במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד:
היה לנו מפגש יוצא דופן משתי בחינות: רתם נעדרה הפעם, וחסרה לנו; וגם הצטרפו אלינו שלוש תלמידות חדשות מבית הספר 'שקד' לשיעור ניסיון - גיל, שירה ויולי. למרות השינויים, החלטתי להמשיך כרגיל: עדכנתי את המצטרפות החדשות בקצרה, לפני השיעור, בעלילת המשתה עד כה, וחזרנו מיד למקום בו עצרנו במפגש האחרון: נאומו של סוקרטס והופעת דמותה של דיוטימה.
קראנו קריאה צמודה בנאום דיוטימה, התלמידים מקריאים את הטקסט בסבב בזה אחר זה. בשלב הראשון - מעט דיבורים, הרבה קריאה. היה כיף לשמוע את כולן מקריאות, את כולם מקשיבים, והיו גם כמה מבטים נרגשים לשמע הצעותיה היפות של דיוטימה על היפה: על הארוס ככמיהה לכך שהטוב יהיה שלנו לצמיתות; על הארוס כ"לידה ביפה"; על הארוס כהשתוקקות היצור בן התמותה להתגבר על סופיותו ולגעת בנצח. הגענו גם אל פסגת תורת האהבה של דיוטימה, ולדיון לא ממצה בתורת האידיאות. היו הרבה דברים להגיד שטרם הספקנו, ובכל זאת - הטקסט עשה את שלו ודיבר בעד עצמו.
מיד אחרי ההפסקה המשכנו בתרגיל כתיבה: כל תלמידה התבקשה לכתוב את "הנאום החסר" במשתה, נאום אחד נוסף מנקודת מבט לבחירתן, שיתאר את הארוס. התרגיל הנוכחי הוצג כתרגיל להגשה: גם בכדי שנוכל לשוב ולקרוא את החיבורים, גם כדי שתהיה לחברי הקבוצה הזדמנות להתנסות מעט בעבודת עריכה של טקסט וגם בכדי שנוכל לדלות חומרים חשובים למאורר!
התפצלנו לעבודה אישית על הכתיבה, ובינתיים ישבתי לשוחח עם המצטרפות החדשות על עיקרי התכנים שלמדנו עד עתה ועל החיים בכלל. כששבנו, לקראת סוף השיעור, הספקנו לשמוע כמה מהנאומים היפים שנכתבו: ענבר כתבה טקסט על הארוס מנקודת מבט של מעצבת אופנה, דנה באהבתה לפריטי הלבוש החומריים והתעמתה עם הנטייה לפסול אהבות כמו זו כשטחיות. בכך, השתלבה באופן נפלא בדיון המתקיים ממילא בטקסט בין 'האהבה השמיימית והאהבה ההמונית', ופתחה פתח לדיון במעמד הערכי שאנחנו מייחסים למיני האהבות השונות. עדי הוסיפה למשתה את דמותו של זמר נודד, שחגג את האהבה והיין כטעם החיים במונולוג ציורי; אביגיל כתבה טקסט שהרשה לעצמו להיות מפתיע, פרובוקטיבי ואבסורדי, שהגחיך את הארוס ועימת אותו עם מעשי אלימות. היו עוד רבים ויפים. רתם ואני נשוב לקרוא בהם לאחר שיסתיימו ההגשות.
בזמן המועט שנותר, קראנו את סצנת המבוא לנאומו של אלקיביאדס, החותם את המשתה, ומתארת את הגעתו - שיכור ומאוהב. גם הפעם, לא נדרש להוסיף הרבה על הטקסט הדרמטי, הנהדר. אלקיביאדס השיכור העלה גלי צחוק בכיתה, באופי דיבורו ובווידויי אהבתו כלפי סוקרטס, ורגע לפני שפצח בנאומו שלו - נפרדנו לשלום.
בכיתה יא' של קובי אסולין:
הפגישה אתמול שוב עסקה בחלקה הראשון בקאנט, לנוכח חוסר המוכנות של התלמידים לקבל את גישתו. התמקדנו בעיקר בנושא של האנטינומה בין דטרמיניזם וטבע לבין חירות מוסרית . הפתרון המבריק של קאנט אבל הקשה לדמיון לפיו זה מבטא. למעשה מעבר בין שתי "מערכות הפעלה" היה קשה להם לעיכול. בחלק השני של היום בחרתי להתחיל , בשל מרווח מסוים שנוצר בחומר הלמידה, במין סדנת דיבייט. התחלתי לעמוד על המרכיב הראשון הפיזי: שפת גוף, עמידה,ידיים,עיניים, מיקום במרחב, אינטונציה,. קצת גם התחלנו לדבר על אופן הפתיחה הנכון לדיבייט, איך מייצרים קשר של הקשבה ואמון עם הקהל. כל זה לקראת הדיון ביסודות הרטוריים שאריסטו התווה: אתוס, פאתוס, לוגוס.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין:
נפגשנו בפורום של שני שלישי כיתה, מתחילות להתרגל לכך שיש היעדרויות בלתי נמנעות. זה חבל אבל ממשיכות לנוע. נזכרנו במה שלמדנו בשיעור שעבר, על איכויות ההנאה עליהן מיל דיבר, והיכולת לנסות ולאמוד מה התוצאה שתביא לאושר המרבי, על פי איכות ולא רק על פי כמות. הבהרתי לתלמידות שהאתיקה התועלתנית היא תורה סדורה לכל דבר, רק שהיא מבוססת על שיקול מקדים של תוצאות ולא על בחינת הפעולה באופן אפריורי. כתורה אתית היא מחייבת, והמעשה המוסרי המחייב נובע משיקול מקדים לפני פעולה, ממש כמו אצל חברנו קאנט, רק שכאן הבחירה המוסרית תאמוד את התוצאה שתביא לאושר המרבי. דיברנו על האופן בו מחליטים מהו האושר המירבי, וכתשובה לשאלה שנשאלו- הצבעה הבוחנת מה תשובת הרוב חושב היא לא התשובה. נשאל הרבה מומחים שיודעים לאמוד אושר והנאות באופן מגוון, משכיל, גמיש ופתוח, והרוב מביניהם הוא שיכריע. בהפסקה התנסנו בתוצאתנות מסוג אחר- תחרות הליכה עם בקבוק על הראש, הייתי מעולה וקצת ניסיתי לרמות בשפלות ולנסות את הכללים באמצע התחרות, כי השכונה פרצה ממני בעל כורחי, והתגברה על הפילוסופית המוסרית אבל בכל זאת יצאתי מקום שני. אחר כך לימדתי את התלמידות ריקודי בטן, וזה רענן את האנרגיות ונתן לנו כוחות לקראת השיעור הבא. בשיעור השני קראנו שהתועלתנות, לא זו בלבד שמשמעותה אינה תועלת עצמית אגואיסטית, אלא אף דורשת לעיתים הקרבה עצמית. הדגמנו וניתחנו מקרים, בהם הקרבה עצמית תהיה הבחירה המוסרית עבור התועלתן: רק כאשר התוצאה של האושר הגדול ביותר לרוב האנשים, מתנגש עם האושר הגדול עבור עצמו. מיל מדגיש שאין להקרבה ערך לכשעצמה, ואף לא נקריב את האושר שלנו עבור שום ערך מופשט שאינו מגדיל את האושר המרבי.
בחנו מתי לפי מיל טוב למות בעד ארצנו ומתי לא. היה דיון מעניין ועשיר עם כל מיני דוגמאות מצוינות שהן העלו. הגענו לדיון על החזרת שטחים מול היאחזות בקרקע המדינה, וניתחנו כפי שמיל יראה זאת. שאלנו מתי עלינו לאחוז במשהו שאנשים מהעבר הקריבו חיים למענו, גם כאן התשובה פשוטה, הקרבת חיים אמורה לשרת את המצב הטוב ביותר והאושר הגדול ביותר, עלינו לבחון מתי זה מתקיים ולחתור לשם. אם מתו למען המדינה, לפי מיל עלינו לקיים מצב של אושר מירבי במדינה ולא רק להחזיק בה כערך מופשט, אם ויתור על שטחים שנהרגו חיילים למענם יחסוך למשל עוד הרבה יותר מוות בעתיד מחיילים ואזרחים ויגדיל כמותית ואיכותית את אושר התושבים במדינה, אז זה יהיה השיקול. והנה כשמגיעים לשיא הנושאים החמים, בסוף נגמר השיעור, ואחרי דיון אינטנסיבי, נראה שעכשיו תבוא שבת, אבל הנה השבוע רק מתחיל... שבוע טוב.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
לפעמים תקופת המרתון לבגרות מאלצת אותנו ליצור מיזוגים משונים לכאורה, חומרים שנלמדו במרחק של כמה שבועות לפני שנתיים, נלמדים עכשיו בהפרש של חצי שעה זה מזה. וככה מצאתי את עצמי מלמד ניטשה בחלקו הראשון של המפגש, וג'ון רולס בחלקו השני. חיוב החיים, שתי שיטות המוסר, היפוך המושגים הערכי של היהודים במאה הראשונה לפני הספירה, ומשם אל תיאוריית הצדק, האדם הרציונאלי, הטובין הראשוניים וכל הטוב שיש לרולס להציע. ניטשה עשה את עבודתו, החזיר עטרה ליושנה ועורר את הכיתה לדיון מאוד מאוד עירני, שעל גלי האתר שלו רכבנו בחלקו השני של המפגש.
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של הודיה בונן :
שמחתי לראות את רוב הבנות בכיתה, אחרי תקופה של היעדרויות, זמן מצוין לסיכום היצירה הקודמת ולשיח על המשך השנה.
התחלנו בהסבר על תרגיל שהן צריכות להגיש אחרי חופשת פסח. עבודה שאני מקווה שתעזור ליישור קו מבחינת החומר וגם תסייע לי להכיר אותן טוב יותר.
עברנו להצגה של הרומן דון קיחוטה. הסתבר שהבנות מתיכון "הרדוף" העלו מופע מושקע בתיכון שלהן בשנה הקודמת, וקטעי יוטיוב מההצגה שלהן עם תלמידה שלנו בתפקיד נושא הכלים סנצ'ו היו התחלה מעולה לשיעור.
המשכנו ברקע היסטורי, עם פתיחת סוגריים לנושא האינקוויזיציה וגירוש ספרד, גילוי אמריקה ועוד, אחרי שהבנות אמרו שמעולם לא למדו על הנושא. מיקמנו את הרומן על ציר הזמן והתחלנו לדון בביטוי "האביר על הסוס הלבן" ולבדוק מה אנחנו יודעות על סיפורי אבירים, על ימי הביניים ועל הרנסנס, על דמותו של ליצן החצר, על הנסיכה שזקוקה (?) להצלה, וכן הלאה. הן העלו כל כך הרבה דברים יפים, כולל תלמידה שהזכירה את המלך ארתור ואביריו, את הגביע הקדוש ואת שאר התפיסות הללו שהתגלגלו גם לימינו.
קראנו יחד את פרק א' של דון קיחוטה, וסיכמנו שהפעם אני לא מפרשת מילים, אלא שהן מנסות לחפש בעצמן. הן חיפשו גם מעבר למה שנמצא בפרק א', וכך יצא שעצרנו גם לבדוק מה ההבדל בין פארודיה, סאטירה וגרוטסקה.
משכנו מפרק א' נושאים שיעלו בהמשך לדיון, כמו דמיון ומציאות ושפיות ושיגעון, לצד הרבה ספויילרים להמשך שהגיעו מצד הבנות שהציגו את המחזה בבית הספר.
סיימנו את השיעור בתרגיל מחשבה וכתיבה, שלחתי אותן לחשוב על הביטוי "דון קישוט" בתרבות העכשווית, לחפש אותו בכותרות/בנאומים/בשירים ולחזור עם תובנות - מה משמעות הביטוי בימינו?
לא יכולנו שלא להאזין יחד לשני שירים מפורסמים שעוסקים בדון קישוט, ובסיום שמחתי לראות איך הן קלעו בתשובות שלהן גם עם ידע מועט יחסית על היצירה.
נמשיך בשבוע הבא בקריאה רצופה עד למלחמה המפורסמת בתחנות הרוח.
Comments