top of page
Writer's pictureדרך רוח

מכללת אורנים 10.11.2024

המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):

בכיתה י' של יעל אבוקרט והודיה בונן

לאחר המליאה המרגשת והמשמחת התכנסנו לראשונה בכיתה והכרנו פנים אל פנים. כך יצא מצב משעשע שהקדשנו את המפגשים להיכרות אחרי שכבר למדנו במשך שני מפגשים.

התחלנו במשחק. ציירנו טבלה והתחלנו בסבב שמות, כאשר כולם כותבים על הדף את שמות כל החברים לכיתה לפי סדר הישיבה. לאחר מכן ביקשנו מכל תלמיד.ה לנסח שאלה שמעניינת אותו בקשר לשאר, שאלה אישית אבל לא אישית מדי. שאלות פופולריות היו: "למה באת לדרך רוח?" "מה אתה אוהב.ת לעשות בשעות הפנאי?" "מה הסרט האהוב עליך?" "מה הספר האחרון שקראת?" "זמר או להקה אהובה?" ועוד ועוד. 

קמנו על רגלינו והתחלנו לשוטט במרחב הכיתתי חמושים בשאלות וברשימת השמות על הדף. התחלקנו לזוגות אקראיים, לשאול את השאלות ולסמן את מי כבר פגשנו. הכיתה תססה והורגשה אנרגיה טובה ונצפו הרבה חיוכים מהשאלות ומהתשובות. 

סיכמנו בסבב שבו סיפרנו מה שאלנו, מה התשובות המפתיעות שקיבלנו, וכמה חברים כבר הספקנו להכיר. והעיקר - התחלנו להתרגל ללכת אחרי שאלה שמעניינת אותנו. 

לאחר ההפסקה המשכנו למשחק שקשר את כולנו. חוט טריקו (שהובא על ידי אח של יעל במיוחד ממעין ברוך) הובא למרכז המעגל. ביקשנו מכל מי שמקבל אותו לספר שני סיפורים קטנים על עצמו, האמת אמיתי והאמת שקרי. כל היתר ניחשו (היו כצפוי סיפורים מצחיקים, מפחידים, עצובים, מוזרים ואף מסמרי שיער). המשכנו כך, המספר אוחז בקצה של החוט וזורק את היתר לחבר אחר. לאט לאט נארגנו כולנו בתוך סבך של עובדות ובדיות, והחזקנו פיזית חוט שנגע בכל אחד ואחת. 

בסוף השיעור היה לנו מחזה מרהיב. סיכמנו כך - שאנחנו רוצות שבכל השיעורים שלנו יחד נחזיק כך יחד נושא, טקסט, רעיון, שאלה, שיעמוד במרכז ויקשור את כולנו לפרויקט משותף של למידה וחקירה, בו כל אחת ואחד תורמים ומסייעים להחזקה שלנו. 

עוד אמרנו שהספרות תעסוק בבדיון ובחשיפת האותנטיות המסתתרת בבדיון, ושהפילוסופיה תחתור לחקור אמת עלינו ועל העולם, להיפטר מדעות קדומות, לחפש ולמצוא תשובות מבוססות. הרשינו להםן לעזוב את החוט שהוחזק בגבורה במשך שעה (כרגע יש 32 בכיתה!), חילקנו מקראות ונפרדנו בציפייה למפגש הבא ולשנה המשותפת. 

 

בכיתה יא' של נגה וייס ויונתן דיין

הזדמנות מבורכת ניתנה לנו עם החזרה לאורנים. התלמידים והתלמידות הגיעו נכונים למפגש וללמידה וזה היה משמח מאד. בחלקו הראשון של המפגש, חזרנו לניטשה להשלמת התמונה האתית שהתחלנו לפרוס בשבוע שעבר. התחלנו עם הפילוסופיה האימננטית שלו, עם הניסיון להסתפק עם היש שבכאן, מבלי לנטוש את האפשרות לשאוף אל הנשגב. בישרנו על מות האלוהים, תהינו על דמותו של המשוגע אצל ניטשה ובתרבות, דיברנו על סילוק צללי האלוהים ועל הדרך שזה פותח לבריאתו של האדם-המורם-מעם (כפי שתרגמה יפה אילנה המרמן). לאחר-כן התחלנו לקרוא בזרתוסטרא, וניסינו להתעכב על פירוש התביעה ׳להתגבר על האדם׳. דומה שיתחייב מפגש נוסף להשלמת הקריאה והשיחה.לאחר ההפסקה קראנו את העמוד הראשון (האקספוזיציה) של "הגלגול" מאת קפקא. לפני הקריאה נגה סיפקה קצת רקע על קפקא וגם על המושג מטמורפוזה. דברנו על כך שבמציאות יש כל הזמן מטמורפוזות, החיים הם גלגול אחד גדול. גלגולים מתרחשים סביבנו כל הזמן וחלקם מפליאים ומעוררי השתאות. ההבדל בינם לבין אלו שמתארת הספרות הפנטסטית, נעוץ בהיתכנות ובמשך הזמן. לאחר הקריאה פתחנו את הדיון לתגובות. עלו שאלות רבות וכולן היו שאלות מעולות. למשל: האם הגלגול של גריגור לשרץ הוא ביטוי לתחושותיו הפנימיות? האם הוא ביטוי לאופן שבו חווה את עצמו בעולם? האם רק נדמה לו שהוא ער אבל הוא בעצם עדיין חולם? מדוע הוא אדיש כל כך למצבו? מדוע הוא לא צורח מאימה? ממה נובעת תחושת אי הנוחות שלנו כשאנו קוראים את הפתיחה לסיפור הזה? האם זאת הכניעות העלובה של אדם שהפך לשרץ? האם אלה כל הרגליים הקטנות המפרפרות באוויר בחוסר אונים? כאשר הסברנו מהו סוכן-נוסע ומה פשר דוגמאות הבדים שעל השולחן, נפתחה האופציה לפרשנות מרקסיסטית. אחת ההערות המעניינות הייתה שיש בטקסט עצמו משהו לא תקין. כמו עיוות או זיוף שקשה לשים עליו את האצבע או להדגיר אותו, אבל הוא נוכח. נראה שהסיפור עורר עניין ויש רצון להתקדם איתו, וכך נעשה בשבוע הבא.

 

בכיתה יב' של רותם וגנר ועומר בן דוד

היה משמח ומרגש לפגוש את הקבוצה שלנו הנהדרת מאד, ועכשיו הם יודבתניקים, וחכמתם הוכפלה במכפלות הנסתרות של הקיץ והזמן וההתבגרות.

לאחר המליאה התכנסנו וללא הקדמות רבות התחלנו לקרוא את המסה 'מקצועות לנשים' מאת וירג'יניה וולף. מיד כשסיימנו את ההקראה המשותפת עלו קריאות התפעלות. נתנו רקע קצר, לדמותה של וולף, למקורו של הצרוף המלאך בבית, שהוא מרכזי מאד למהלך שהיא מחוללת במסה, ועוד פרשנו כמה עובדות על אנגליה הוויקטוריאנית, על זכויות היסוד שנחסמו בפני נשים – זכות הבחירה, הזכות לקניין, הזכות לחינוך וההשכלה והזכות על גופן – זכויות שנשים נאבקו עליהן בצורה מאורגנת מאמצע המאה ה-19, חלקן הושגו בעשורים הראשונים של המאה ה-20 וחלקן לא הושגו עד היום.  זאת, בכדי שאפשר יהיה להבין את ההקשר החברתי וההיסטורי שאליו מתייחסת וולף במסה.

לאחר ההפסקה פתחנו בדיון על המסה ועלו שאלות טובות: האם המסה עונה על הציפיה שבעבורה נכתבה? הרי היא נכתבה לאחר שזומנה להרצות בפני ארגון נשים שעניינו תעסוקה מקצועית לנשים (באנגליה ב-1930-31) והתבקשה לדבר על התנסויותיה המקצועיות, והמסה הזו אמנם פותחת בהתנסויותיה המקצועיות כסופרת אבל מה בינה לבין מקצועות לנשים?  האם הכותרת של המסה היא אולי מטעה? ומה בכל זאת היא העניקה לקהל הנמענות שלה? מה הטענות שהיא מעלה במסה? ואיך היא עושה זאת?

ראינו שוולף עושה מין מהלך כזה: היא מתארת מהם התנאים הראשוניים שאפשרו לה להיעשות לסופרת, בעיקר תנאים חומריים-חיצוניים בסיסיים ביותר, ואז מתארת את המעקשים הפנימיים שעמדו בדרכה לכתיבה: המלאך בבית והמוסכמות הגבריות אודות מהי אשה ומהן נשים.

את המלאך בבית היא הורגת לאחר מאבק ממושך, כי הרי קשה, כפי שהיא מעידה, להרוג רוח רפאים. ואז, כששוב אינה נתונה להשפעתה המעכבת של האשה הענוגה, הטהורה, הספונה בביתה, שאין לה מעצמה כלום מלבד התקדשותה לצרכיו של בעלה ולאושרו, היא מגלה שהיא לא יודעת דבר על עצמה ועל גופה שכן אלה עוצבו אך ורק על ידי גברים.

וכך, בדרך מפתיעה עד מאד היא מגיעה אל נושא המסה, מקצועות לנשים – אם תתנסו בכל המקצועות האנושיים, היא אומרת לנמענותיה, תשתחררו מכל מה שסיפרו לכן על מי שאתן, ותגלו זאת בעצמכן. כך היא קושרת במין מהלך מרהיב בין ההתנסות שלה כאשה סופרת לבין המאבק שכל אשה תצטרך לעבור בדרכה אל עצמה.  

בגלל קוצר הזמן לא הספקנו לדבר על עוד כמה דברים חשובים במסה הזאת: על התחבולות האומנותיות שלה ועל הצורות הרטוריות ועל האופן שבו היא מתכתבת עם חדר משלך, ואולי נשלים בפעם הבאה.

אבל, עברנו לתרגיל כתיבה, בעקבות המסה.

הצענו שלוש אפשרויות:

כתבו בעקבות וולף מסה שכותרתה:

א.  על רוח רפאים שעלי להרוג כדי להיות עצמי

ב.  מקצועות לנשים אחרי מאה שנה

ג.  דעות קדומות (איך מתגברים עליהן) וחרות

 

הם ישבו וכתבו וכששאלנו מי רוצה להקריא כמעט כולם הרימו ידיים. הם כתבו דברים יפים ואמיצים וברובם חשופים מאד ונדרש אומץ לא מבוטל  להקריא אותם בפני כולם. חשבנו, עומר ואני, שחלק מהבגרות המסוימת שנוהרת מפניהם באה לידי ביטוי בזה וגם באמון שהם נותנים בעצמם ובקבוצה.

 

Comments


bottom of page