שבוע שביעי בבית החינוך במכללה האקדמית אורנים. כל זה? כן בהחלט ! :
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
התחלנו בטקס הרגיל בו תלמיד מביא טקסט כלשהו שפגש אותו בחיים ויש לו רלוונטיות פילוסופית. יואב הביא ספר קליל שנקרא 'מי זה אני', להקריא פרק שעוסק בשאלה מה יש בנו ביחס לאחר יותר דמיון או יותר הבדל.
לאחר מכן קיימנו דיון קצר בנושא. בהמשך הבאתי ניסוח בצורה של טיעון פורמלי (הנחות + מסקנה)את כל הדיון מקריטון. עברנו לוגית על הדיון אבל גם התל מידים התבקשו לאתר כל הנחה בטקסט המקורי.
זה היה תהליך ארוך שנמשך כשעה ויותר. לאחר ההפסקה התחלקנו לקבוצות למידה, התלמידים התבקשו לשבת ולהכין תרגיל על אודות הדיאלוג לאכס, אני באותו זמן עברתי בין הקבוצות לענות על שאלות.
הקבוצות ישבו כשעה עד 19.40 והיו כאלו שהתעקשו להישאר מעבר . שבוע הבא נעבור לספריה להמשך עבודה בקבוצות.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו את השיעור עם סיכומון על מה שקראנו באפולוגיה עד כה על האמת מול הרטוריקה, כשסוקרטס רוצה להגן על האמת. נתתי להם תרגיל קריאה בזוגות, בו יקראו כמה עמודים ויכתבו מדוע סוקרטס הפך לאדם שנוא לפי מה שהוא מספר.
וגם שיענו כל אחד באופן אישי, האם זה משכנע אותם? לאחר התרגיל היה דיון על העניין הזה שסוקרטס מוכיח אחרים שהם לא יודעים, וניסיתי לדייק אותם על העניין הסוקרטי המהותי- סוקרטס הבין שהוא חכם יותר מאחרים, לא בכך ש"הוא יודע יותר טוב את החומר", אלא רק בכך שהוא בניגוד אליהם שחושבים שהם יודעים, יודע שהוא לא יודע. אבל כן. הוא מעצבן כפי שהתלמידים מרגישים.
הגענו לדבר על המורכבות הכרוכה בהחזקה בדעה שיש אמת, לצד הדעה שאולי לא נדע אותה לעולם ועדיין לחפש אותה. בניגוד לסופיסטים, או לסקפטיציסטים שויתרו מראש על החיפוש.
ואז עלתה שוב שאלה שכבר שאלתי בשיעור שעבר כחלק מתכנית סדורה שהוקדש לה זמן רב, ולקח זמן של חוסר החלטיות מצדי, עד שנתתי לדיון מקום מחדש גם היום, מכיוון שהנושא נפיץ וחשוב לי מאוד להעביר את המוטיבציה הסוקרטית לחיפוש האמת. השאלה הייתה "מי אמר שהאמת שלך היא הקובעת? זה מביא להתנשאות תרבותית וכולי".
התחלתי בהבעת הבנה לבעיות שהטענה בהחזקה באמת יכולות לעורר, מה שדנו עליו שיעור שלם בשבוע שעבר. ואז ניסיתי להציג את העמדה שאם אנו מוותרים על האמת, אנו נותנים לגיטימציה לכל דבר להיות מקובל, ולכל הזיה להיות שווה למשהו שיש לו בסיס אמיתי. ולצד זה יותר מכל זה נותן לגיטימציה להחזיק בכל אג'נדה שיכולה לפגוע באחרים. ספרתי להם שתלמיד בדואי שלי אמר לי בשיחה כנה ופתוחה ש"בתרבות שלו האישה במטבח, וגם שכבוד המשפחה יותר חשוב מחיים קטנים של אדם אחד, וכן, אם צריך ירצחו אותה" ושאלתי אותם מה שהוא אמר: מי אני היהודייה שאכריז על רצח נשים כלא מוסרי, ממרומי התרבות שלי?
ניסיתי לקחת את זה גם למקום כביכול פחות קיצוני לתרבות החרדית, זה סרבל את הדיון בחלק מהמקרים הרגשתי שלא הובנתי נכון, הסתרבלנו עם דוגמאות עובדתיות על אנשים שמראים שאפשר אחרת, בעוד רציתי לשים את הזרקור על הויכוח על הערכים עצמם ולא על אנשים שפתוחים מטבעם. יצא לתחושתי שלא הסתכלנו לזה בעיניים כפי שיכולנו באמצעות דוגמא קיצונית רחוקה מאיתנו- דוגמת הבדואי. סיימתי את השיעור עם המשפט של סרטר, רשע=גזילת החירות של האחר.
ואמרתי שזה המצפן שעונה ל"מי אמר ש" לא הספקנו לפתח את זה. נראה לי שאתייחס לזה לעוד רגע בשיעור הבא.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
אתמול התחלנו את המסע הספקני שלנו בעקבות דקארט עם כיתה מצומצמת אבל קשובה. בתחילה הפגשנו בין המדען והפילוסוף וביקשנו להבין את נקודות הדמיון והשוני שבין תחומי העיסוק השונים; באיזו מידה הפילוסופיה נתרמת מן החשיבה המדעית וכיצד היא יכולה לשרת את מה שמכנה דקארט 'המדעים המשניים'.
בהמשך, ולאחר הקדמה ביוגרפית ומספר מלים על מתודת הספק ותכליתה, קראתי בפניהם את ההגיון הראשון, ללא הטקסט לפניהם, כפי שמקריאים סיפור ערש, על מנת שיצללו אל הלך הספק העצמי.
חלקם אכן ניקרו לתוכו, אבל ככלל זה עבד לא רע ואני נהניתי. בשיעור השני, אחרי סבב בו סיפרו על התנסויות בחייהם שעוררו אותם להטלת ספק יסודית, קראנו יחד את ההגיון הראשון, הפעם כאשר הטקסט ברשותם, וחילצנו מתוכו את המהלך הפילוסופי. בשבוע הבא נמשיך במסע הספקני אל מחוזות הולדת הסובייקט החושב וההוכחה לקיום האל.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
סיימנו עם שפינוזה והמשכנו מערבה במסע הפילוסופי שלנו, אל ג'ון לוק ותחילת האמפיריציזם האנגלי. אגב השיחה על הביוגרפיה של לוק, הקבוצה התעניינה ברעיונותיו המוסריים, ולכן עשינו הפסקה קלה מהמטאפיסיקה לטובת דיון באתיקה החוזית של הובס, ובביקורת של לוק כנגדה, המובילה להתהוות רעיון זכויות האדם כפי שאנחנו מבינים אותו כיום.
לאחר האתנחתא האתית, התחלנו לקרוא בפרק המבוא של המסה של לוק על בינת האדם. כבר בפרק המבוא, פגשנו בניצני הביקורת האמפריציסטית כלפי השיטה הפילוסופית: רבות מהבעיות הפילוסופיות הגדולות, טוען לוק, אינן אלא תולדה של מושגים מבולבלים. של מילים שיצרה הלשון אך למעשה אינן מייצגות דבר. לא רק זאת, רבים מהפילוסופים, טוען לוק, מבקשים להבין את שמעבר לגבולות התבונה, ומנמק במשל "העין המבקשת לראות את עצמה".
מסיבה זו בדיוק לוקח על עצמו לוק את המפעל של הגדרת מגבלות התבונה. קודם שנחקור את האמת אודות היקום, עלינו להבין את מגבלות החקירה. עלינו לפנות מן העולם אל השכל.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
השיעור הראשון נפתח בחזרה כללית על הסיפור "בלתי נראית" שהתחלנו לקרוא בשבוע שעבר, תיאור הגיבורים, הקשרים ביניהם והמרחב הגיאוגפי של הסיפור, והמשכנו בקריאה בתורות של הסיפור.
אמצע הסיפור מתאר מפגש של עובדות זרות מהפיליפינים בבר תל אביבי, מה שמיד העלה שאלות ותהיות בנוגע למעמדן של העובדות הזרות בארץ, מה תפקיד החוק ומשטרת ההגירה, מהם זכויותיהם וכו.
לצערי, לא התכוננתי כראוי ולא למדתי את מצב העובדים הזרים, ועל כן התקשיתי להשיב להם על תהיות והשגות והתעורר דיון, מעניין בחלקו, בעד מי אנחנו, בעד הגיבורה הראשית שלנו, רוזלין, עובדת זרה מהפיליפינים, או בעד החוק, שאוסר עליה להימצא פה ולעבוד פה. ליאור הציע שבשבוע הבא נביא מישהו מומחה בנושא, אולי מהמרכז לסיוע לעובדים זרים, ואני חושבת שזה רעיון נפלא. מאד מקווה שזה יתממש.
בשיעור השני המשכנו לקרוא והגענו כמעט לסופו של הסיפור, שבו מתפתחת מערכת יחסים (מרגשת לטעמי) בין בחור צעיר, הלום קרב, בשם יניב, לרוזלין שלנו. לא הגענו לסופו של הסיפור, כי או אז שלחתי את הקבוצה לכתוב ולתאר מפגש עתידי בין יניב לרוזלין, תוך נטילת חירות לקבוע איפה יתקיים המפגש, מה קורה לכל אחד מהם וכו. כמו תמיד, זה החלק המסעיר ביותר, כי הקבוצה הוציאה תחת ידה כמה וכמה מפגשים מאד מרגשים, מפתיעים ואפילו מצחיקים.
בכיתה יב' של חיה גלמן :
אתמול סיגל החליפה את חיה שקפצה לבקר בקמפוס בית החינוך בבר אילן :
למדנו שני מדרשים. האחד "מעשה בחולדה ובור" והשני "רבי עקיבא רועה של בן כלבא שבוע" עבדנו בשיטה של קבוצת חקירה פילוסופית. ראשית קראנו את הטקסט בסבב, אחר כך כל אחד כתב שאלה שעלתה אצלו מהטקסט, תלינו את השאלות והסתובבנו ביניהן ולבסוף בחרנו שאלה אחת לדיון. התלמידים דנו בשאלה כשהם מעבירים ביניהם חפץ דיבור. תיעדתי את דבריהם בכתיבה (וגם בהקלטה) בעיקר כדי שידונו בקבוצה ולא איתי.
הדיון הראשון היה מצוין ותוך כדי דיבור התלמידות העלו עוד ועוד מחשבות ורעיונות. הדיון השני כבר היה מצוין מה שניכר באופן שבו הן השוו את המדרש לסיפור מקראי וגם למדרש הקודם.
רק לאחר שמיצו את הדיון דיברתי אני ובניתי את הקומות המרחיבות - המיתית, הדתית-הסוציולוגית, הפילוסופית והפסיכולוגית. לא הרגשנו איך הזמן עובר !
Comments