המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של נגה וייס ויונתן דיין
אתמול במפגש מרובה משתתפים בחרנו לנצל את האנרגיות הראשוניות ולהמשיך בקריאה קרובה בגורגיאס. לאחר שגורגיאס מסיים לטעון שאומנותו עוסקת בדברים הטובים והחשובים בחיי האדם (חיי הציבור, למעשה) הדיאלוג עובר לעסוק בשאלת השתדלנות ויחסה עם האמת.
מה מקומו של בעל המומחיות למול יכולותיו עתירות ההשפעה של הריטור? לתלמידים ולתלמידות היה הרבה מה להגיד בנושא, וזה עוד מבלי שהגענו לנושאי הליבה של הדיאלוג. הכיתה הצליחה להחזיק את מלאכת הקריאה יפה, ומשם נמשיך. אחרי ההפסקה פנינו לצפות באסופה של נאומים, לראות ריטורים בפעולה. עברנו מהיטלר לבגין ולשמיר, מנועה תשבי לגטה טונברג ולמרתין לות'ר ועוד. הכיתה ישבה דרוכה, הם התבקשו לנסות לאפיין את הנואמים השונים, את הכלים שהם מפעילים על מנת להגיע לקהל יעדם. אינסוף קולות עלו מתוך התלמידים והתלמידות, לרגעים קשה היה לווסת. צריך ללמוד לרקוד את הריקוד של כיתה גדולה חגה סביב נושאים עדינים. איך מדברים, איך מקשיבים - זו מיומנות שנצטרך לסגל ככיתה במידה ונישאר במידות הנוכחיות או קרוב להן. באופן כללי, מפגש חי ומוצלח, יש מה לדייק להמשך.
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
סוף סוף נפגשנו פנים אל פנים והמפגש היה משמח מאוד. לאחר הילולת המפגש המחודש, שבנו אל דקרט - לפרק חותם ואחרון של לימוד ה'הגיונות'.
לאחר שערכנו קריאה צמודה במהלך הספקני של דקרט, הצענו הפעם רק טעימה מהמשך הטקסט, בגדר הזמנה לקריאה עצמאית נוספת: שוחחנו על הדיון של דקרט במושג ה'אני', וכיצד הוא מוביל אותו לבעיה הפסיכו-פיזית ולהפרדה בין חומר ורוח; המשכנו להוכחות של דקרט לקיום האל, תוך התמקדות לא בהוכחות עצמן - אלא בחוויה הדתית שאפיינה את עולמו, ולנוכחותם המשותפת, הבלתי סותרת, של החוויה הדתית והספקנות הרדיקלית.
התפזרנו לחברותות וביקשנו מכל קבוצה לנסות ולנסח ביקורת ביחס לסעיף אחד מתוך כלל המהלך של דקרט. כך, קבוצה אחת התעמתה עם קביעתו של דקרט אודות מגבלותיו של הדמיון; קבוצה אחרת שאלה אודות ההשלכות האפשריות של טיעון הקוגיטו: האם משתמע ממנו שללא מחשבה אין קיום? האם זוהי מסקנה שאנו מוכנים לקבל?
מהצעותיהן של התלמידות עברנו לסקירה קצרה של הביקורת של האמפיריציסטיים האנגלים, בדבר אופי החקירה המדיטטבי, המנותק מן העולם, של דקרט, ומגבלותיה של שיטת חקירה זו.
לפני הפרידה, קראנו פרק מתוך 'משפחת המומינים' של ינסן, מספר 'החורף הקסום'. מומין, שמתעורר לבדו במהלך שנת החורף וסובל מבדידות נוראה, יוצא למסע חורפי ובו הוא פוגש את תותיקי, שחותמת את דבריה כך: 'שום דבר לא ודאי, וזה דוקא מה שמרגיע אותי'. מחשבה מנחמת לפרידה מהספקנות הקרטזיאנית, לפני שנעבור הלאה, בשבוע הבא, ליואל הופמן.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
נפגשנו סוף סוף פנים אל פנים , תחושת הרווחה בלטה אצל התלמידים, מעבר להתרגשות הטבעית . השיעור התמקד במדינה האוטופית של אפלטון , ביקרנו את יסוד הצדק שבה, המדינה כמערכת תועלתנית של שיתוף פעולה. בהמשך לכך האבולוציה של המדינה מסיפוק צרכים בסיסיים ועד לשיתוף פעולה מדיני-כלכלי והתפתחות מושג המלחמה והצבא מתוך זה. התרכזנו כרגע בסיכום ודיון כללי , בשבוע הבא נעסוק בטקסט עצמו שמתאר זאת.
לאחר מכן התחלנו במבוא לקראת קריאה במיתוס של סיזיפוס , הצגתי את המעבר למחשבה פנומנולוגיה, הקשר שלה לדיון הקרטזיאני והמעבר לעיסוק בשאלות שקושרות את הפילוסופיה לבעיות מטפיזיות-אתיות שמטרידות את האדם. לאחר מכן ישבתי עם על אחד מהתלמידים לבחירת נושא לעבודת חקר, הצעתי רשימת נושאים וכל אחד בחר. נקווה שגם בשבוע הבא נוכל להיפגש פיזית, אין ספק שהתחושה של בית ושייכות של דרך רוח מחייבת מפגשים פיזיים. נקווה.
בכיתה יב' של יעל אבוקרט קליין
נפגשנו פרונטאלית שזה מאוד משמח, והווייב היה המשך של לימוד רציף שכבר התחלנו בזום. השלטתי סדר ביד רמה, אמרתי שעשינו מאמץ להגיע אז את דיבורי החולין המעניינים נעשה בהפסקה. שאלתי אם זוכרות מה למדנו בשיעור שעבר ואחרי שזרקו פרגמנטים של רעיונות ניטשאניים עשיתי חזרה על מוסר עבדים ומוסר אדונים. מכיוון שבפרגמנטים מאיה אמרה שהיא לא זוכרת בדיוק אבל היא רק זוכרת שהיה לזה ניכוח אנטישמי, אז בחזרה ניסיתי להדגיש את האופן התיאורי, המאפיין, הפסיכולוגי, הסוציולוגי של תופעה או תרבות ושיבינו שעל אף שאפשר לעוות את דברי ניטשה ולהפוך אותו לאנטישמי הוא לא היה כזה. אפשר לתאר תרבות באופן כללי, או התפתחות של קבוצה בהיסטוריה, ואפילו להעביר ביקורת מבלי להיות אנטישמי. בקיצור, חזרנו על הדברים, הסברתי שבתיאור של ניטשה הוא העריך את היפוך הערכים של הדור הראשון שחייב את חייו בדרך יצירתית אבל חושב שגררנו את זה אלפיים שנה יותר מדי, ולמעשה מוסר העבדים, שבא כי קבוצת אנשים לא רצתה לצאת פראיירית, מוסד ותורבת לכדי אסטרטגיית שליטה שהנצרות ירשה והקצינה עוד יותר. מסיבות של רגישות לתלמידה שאני יודעת שבאה ממקום מסורתי, והיה לה קשה להבין ולקבל את מה שניטשה אומר, התעכבתי קצת את הדיון על הטענה שדת יכולה לשלוט בחיי אדם, ואיך כוהנים או כמרים בשם האלוהים שולטים באנשים. הדגמנו למשל שבתורה, גם עבור מי שמאמין בה כאילו ירדה מהשמיים (אבא שלי למשל) יש מרחק גדול מאוד בין מה שכתוב בה לבין למשל דרכים שונות לפרש את שמירת השבת, או אי אכילת גדי בחלב אימו, שלא לדבר על מצוות צניעות וכולי. בסופו של דבר אנשים לוקחים פרשנות והופכים אותה לדת מוחלטת ואת עצמם לנציגי האלוהים ובכך שולטים באנשים ובהתנהגותם.
אחרי ההפסקה, שאלתי מה יבוא ואחר כך יחליף את הדת? בתקופה המודרנית? כמובן המדע והתבונה. ואז, עברנו לקריאה צמודת טקסט של המדע העליז סעיף 125. הזכרתי שניטשה, אין לנתח אותו או ללמוד על כוונותיו, הוא כותב מהבטן ומהנחיריים, הוא כותב אסתטית ואנו נפגוש את הטקסט ונראה מה הוא אומר לנו. תמר הקריאה ואחרי כל משפט עצרתי, ושאלתי מה זה אומר להן. "האיש המטורף" מה זאת אומרת מטורף? "לא שפוי, לא מחובר למציאות, לא נורמטיבי" . מחזיק פנס- מה זה פנס? מאיר את הדרך... "מחפש את את אלוהים? מה אלוהים נותן לנו מדוע לחפש אותו? " תשובות, אמת בטחון, משמעות תכלית ... וכך ממש עברנו משפט משפט ואלמנט אלמנט והספקנו חצי טקסט, שנגמר סופית בכך שאלוהים מת. הן אמרו דברים יפהפיים וקולעים למהות של ניטשה. בשבוע הבא נמשיך את החלק השני ואז את השיח הכללי על ניטשה נוכח כל מה שהן העלו. והנה במקום לומר שבת שלום כאילו מיצינו בשיעור הזה את השבוע, שוב הבנו שהוא רק מתחיל. אז שבוע טוב
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
שמחנו לחזור! חילקתי לבנות את המקראות ועברנו יחד על תוכנית היחידה החמישית. התחילו לעלות שאלות לגבי מבנה הבגרות, תיארנו קצת את המצפה לנו וחזרנו לחומר.
גיה, התלמידה היחידה בכיתה שכותבת עבודת גמר, הכינה פרזנטציה שמתארת את אחד הרומנים שהיא עובדת עליהם, "השפעה" של ג'יין אוסטין. המעורבות שלה בנושא סחפה את כולן. בסיום היה לנו די חומר לשיחה על כתיבתה של ג'יין אוסטין וקרקע יציבה לדיון בתמות מרכזיות ביצירה שלה. ערכנו השוואה ספונטנית בין "תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה" (שמרבית הבנות מכירות) ו"השפעה".
לאחר שאמרתי משפט בנוסח "אל דאגה, ג'יין אוסטין 'דואגת' לכך שהגיבורה שלה תזכה גם בכסף וגם באהבה" אחת התלמידות טענה שלמעשה הלימודים הורסים לה את ההנאה מספרות... כעת היא מתבוננת אחרת בעלילה. עצרנו כדי לחדד את הנקודה שאין מקריות, מאחורי העלילה והסגנון מסתתרת תפיסת עולם שלמה.
מה זה אומר שיש סיומים סגורים וטובים לרומנים? מדוע הגיבורה החכמה והרגישה זוכה לבסוף באיש שחיכתה לו? מה היחס לגיבורה שהולכת בתלם ולא יוצאת כנגד כללי החברה?
ניסינו גם לחשוב מה היה קורה אילו הרומנים הללו היו נכתבים היום, סביר להניח שהעלילה היתה נכתבת אחרת.
תלמידה אחרת שאלה האם יש ספרים שאין מאחוריהם השקפה פילוסופית. אחרת ענתה לה שאולי יש יצירות שפשוט משחזרות תבניות עלילתיות מוכרות, כמו קומדיות רומנטיות. היה לנו דיון מעניין.
המשכנו לחלוקת תרגיל כתיבה בזוגות, עבודת הגשה לשיעור הבא על הרומן. חילקתי דף עם נושאים שכתבתי מראש, הן בחרו כיוונים ובפעם הבאה הן יעבדו עצמאית ויציגו בכיתה.
Comments