top of page
Writer's pictureדרך רוח

מכללת אורנים 11.01.2021

שבוע 12 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. הקורונה עדיין בשלה ואנחנו עדיין בשלנו:

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה י' של יונתן שילה דיין - בעזרתו של מיתוס הרקולס על צומת הדרכים ביצענו קפיצה לוליינית בין חטיבת הפילוסופיה היוונית שליוותה את המפגשים שלנו עד עתה והסתיימה עם הידידות לפי אריסטו, ללב המאה ה-19 עם בנתם, מיל והגישה התועלתנית. בחלק הראשון של המפגש התחלנו ללמוד את הגישה, התעמקנו בהבדלים בין האחרונים לבין ההדוניסטיים היווניים וקראנו קטעים מתוך 'תועלתנות'.

החלק השני של המפגש, שתוכנן בהשראת הכיתה של עומר מבית חינוך תל-אביב (תודה!), הוקדש לשיוף יכולות הכתיבה של החבורה. ביקשתי מהתלמידים לנסח פסקה על אודות ההבחנה בין הנאות גופניות להנאות רוחניות על פי תפיסתו של מיל, וקבעתי איתם פגישות בקבוצות של 5-6 במהלכן הקראנו את הפסקאות והגבנו עליהן. במהלך התגובות, אני התמקדתי בעיקר במבנה הפסקה ובסגנון, והתלמידות התמקדו בתוכן עצמו.   

בכיתה יא' של נעמי הררי:

Cogito Ergo Zoom!

ימי זום והטלת ספק בכתת הפילוסופיה של י״א במה שהיה פעם מקום מוקף בארנים. צעדנו עוד צעד במהלך הקרטזיאני, והפעם כבר שינינו כיוון במעלה ההר. אחרי שבשיעור הקודם שקענו (תרתי משמע) בספק ההיפרבולי ובייאושו, התחלנו לראות את האור בקצה המנהרה בדמות הקוגיטו: ״אני חושב(ת), משמע אני קיימ(ת)״. קשה לאשה כמוני ללמד את המשפט הזה כי הביטוי הנקבי כמעט סותר את מהותו, ומאידך תפיסת עולמי סותרת את ביטויי האישי בלשון זכר. כמהות, לא רק כערך.

בכל אופן, משפט שהוא ראשית הפילוסופיה החדשה, ובמובנים רבים ראשית תפיסת האדם את עצמו בתקופה המודרנית. כמה מתוך העושר הזה הצלחתי להעביר להם בשיעור המקוון?? שאלה שלא מרפה.

המאמץ התדיר והקיים תמיד בתפיסה החינוכית שלי, בטח לגבי הוראת פילוסופיה, שלא תישאר חומר יבשושי בטקסט, אלא תיגע בחיים, הופך מתיש וספק אפשרי בתקשורת המקוונת. הצורה מכתיבה לדידי לא מעט מהתוכן, והזום הוא עניין תכליתי מאוד.

השיחה התגלגלה בין הפרדת גוף ונפש לבין האח הגדול והמופע של טרומן. בסיום שלחתי אותן לכתבה והסכת על מציאות מדומה ובינה מלאכותית (איך לא...). וברקע הטלת הספק שלי - האם להמשיך ללמד מטאפיסיקה בעולם כה מעורער, או להפר את הסדר התוכני ולעבוד לפרק פילוסופי אקטואלי פחות.

במגמת הספרות:

בכיתה י' של ענת שרון בלייס:

שעור לא נרקיסיסטי על נרקסיזם. פתחנו בהצגת דמותו של נרקיסוס במיתולוגיה דרך הסיפור ודרך שתי יצירות אמנות אחת קלאסית של הצייר קאראוג'ו ואחת עכשווית של הצלם עדי נס. דיברנו על תרבות הסלפי ומשם המשכנו למאמר של עופרי אילני על עידן הנרקיסיזם בתרבות ובפוליטיקה וסיימנו עם שיחה קצרה על סיפורו של דורייאן גריי.

בכיתה יא' של חיה גלמן :

את השיעור אתמול פיצלתי למפגשי עבודה אישיים עם התלמידות. לכל אחת מהן יש משימה גדולה בתהליך עבודה. חלק עובדות על הגשת הצעת מחקר לעבודת גמר והאחרות עובדות על הכנת שיעור לכיתה בו הן תלמדנה (כל אחת בנפרד) שיר אחד מתוך רשימת השירים שבתכנית הלימודים שלנו. אני מוצאת חשיבות רבה במפגשי עבודה אישיים עם התלמידות, בימים אלה כולם מוצפים בעבודות "עצמאיות" כמעט בכל שיעור בבית הספר והן טובעות בעבודה עצמית מול המחשב.

במקרה הטוב הן מדסקסות את החומרים עם חברה, ובמקרה הרע – גוזרות ומדביקות חומרים מהרשת. (השלימו בעצמכם את מה שביניהם). מפגשי עבודה כאלה נועדו לעזור להן לפתוח את המחשבה ולנסות להתרומם כמה צעדים מעל המעשה הטכני.

היתרון בכך שהן מקבלות יחס אישי, אך זו אינה שיחה אישית על הקשיים ועל המצב, אלא, שיחה עניינית שמקדמת אותן. השיח בגובה העיניים והן מרגישות ככה במגרש של המבוגרים. המפגשים היו מאד פוריים – כל אחת עדכנה היכן היא נמצאת בתהליך ומשם קיימנו דיון פתוח על כיווני הניתוח והפרשנות ועל הצעדים להמשך. יש משהו נפלא במפגשי למידה כאלה. לכל אחת יש מרחב ביטויי שמוקדש רק לה, היא מרגישה בנוח להתנסות באפשרויות לניתוח ולפרשנות.

השיחה עם כולן, ככל שהלכה והתקדמה, פתחה כיוונים מעניינים והתנהלה בנינוחות וברוגע. מאד ממליצה על הפורמט.   

コメント


bottom of page