של נשים ומצבה של תפיסת מוסר נשית בזמן שההוגות כתבו לבין ימינו. מכאן קל היה להפליג בעמדות, דוגמאות, וניתוחים על המצב הקיים. תענוג.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן (התלמידות זכו הפעם למנת פילוסופיה מפי יונתן דיין):
שמחתי מאוד להתארח בכיתתה של איריס, שלא היתה בארץ. מחשבות ראשונות על קריאה משותפת של טקסט פילוסופי נגיש, התחלפו בהחלטה להתחבר לקו שאיריס מובילה לאורך השנה עם נושא הרב-תרבותיות.
הבאתי שני קטעים מתוך רומאנים של זיידי סמית, 'על היופי' ו'שיניים לבנות', ולחשוב יחד מה מהדהד מתוכם. את הקטע מתוך 'על היופי' המתאר סיטואציה המתרחשת בקונצרט פתוח, התחלנו עם האזנה לרקוויאם של מוצרט ובסופו קריאה משותפת קצרה וכתיבה אינטואיטיבית. הבנות השכילו לתאר את האופן שבו אותה הסיטואציה נקראת ונחווית דרך דמויות ממעמדות שונות ורקעים תרבותיים נפרדים. את החלק השני של המפגש העברנו על הדשא הצונן, בקריאה משותפת של קטע ארוך יותר מתוך 'שיניים לבנות', המתאר ביקור של תלמידי ביה"ס לונדוני מרקע פקיסטני אצל קשיש לונדוני, בוגר מלחמה, לבוש וסט מטוויג. התלמידות שיתפו פעולה, והזמן המשותף עבר בנועם, קשה לי לומר אם המפגש הותיר בהן חותם, הן הרי מנומסות ואני ככלות הכול אורח.
Комментарии