שבוע 10 בקמפוס אורנים. ממשיכים בכל הרוח:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
נפגשנו אחרי פגרה של שבוע שהרגישה כמו חודש. התחלנו את הדיון בשאלה של מהו צדק, עד כמה מוזר שמושג כה מרכזי בחיינו לא זוכה להבהרה חינוכית. בהמשך דיברנו על התועלתנות, כלל המקסימיזציה, דיברנו על הבעיות שמתלוות לכלל הכה פשוט ואינטואיטיבי זה: מהו האושר? איך מודדים? איך מבחינים בין סוגי אושר? מי היא הקבוצה אליה מתייחס כלל זה? מה קורה לזכויות אדם תחת כלל זה? הצגנו מספר מקרים להמחשת בעיות אלו וקיימנו דיון בהם (הסרט השורד האחרון, מקרה הפצצה המרתקת, מוסדות תרבות או ספורט).
לאחר מכן קיימנו תרגיל במסגרתו התלמידים התפצלו לזוגות והתבקשו לחשב מחדש את חלוקת ההכנסות בחברה לא שוויונית ע"פ התועלתנות. ראינו שאותה תועלתנות שמתנגדת לזכויות אדם מייצרת למעשה מעין שוויון כלכלי שמזכיר תפיסות סוציאליסטיות, בוודאי את חלוקת ההכנסות לפי מיסוי פרוגרסיבי . היה יפה לראות כיצד כל התלמידים השתלטו על התרגיל בקלות רבה יחסית. בשבוע הבא נמשיך לדון בתיאוריה , נבחן מקרים חדשים ונראה את התיקונים שמציע ג'ון סטיוארט מיל.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
שמחנו מאוד להתראות אחרי החופשה ואת השיעור הראשון עשינו על הדשא במעגל, כדי לנשום קצת אויר. לרובנו היה טוב עם זה, יש שקצת פחות התרכזו. התחלנו במשחק "איזה קטע" כל אחת אומרת משהו שהיא יודעת טוב ועדין יש לה מה ללמוד לגביו, ומשהו שהיא לא יודעת טוב והיא רוצה ללמוד. אחר כך מישהי אחרת אומרת "איזה קטע, גם אני יודעת טוב.. אבל לא יודעת את ...." היה מקרב ומעניין. עם המשחק והדשא והעניין, קצת התפזרנו עד שאספנו עצמנו ללמידה אבל היה במקום.
אחר כך שוחחנו על התשובות של עבודת הכיתה שהם עשו לפני חנוכה. עיבדנו את התשובות וקצת חזרנו על החומר לטובת אלה שלא היו. החומר הלימודי היה המהלכים שסוקרטס הציג בכדי להגן על עצמו מפני האשמות התביעה.
(בטקסט אפולוגיה) נזכרנו שוב מה זה טיעון, טיעון תקף ואמיתי. הם הציגו את הסתירה הלוגית אותה סוקרטס הוכיח שקיימת מצד התביעה בנוגע לכפירתו באלים. בקשתי את חוות דעתם על הדרך בה הגן סוקרטס על עצמו, האם הוא שכנע אותם. הם לא התרשמו ודי בצדק. דברנו על כך שטענותיו יכולות להיות נכונות, למשל, זה נכון שאדם שפוי שרוצה צדק לא יקלקל את הסביבה שלו, כי לא ירצה להרעיל את הבאר שהוא שותה ממנה, אבל זו טענה כללית שכל אחד, כולל אנשים שבאמת מקלקלים ומרעים, יכול לטעון. מצד שני העלנו את העניין היותר חזק, שעל אף שמליתוס להוט להרשיע את סוקרטס, לא היה עד אחד שיכל להעלות ולהעיד שסוקרטס קלקל אותו או איזה נער ממשפחתו.
שוחחנו על טכניקות השיח של סוקרטס, על האלנכוס, הדיאלוג, הגדרת הדבר לפני שמדברים עליו ועל האפוריה. ועלה גם העניין שאת ה"תיעוד" העיקרי של משפט סוקרטס כתב תלמיד שלו שהעריך ואהב אותו.
התלמידות החליטו לקרוא לחתול השחור שהתארח בכיתה "סוקרטי" והשיעור עף. מדהים אותי כל פעם מחדש לגלות אחרי כל הטוב המרוכז הזה שזוהי רק תחילתו של השבוע.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
בקבוצה אינטימית של שמונה, המשכנו במסע הקרטזיאני אל עבר ההוכחה הנפתלת לקיום האל. לשמחתו של המורה לפילוסופיה דקרט העמיד טקסט, ודורי מנור העמיד תרגום, קריאים וזורמים.
אני מנצל את ההזדמנות הזו על מנת לקרוא יחד איתם, חלקים נכבדים מתוך ההגיונות. פגשנו אקסיומות, מושגים ומהלכים לוגיים, אם כי התקשינו להחזיק יחד מהלך לוגי רציף אחד, נתיב ראשי במסלול ההוכחה, שהוא אכן חמקמק.
בחלקו השני של השיעור בחרנו פסקה מתוך הטקסט, כל אחד התבקש לנסח שתי שאלות העולות מתוכה, ואז הם קיימו דיון ביניהם סביב השאלות, ללא התערבותי. נפתחה שם אופציה משמחת מבחינתי שאוכל להשתמש בה בהמשך, למרות השעה המאוחרת הם בהחלט לקחו את המושכות.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
המפגש הוקדש לשיחות אישיות ועבודה עצמאית על עבודות החקר/גמר, כל תלמידה בענייניה. היה כיף לשוחח עם חברי הקבוצה באחד על אחת לראשונה, ולראות אותם עובדים. הם היו נהדרים. אלה החליטה לכתוב על גיליגן, ובעקבותיה לבחון הבדלים בתפיסת המוסר בקרב ילדים וילדות; תהל כותבת על המוות, והאם ראוי לחשוש מפניו, וסוקרת את עמדותיהם של אפיקורוס ונייגל; ירדן כותבת על מקורות הידיעה.
היא כבר כתבה לא מעט רעיונות חכמים בנושא, ונותר לעגן אותם בתיאוריה וטקסט; שחר בוחנת את משל "שלושת האחים" מהארי פוטר לאור המוסר הסטואי, ומתייחסת לכתביהם של מרקוס אוריליוס וסנקה, וכבר עשתה עבודה מרשימה מאוד בחיבור בין הרעיונות השונים ובשימוש בהם לניתוח המשל; נעה, שהחלה במסלול עבודת הגמר, משתמשת בחומרים שאספה עד כה לחיבור על המוסר הפמיניסטי. נושאי העבודה נראים מבטיחים! מחכה לקרוא את ההתקדמויות.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
אתמול התחלנו את השיעור עם שיחה על המליאה, היו תגובות נהדרות. אחרי שיחת "איך היה בחופש" חזרנו לסיפור (נובלה למעשה) של איילת צברי, ברית מילה. בקצרה: אישה תימניה שנוסעת לבקר את ביתה הישראלית בקנדה ומגלה למרבה פלצותה, שביתה לא מלה ולא מתכוונת למול את בנה בן החודש.
עצרנו את הקריאה המשותפת בסיפור בשלב שבו היא ,ראומה, מגלה את העובדה שנכדה אינו נימול.
השיחה שהתפתחה הייתה מרתקת. דיברנו על התופעה, על חשיבות המסורת היהודית, אם בכלל, העלינו נקודות בעד ונגד מילה. עוד לא הגענו לסוף הסיפור.
אחר כך שלחתי אותן לכתוב על מפגש בין דמויות משני הסיפורים של צברי: הסיפורים בלתי נראית וברית מילה.
רובן העלו רעיונות נפלאים למפגשים, אבל התקשו להעלותם על הכתב.
בשיעור השני סיפרתי לבנות על שני הספרים שהוצאתי, והייתה חגיגה שלמה. שהופרה, כשהתחלנו לקרוא את "רצח בהסכמה". על פי בקשתן, כמובן, הן מאד התעניינו ושאלו מיליון שאלות, גם מה זה אומר "הוצאה עצמית".
ואז הקראנו את השירים ברצף, אבל עצרתי את הקריאה בתום הסבב הראשון, הרגשתי, אני חושבת שאולי אפילו חששתי, שזה גדול עליהן, שזה טו מאצ'.
אחרי 9 שירים בערך עצרנו ושוחחנו על משמעות שם הפואמה, הרקע לכתיבתה והתחושות והחוויות שעוררו השירים. שוחחנו ארוכות על הכריכה והארמזים לוואלס להגנת הצומח של שמר.
לבנות שהיו בכיתה נתתי את הספר. הן מאד התרגשו ושמחו.
בכיתה יב' של חיה גלמן :
בתענוג גדול התחלנו לקרוא אתמול בנובלה "בדמי ימיה" מאת ש"י עגנון. טקסט עגנוני ראשון קראנו בכיתה י', זה היה הסיפור "פנים אחרות", וכעת, שנתיים אחרי, אפשר לראות את פירות תהליך הלמידה של התלמידות.
החל בזה שאף אחת לא נבהלה מהשפה העגנונית ואף לא התלוננה עליה; דרך כך שהקריאה בקול רם היתה קולחת ומפתיעה ברהיטותה והמשך ברגישות המופלאה של התלמידות לשפת הטקסט, לעברית העגנונית ולעברית בכלל, לניואנסים הדקים, לארמזים, ללשון השירית בפרוזה.
הרגשתי שאני יושבת עם קבוצת קריאה שאף אחת מהמשתתפות אינה נופלת ביכולת הקריאה והפרשנות שלה ממני. אחד הנושאים המרכזיים שעלו בשיחה בעקבות הקריאה היה הטון ונקודת המבט של המספרת.
התלמידות ציינו שזו פעם ראשונה שהן קוראות סיפור שכתב יוצר גבר והמספרת היא אישה. ביוזמתן, חיפשו התלמידות ניואנסים שיעידו על כך שהמספרת היא אישה עוד לפני שהטקסט מגלה לה על כך מפורשות, והפלא ופלא – הן לא מצאו כאלה. למעשה, עד שמבינים שתרצה היא נערה, נדמה שהגוף המספר יכול להיות גם זכר. וברגע שתרצה מדברת על ריח התמרוקים בחדר אמה, הן הרגישו שהטקסט אפילו מסגיר במידה מסוימת את קול המחבר וטענו שיש זליגה של קולו של עגנון לקולה של הנערה המספרת. אינני מבקשת להכריע בסוגיה, אלא, להראות עד כמה מחודדות ורגישות הפכו עיניהן ואזניהן של התלמידות ללשון הספרותית.
בחלק השני של השיעור כל תלמידה בחרה פסקה מתוך הטקסט שקראנו עד כה והגיבה עליה בחיבור קצר שמציג קריאה צמודה של הפסקה. גם התלמידות הרגישו אתמול את ההתפתחות שלהן בתרגילי הכתיבה ואף דיברו על כך.
כל הטקסטים הציגו יכולות הפשטה וניתוח מעולות ולא פחות מכך, הן עשו זאת תוך ניסוחים ספרותיים שכבר ממש מעידים על איזו רמה של אינטימיות של הכותבות עם השפה.
Comments