שבוע שלישי של השנה הרביעית בבית החינוך שלנו במכללת אורנים. בואו לרגע, כנסו לכיתות:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד
בחלק הראשון של השיעור המשכנו לעסוק במיתוס, אלא שהפעם פנינו למקור ספרותי אחר של תרבות המערב – עד כה עסקנו בהתפתחות הספרות והפילוסופיה ביוון העתיקה ואילו היום פנינו למקרא.
תארנו את חשיבותו של המקרא בעיצובה של התרבות היהודית-נוצרית ואת השפעותיו. התייחסנו לתרגום השבעים, התרגום הראשון והמוקדם של המקרא ליוונית ולמקומו בהפצת הטקסט המקראי.
התחלקנו לחברותות ובהם עסקנו בשני מקורות:
סיפור יצירת אדם וחווה בבראשית, פרקים ב' ו ג' ושיר של אמיר גלבע, בימים קדומים קדומים.
שאלנו מה עושה את הסיפור למיתוס, אילו תופעות הוא מסביר, במה הוא דומה למיתוסים אחרים שפגשנו ובמה הוא נבדל מהם.
ביחס לשיר שאלנו מה מתאר כל אחד משני בתיו ומה היחס ביניהם, איזה מיתוס יוצר השיר ומה הקשר בינו לבין סיפור גן העדן.
חלק מהחברותות עבדו בעניין וברצינות וחלק התקשו וטענו שהטקסט לא מובן. כשהתכנסנו למליאה התייחסנו לכך שלימוד הוא התמודדות עם טקסטים שחלקם אכן קשים ועוד יהיו אף קשים יותר...
הדיון היה מעניין וטוב, עלו תובנות על ההסבריות של המיתוס המקראי, והצעות פרשניות שונות ליחסים המגדריים שמעוצבים בו. התייחסנו לכך שלסיפור הזה יש השפעה שקשה להמעיט בעוצמתה על תפיסות יסוד של יחסים מגדריים, אבל גם על דברים אחרים. הצבענו על האופן שבו העונשים שמטיל אלהים על אדם חוה והנחש מסבירים שורה של תופעות טבעיות ותרבותיות. עוד הרבה יש בסיפור הזה שלא הגענו אליו.
עברנו לדיון בשיר של אמיר גלבע, התיחסנו לתמונה שעולה מהבית הראשון, שעוסקת בתיאור של היווצרות היש ופורסת מרחב שִמְשִי, יבש, חסר תנועה, ומחובק בתוך עצמו, וראינו שהוא מתואר בלשון כמו-ילדית. בבית השני מתחיל הזמן – נוצרת תנועה וסיפור שיש בו הזדווגות והולדה ועצב. כמו במיתוסים שפגשנו זה שיר שמתאר את היווצרות העולם, את ההתחלה, וגם הוא מציע הסבר סיפורי לתופעת טבע – ירידת הגשם, שהיא בכיים של כוכבי שמיים רחוקים על הולדת הזמן ועל העצב שגלום ביצירת החיים. שמנו לב שגם משורר מודרני, כמו גלבע, יוצר מיתוס, שנשען על מיתוסים קודמים ועם זאת הוא חדש.
סיכמנו בקצרה את העיסוק במיתוס עד כה.
בחלק השני התחלנו ללמוד את הפוליטיאה, ספר ב' – ובכך נכנסנו אל עולמם של סוקרטס ואפלטון. עומר נתן מבוא קצר לנפשות הפועלות, לדמותו של סוקרטס ולאופי הדיאלוגי של הטקסט האפלטוני, שהוא מעוצב כשיחה בכיכר העיר שבה סוקרטס שואל שאלות ומציב את בני שיחו מול ידיעותיהם ובעיקר מול אי ידיעותיהם. למדנו מה זה אפוריה. עומר תאר את הפוליטיאה ואת בני שיחו של סוקרטס בדיאלוג שבו נעסוק, מה שעורר מהומה מסוימת סביב הנסיון להגות את השמות היווניים שוברי השיניים: גלאוקון, אדימאנטוס והנורא מכל, תראסימכוס. התחלנו לקרוא, ראינו שהשאלה בה הם עוסקים היא מהו הטוב, והאם יש טוב שהוא לעצמו או שהטוב הוא תמיד בעבור תועלת מסוימת. הקראנו בקול כמה פסקאות מנאומו של גלאוקון שבו הוא מעורר את שאלת הצדק ומוצאו וראינו שהוא מעלה – בהשפעת הסופיסטים; למדנו מי הם היו – את הטענה שהצדק אינו אלא הגבלת האפשרות לגרום עוול מטעמים של חוק וכבוד, אבל אם נעשה ניסוי שבו הצדיק והרשע יעשו כרצונם, יעשה הצדיק רע כמו הרשע. הניסוי מומחש בסיפור על גיגס הלודי, שהשיג בגניבה טבעת שאפשרה לו להיעשות לבלתי נראה, ועשה באמצעותה עוולות רבים. אילו נמצאו שתי טבעות שכאלה, וניתנו לצדיק ולרשע, היו שניהם נוהגים כרצונם ועושים רע. כלומר, הטענה שפורס גלאוקון היא שאין מוסר, ומה שמכונה הטוב אינו אלא מעטה דקיק של התנהגות בכפוף לכללים החברתיים ולמה שנראה לעין כל.
הקריאה לוותה בדיון ער, והתרשמנו שחלקם היטיבו להבין את הדברים על אף השפה הארכאית, ועל אף שזה המפגש הראשון שלהם עם הטקסט האפלטוני. הם נטו להציע תשובות לפרובוקטיביות שיש בטענה של גלאוקון ועומר החזיר אותם שוב ושוב אל עצם הטענה והציע להשתהות בה. בסך הכל היה דחוס, מעניין וגם מתיש. הקבוצה מלאה בפנים רבות שאנחנו לומדים להכיר, ועם זאת לא פשוט לנהל דיון ולהחזיק אותו במעגל כה גדול.
בכיתה יא' של קובי אסולין
התחלנו את. הדיון בחזרה על תורת האידאות של אפלטון , הקשר בין אובייקט כייצוג מופחת של האידאה במציאות, מה מניע את אפלטון בדיונו, מה דמות האידאה , ההיררכיה של איגרות. לאחר מכן עברנו למשל המערה ופרקנו אותו לפרטיות (מטפורות), ניסינו להבין מה הכבלים האפשריים במשל, למה השמש (פילוסופיה) לא מתאימה שם לכולם. לאחר מכן קיימנו דיון ער מה אפשר ללמוד מתפיסתו של אפלטון על יחסו לדמוקרטיה, הסכנות שהוא מזהה בה ורתיעתו ממנה. החלק השני של השיעור ביקשתי מהתלמידים לקרוא שני עמ' ההגיון הראשון של דקארט, להעמיד נקודות משל עצמם ואז לקיים דיון משווה ומרחיב בזוגות.
לאחר מכן קיימנו דיון על אופן הכתיבה האישי והנארטיבי של דקארט, למה הוא מתחיל בחושים, מהי מתודולוגיית הספק שלו עד לשימוש בחלום.
נתראה.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו במסגרת של התקופה המודרנית וכתבנו את שלושת איפיוניה על הלוח 1. מעבר מתפיסת "ידיעה מתוך התגלות" לתפיסת ידיעה מתוך תבונה. 2. תופעת החילון, התשובות נמצאות אצל האדם בעל התבונה ואין צורך לתיווך הכמרים או הדת. 3. מעבר לתפיסת עולם מכניסטית, המתייחסת לעולם כסוג של מכונה הכפופה לחוקיות אוניברסאלית.
הזכרנו שוב את היומרה המודרנית, ובה הוגים ומדענים חשו שהם בשיא הקדמה ורצו להגיע לתשובות אולטימטיביות.
פתחנו את המקראה ומאיה הקריאה את השיר הפותח בה "יש המממשים" של שימבורסקה.
ערכנו דיון קצר, איזה סוג של אנשים רוצים לפעול לפי "אמיתות שאין בלתן" ובורחים מספק, ומה היתרונות בחיים שבהם אנו יודעים מה נכון, ו"משליכים למגרסה עובדות שאין בהן צורך?" מדוע היא מקנאה בהם? וכמובן שאלנו מדוע למרבה המזל הקנאה חולפת ומה החסרונות והויתורים שיש בחיים כאלה.
חזרנו לקאנט וליומרה המודרנית למצוא את הדרך ואמיתות שאין בלתן...
קראנו את כותרת הספר: "הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות" ומשם הגדרנו למילון מה זה מטפיזיקה, ודיברנו על שאיפתה לגלות את הטבע האמיתי של העולם, מעבר לנראה ולמה שניתן לגלות מנסיון וחקירה מדעית. על ענפי המטאפיסיקה- האונטלוגיה והפיסטמולוגיה.
אחר כך הקראתי הגדרה ל"עובדה" והגדרה ל"ערך" הבחנו בין עובדות שהן דברים של ממש, לערכים שהם שווי או מידת חשיבות של משהו, המבוסס השקפות עולם. באופן די צפוי עלתה מצד התלמידים הנקודה שעל עובדות אפשר להתווכח וניסיתי להסביר שהויכוח על עובדות הוא ויכוח מטאפיסי ראוי. אבל לפני כן צריך להבין את ההגדרה של "עובדה". זאת אומרת, אם שניים רבים ולכל אחד יש נרטיב משלו, השאלה האם התרחש במציאות ריב עובדתי אובייקטיבי , והאם אנו יכולים לגלות את האמת האובייקטיבית לגבי הריב, או שמא קיים רק נרטיב אלו שאלות מטפיזיות שראויות להישאל, אבל לפני כן אנו צריכים להגדיר מה זה תרחיש אובייקטיבי, מה זו עובדה. לעומת ערך. בעוד שתמיד חשבנו שעובדה היא אובייקטיבית וערך הוא תלוי השקפת עולם, הדיון המטאפיזי שמטיל ספק בממשות של עובדות, קורא תיגר על "המובן מאליו". ועכשיו אם נחזור לקאנט, ולכותרת הספר שלו, מה שהוא ירצה לעשות הוא לקרוא תיגר מהצד ההפוך. זאת אומרת לקחת "מידות", ערכים, ולטעון שהן לא תלויות נקודת מבט אלא שיש איזו חוקיות לגביהן שנמצאת אי שם וצריך לגלות אותה, לנסח אותה, עד כדי שאם נמצא אותה היא תהיה נכונה לכל בר תבונה.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
בנוכחות כמעט מלאה, חצבנו את דרכנו אל המרחב הצמיגי של האבסורד. אחרי מבוא קצר על קאמי, ניגשנו לקריאה במיתוס של סיזיפוס. התלמידות קיבלו מקבץ של עמודים מתוך הספר ובהם מקטעים ממוקדים לקריאה עצמאית. כל אחד ואחת נדרשו לבחור משפטי מפתח מתוך האפוריזמים השונים ולנסות להסביר דרכם (בכתב) את מושג האבסורד על פי קאמי. בשונה מהפעם הקודמת, הפעם יותר תלמידות נרתמו לאיסוף ולכתיבה. בחלקו השני של השיעור, ובעזרת נוכחות מעשירה של נויה, אספנו את משפטי המפתח, ניתחנו אותם על הלוח, דיברנו אותם, ומי שהסכימ.ה חלק עם היתר את ההסבר הכתוב המלא. היה דיון ער, דומה שהתלמידים הצליחו בסופו של דבר לשהות במרחב האבסורד, בפער שנפער בין העולם האדיש, הבלתי מובן, לבין הכמיהה "המטורפת" של האדם להבין, להסביר ולהעניק משמעות. לדברי נויה, התלמידים הבינו מתוך עצמם את ההתאבדות הפילוסופית. נשארנו עם השאלות, את התשובות השונות לאבסורד (שהות בתוכו, אמנות או התאבדות) נבחן בשבוע הבא.
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של איריס אליה כהן:
שיעור שלישי שנפל על יום הזיכרון לרצח רבין, במקרה לגמרי הסתנכרן עם שירו של וולט וויטמין, הו רב חובל. דיברנו ארוכות על מלחמת האזרחים בארה"ב ובעולם בכלל, סיבות, תובנות וגם תקוות, אי אפשר שלא אחרי השבוע שהיה, ורצח לינקולן, שהיה כידוע הסיבה לכתיבת השיר. הדמיון והתאריך צימררו את כולנו. שי קראה את השיר המקורי וערכנו השוואות בין התרגומים של נעמי שמר לזה של בן יוסף. דיברנו על מישלב לשוני, הנחנו מושגים כארכאיות, סינתזה, שדה סמנטי, מטאפורה ועוד. ביקשתי מהנערות לענות בכתב על שאלות סיכום, אבל אני מרגישה שיש עוד פער בין המצופה בבגרות ליכולת שהפגינו אתמול. אני רוצה להתחיל להקנות מבנה תשובה סדור.
בשיעור השני התחלנו לצפות ב"אחי איפה אתה" של האחים כהן, שמשתמש באודיסיאה כרפרנס מרכזי. סרט מבריק ומומלץ מאד.
תגובות