השבוע ה 29 למניין שבועות הלמידה בבית החינוך במכללה האקדמית אורנים (שבוע שישי מקוון). זה מה שהתרחש אצלנו אתמול:
בכיתת הפילוסופיה של נעמי הררי:
אושר, הגורמים לו ודרכי מימושו. זה כזכור הנושא של הסמסטר הנוכחי, ובעתות הגבלות והסגרים העיסוק הקדום הזה מקבל משנה תוקף. מטלת הסיכום של האתיקה הסוקרטית הייתה השוואה בין הנחת האושר של כל אחת מהן לבין חיים הראויים,
והקשר שלהם לאושר, לפי משנתו של סוקרטס. לכל אחת נפתחה מצגת משלה, שם היא הסבירה והדגימה את ההשוואה. במשך שעה וחצי צפיתי במצגות מתמלאות דברי טעם. הופתעתי מההתרגשות שזה עורר בי.
משהו ביכולת לצפות במילים נכתבות הנכיח לי תחושת של בריאה. בריאת רעיונות. כאילו זכיתי לצפות בתהליכי החשיבה שלהן תוך כדי שהם קורים. דובר רבות על מה שהוראה מקוונת מאפשרת (ואני חווה באינטנסיביות גם את המחירים שלה, עבורי ועבורן)
אבל מטלת ההערכה הייתה הזדמנות לראות צד חיובי של העולם המקוון.
בכיתת הספרות של חיה גלמן :
אם המספר המקראי הוא יודע כל, מדוע הוא משאיר את הקוראים באפילה? מדוע הוא לא מנדב לנו את כל הידע שלו? זו היתה השאלה שהובילה את הדיון שלנו אתמול. אם כך, אילו מפתחות שהוא מניח לפנינו כדי לפרש את הסיפור?
מה שבטוח זה שהמספר המקראי לא הביא בחשבון את מגבלות המדיום הזומי ואת האפשרות שהרשת תקרוס לי שש פעמים באותו השיעור. בחלק השני של השיעור, הבנות התחילו להתמודד עם סעיפי מבחן הבית שהן קיבלו,
ואני הייתי ב"סביבה" כדי להשיב על שאלות ולייצר בהירות.
Comments