שבוע 21 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. אחרי שנה וחודש חזרנו, סוף סוף, הביתה, לקמפוס המכללה 😊:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין:
אתמול התחלנו בשמחה את חטיבת לימודי ניטשה. פעם ראשונה בבית הקבע שלנו באורנים, כולם בכיתה, עם נוכחות יפה של 18 תלמידים תוססים (ברובם). התחלנו עם המחזת המונולוג המבשר על מות האלוהים והמשכנו משם לשיחה על תמונת העולם שניטשה משרטט - עולם ללא אלוהים; מה נחשף בהיעדרו, מה מתאפשר, היכן הסכנות. דומה ששאלת האלוהים מאד נוכחת בהם בגיל הזה, היה דיון מאד ער. בחלק השני של השיעור התחלנו בקריאה משותפת של מקטע מתוך 'מעבר לטוב לרוע', ממנו עלה דיון ראשוני בשאלת ההבדלים בין מוסר האדונים למוסר העבדים. את מחצית השעה האחרונה של המפגש הקדשתי לשיחות אישיות עם שלושה תלמידים.
זו היתה הזדמנות טובה לשמוע מהם על תהליך הלמידה מתחילת השנה, על התחושות שלהם בכיתה, על מה שוקע מתוך החומרים ומה נעלם. אמשיך עם זה במהלך השבועות הקרובים.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
חזרנו לאורנים. חזרנו הביתה. למעשה שהינו בבית הזה פחות מששהינו במרחבים חלופיים, מקוונים או פיזיים, ואפילו שבנו לחדר אחר, והאכסנייה החלופית הייתה יפה הרבה יותר... ובכל זאת, שבנו הביתה. זה ניכר בנינוחות, בתחושת הנורמאליות.
וגם בשיח. סבב המה נשמע השגור היה אישי מאי-פעם, והעזנו לחלוק גם דברים לא פשוטים. ובהפסקה הצחוק היה נוכח וגם השקט.
התלמידות ביקשו להחזיר מנהג ישן שבו כל שיעור מישהי מביאה שיר שאיכשהו מתחבר לה לתכנים שבהם אנו עוסקות. נעמי הביאה שיר שהביא לעיסוק ארוך בשאלה האם הקשבה לעצמי היא תכונה נשית או גברית? השיחה אפשרה חזרה על רעיונות שהכרנו אצל דה-בבואר, ואפשרה לי להשחיל כמה מילות הקדמה לתיאוריה של קרול גיליגן אודות מוסר נשי ומוסר גברי בה נעסוק בשבועות הקרובים.
מספר תלמידות חזרו ואתגרו את ההמשגה ״נשי״ ו״גברי״, מה שאפשר לנו לחזור לסוגייה שעסקנו בה כבר ממקום בשל יותר. שרטטנו יחד ציר היסטורי שבו לשאלה ״מה זו אישה״ אין כל משמעות כי הנשי מזוהה לחלוטין עם הנקבי, דרך המהפכה הפמיניסטית שלמעשה דרך השאלה הזו מפרידה בין מין (זוויג) למגדר, ותהינו האם בהווה ובעתיד נזדקק עדיין להמשגה מגדרית. קינחנו עם הקדמה לגיליגן דרך מחקרה על התפתחות מוסרית של ילדים.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
פעם ראשונה בכיתה של אורנים. פחות "רומנטי " מהתחנה בשער העמקים.
קראנו בשני סיפורים קצרים של הסופרת הברזילאית קלריס ליספקטור. "אושר סמוי" עוסק במערכת יחסים רעילה בין שתי ילדות הקשורה באהבת ספרים. ההתנהגות של האחת מובילה להתבגרות של האחרת כאשר היא מסיימת את הסיפור היא אומרת אני לא ילדה אלא אשה ואנחנו גם מבינים שהאושר הסמוי אינו רק יופי אלא דבר-מה מעוות.
הסיפור "קופים" חושף בפנינו מערכת יחסים של אם ושני בניה דרך שני קופים. האחד הוא קוף גדול שעושה בלאגן בבית והאם מעלימה אותו, השנייה היא קופיפה קטנה שהאם מביאה כפיצוי, אבל מתברר שהיא חולה.
ליספקטור מאירה מחדש את הילדות וההורות בשני הסיפורים כשהיא תולשת את התמימות.
בכיתה יא' של חיה גלמן :
החזרה לאורנים הפיחה בנו אנרגיות מחודשות. קצת קשה להאמין אבל הבנות כל-כך שמחו לחזור ללמוד בכיתה. ממש כך. מפתיע עד כמה המרחב הפיזי הכיתתי היה חסר להן. הייתי המומה לראות איך עובד הרפלקס המותנה הזה – הישיבה בחברותא סביב שולחנות בכיתה עם לוח ומקרן ממש נסחה בהן איזה ביטחון שנדמה שיצא לחופשה בכל תקופת הקורונה. אז ניצלנו את הסטינג הזה לעבודה מעשית – כתיבה מובנית.
בחלק הראשון עברנו על רשימת שאלות שעוסקות בנובלה הגלגול. בשלב הראשון הקראנו את השאלה וניסינו להבין יחד מה היא מבקשת מאיתנו. אחר כך ניסינו לפרק את מרכיבי התשובה לדף תכנון תשובה. לכל שאלה דף תכנון אחר.
למשל שאלה אחת מבקשת טבלה השוואתית, אחרת מבקשת רשימת מצאי וכו'. בשיעור השני כל אחת בחרה שאלה אחת והגדרנו חצי שעה לכתיבת חיבור תשובה. את עשר הדקות הראשונות ביקשתי להקדיש לתכנון התשובה ורק לאחר מכן לגשת לכתיבת החיבור.
היה מדהים לראות איך כולן התגייסו לעבודה במלוא המרץ. לאחר מכן קיימנו שיחת משוב ורוב הבנות העידו שמה שהן עשו בחצי שעה בכיתה אתמול הן לא הצליחו לעשות בכזו יעילות במשך שנה בבית.
Comments