שבוע 19 בבית החינוך במכללת אורנים. עברנו כבר כברת דרך משמעותית:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
אתמול היתה פגישה שסבבה שוב סביב ניטשה. בחרתי להכין מעין סיכום של ניטשה, כ 4 עמ', ביקשתי מהתלמידים לקרוא את הטקסט, חלקו מוכר להם וחלקו חדש ואז לנסח שאלות פוריות מתוך הטקסט.
לאחר מכן התכנסנו ושיחקנו אמת וחובה, כל תלמיד סובב את הבקבוק בתורו ואז שאל את מי שהבקבוק הופנה אליו שאלה שחיבר, אותו תלמיד התבקש לענות ואני כשצריך השלמתי את התשובה.
ואז מי שענה סובב את הבקבוק מצדו. היה חשוב לי לפתח פעולת הבנה של שאילת שאלות. כך המשכנו את המשחק כשעה, נדמה לי שהיה מוצלח פדגוגית וגם נתן חיים לשיעור.
לאחר מכן קיימתי שיחות אישיות עם כ 5 תלמידים ותלמידות . נתראה שבוע הבא
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
בשיעור הראשון העברתי להם, בקצרה מתוך פוליטיאה ד שאותו הם לא יקראו, עוד כמה עקרונות צנזורה בחינוך, באמנות, וחינוכם הקפדני של השומרים, עד כדי המגורים הנפרדים שלהם והעדר רכוש ואישה וכולי, ועד לנושא גירוש המשוררים.
אחר כך התפתח דיון מתוך שאלה שהעלתה תלמידה: "מי יסכים שהילד שלו יחונך להיות חייל מגיל צעיר? " ודיברנו על מדינות שמחנכות מגיל צעיר את הילדות להיות בלרינות, או ילדים שמגיל יסודי מגדלים אותם להצליח בבחינות לאוניברסיטה וכולי. העליתי גם את הנושא הצבאי במדינת ישראל שהוא לא מובן מאליו במדינות אחרות, שוחחנו קצת על הנושא של שירות בצבא, ושל הקרבה למען המדינה, התפתח דיון על שירות בצבא שבחרתי לקטוע אותו באכזריות בעודו צעיר, ונתתי להם תרגיל בו התבקשו לכתוב פשוט מה שבוחרים בכמה משפטים על נושא הקרבה של חיים או של אושר או חירות למען המדינה, אפ בהתיחס לישראל ואם למה שאפלטון הציג. הם כתבו ויצאו להפסקה.
לאחר ההפסקה הם הקריאו את דבריהם ואמרתי שלא נתייחס ונפתח דיון אלא רק נקשיב לכל מה שהם מקריאים, ומשם המשכנו. פנינו לבחינת הסגולה הטובה במדינה. שאלתי מה הארטה של האדם לדעתם, וסיכמנו שזו שאלה מורכבת, אחרי שכתבנו מה שאמרו, הראיתי להם שאצל אפלטון זה מורכב מחכמה, אומץ יישוב דעת וצדק ופנינו להבנת המושגים האלה ולבחינה כיצד הם באים לידי ביטוי במדינה. ונגמר השיעור. נמשיך בפעם הבאה.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
הרבה מאד זמן חלף מאז שנפגשנו בהרכב כמעט מלא בבית החינוך. השינוי הורגש מיד, והמשך השיח על דטרמיניזם על בסיס הסרט שראינו בשבוע שעבר היה סוחף. ניסינו לחדור יחד את תמונת העולם הדטרמינסטית בעקבות הטקסט של
טיילור, הגורסת שכל דבר קיים נובע מתוך שרשרת של סיבות ותוצאות שחלקן ידועות וחלקן בלתי ידועות לנו, אך עצם היותן מלמד שתמונת המציאות שנולדה בעיקבותן לא יכולה היתה להיות אחרת מכפי שהיא. הבנו שאת מה שאפשר
להחיל על העבר, יש להניח גם ביחס להווה ולעתיד, ומכאן שאותה טענה דטרמיניסטית, כאשר משיתים אותה על ההתנהגות האנושית, הופכת להיות עמדה פילוסופית בעלת השלכות מרחיקות לכת על תפיסת האדם, על חירותו,
ועל שיקוליו המוסריים. בחלקו השני של השיעור הצגנו את העמדה של הדטרמיניזם הרך וביקרנו אותה, ומתוך קריאה משותפת של תת הפרק העוסק בחופש בתוך תחומי המחשבה הדטרמיניסטית, חשבנו יחד כיצד נוכל להיחלץ מן 'המבוכה' של אימוץ העמדה הדטרמיניסטית ביחס לטבע האדם. הדינמיקה של השיעור הזכירה ימים ערניים יותר של כיתת פילוסופיה, בתקווה שנעלה שוב על גל של למידה חיונית ומסורה.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
כתרגיל פתיחה לשיעור, שוחחנו על מידת האכזריות. שאלנו מיהו האדם האכזרי, וקראנו מניטשה (אלא מי), המתאר את האכזריות כחלק בלתי נפרד מהיות אנושי. נעמה, שהתנדבה בשבוע שעבר, הציגה בפנינו קטע מתוך הסדרה "אווטאר", המתאר את קורותיו של אחד מגיבוריה, הסובל כילד מהזנחה ובגידה מצד כל מכריו: חבריו, משפחתו. בדרך זו, נעמה העלתה קישור מעניין בין אכזריות לקרבה, שהעסיק אותנו בהמשך הדיון.
כשהרגשנו די מחוממים ומוכי אכזריות, שבנו אל המטאפיסיקה. חזרנו על עיקרי המהלך של יום המוביל אל בעיית האינדוקציה, ועברנו לקרוא ב"הקדמות" של קאנט. בפרק המבוא קראנו כיצד ממשיך קאנט את קודמיו האמפיריציסטיים בביקורת המטאפיסיקה, ובתחושה שזו נדרשת להגדרה ופשר, קודם לעיסוק בה. עוד קראנו את הערותיו של קאנט על הגותו של יום, וכיצד זו העירה אותו מ"תרדמתו הדוגמטית".
התחלנו לדון בחלוקה המושגית של קאנט. כבר היה מאוחר, וקאנט היה קאנט, ולשחר נשבר והיא יצאה במתקפה כוללת על המטאפיזיקה: "מושגים מסובכים ועוד מושגים מסובכים שלא אומרים כלום לאף אחד", קראה, ולא בלי סיבה.
הרי המטאפיזיקאים עצמם טוענים כך, בזה אחר זה. נאלצנו אם כן לשוב למשל המערה האפלטוני ולדיון בערכו של מדע זה. שמחתי על הזעם של שחר, הוא הרי מעביר טוב מכל את אותו חוסר אונים שבלב החקירה המטאפיסית.
נשוב לסבול בכדי להבין גם בשבוע הבא.
במגמת הספרות:
מגמת הספרות נפגשה אתמול עם המשוררת הנפלאה, החכמה והמצחיקה שילה ווינברג, שהסבירה ותיארה את תהליך השינוי המגדרי שעברה וקראה מתוך ספרה החדש.
השירים וקטעי הפרוזה מטלטלים ומתארים לידה מחדש, 'אתחול' כפי שקראה שילה לספר, בכל כך הרבה מובנים. באמת שאין מילים לתאר את כמה התרגשנו כולנו וכמה התלמידות היו קשובות ומעורבות ושאלו שאלות נפלאות ורגישות.
החלק השני, הוקדש להרצאה ששילה, שהיתה בעבר מורה לפילוסופיה בדרך רוח, העבירה לתלמידות המגמה, מעין מבוא לנושא המגדר ולשאלות הבסיסיות שהוא מעלה במחשבה הפילוסופית. הפתיחות של שילה, חוכמתה וניסיון ההוראה שלה עם תלמידי תיכון אפשרו מפגש שפותח את הלב, הנשמה והעיניים. ממליצות בחום!
Comments