בשעה טובה ומוצלחת נפתח אמש, במכללה האקדמית אורנים, בית החינוך החמישי שלנו למדעי הרוח לתלמידי תיכון.
34 תלמידים חדשים מבתי הספר באזור (העמק המערבי ; ויצו נהלל ; עמקים תבור ; כרמל זבולון ; אורט גרינברג טבעון ; אורט אלון יקנעם) הגיעו נרגשים ורוחשים למוסד האקדמי
ו'הרעישו' לרגע ארוך את השקט המטריד של חופשת הסמסטר.
זה בדיוק מה שהתרחש אתמול בכיתות (אגב, עדכון דומה נשלח כל שבוע במהלך שנת הלימודים):
את החלק הראשון של המפגש פתחנו בשיעור משותף לשתי המגמות (וכך גם נעשה בשבוע הבא). פתחנו בהסבר קצר על החשיבות של ההיחשפות שלהם לעולם מדעי-הרוח כולו, שכולל תחומי
דעת מגוונים ביניהם פילוסופיה וספרות. לאחר מכן הקרנו סצנה קצרה מתוך הסרט "פיגומים". את הדיון על הסצנה בחרנו להוביל באמצעות עבודה בקבוצות עם ערכת קלפי "המקלפת".
הקלפים מחולקים לארבע קטגוריות של שאלות: "מה מספרים לי?", "מה לא מספרים לי?", "איך מספרים לי?" ו"איפה אנחנו בסיפור?". התלמידים כבר היו ישובים בארבע קבוצות סביב שולחנות
עגולים (מלבניים) וחילקנו לכל קבוצה קלפים מאותה קטגורית שאלות כמספר המשתתפים. (בכל קלף שאלה אחת). כל תלמיד/ה בחר/ה קלף אחד. לאחר הצפייה בסצנה כל משתתף בקבוצה
הקריא את השאלה שבידו והקבוצה קיימה עליה דיון. חזרנו למליאה ונציג מכל קבוצה הציג במליאה את הרעיונות המרכזיים שעלו בקבוצתם. לאחר מכן הקרנו סצנה נוספת מהסרט וקיימנו דיון
קצר במליאה. אספנו וסיכמנו (המורות) בקצרה וכל אחת האירה סוגיה אחת וקישרה אותה לתחום הדעת שהיא מלמדת.
בכיתת הפילוסופיה של נעמי הררי:
השיעור הראשון בבית חינוך ארנקים נפתח בשאלה הכי פתוחה - ובמובן זה הכי פילוסופית - שיש: שאלו אותי כל מה שאתן רוצות לדעת. אז הן שאלו: על תכנית הלימודים בהתחלה
(יש מבחנים? צריך מחברות? יש שיעורים?) ובהמשך מעט עלי (בת כמה את? איפה את גרה?) ולאט לאט התרוממנו למהות: מה זה פילוסופיה? הפילוסופיה תעזור לי בחיים? יש תשובה
נכונה בפילוסופיה? מה זה פילוסוף מצליח? לסיום חיברנו בין הלימודים למהות: איך אפשר לכתוב מבחן על חומר שאין בו תשובה נכונה??
לקינוח תרגלנו שאלות פילוסופיות על קטעי הסרט ״פיגומים״ בהם צפינו במליאה. תיאבון עז התעורר בקרבי לקראת השבוע הבא.
בכיתת הספרות של חיה גלמן:
האם ה"אמת" על עצמנו מצויה בהכרח בפרטים המציאותיים של חיינו, או אולי, באלה הבדויים? התחלנו בתרגיל היכרות קצר ובנאלי, הצגנו את עצמנו בשם הפרטי ודבר אחד מעניין עלינו.
לאחר מכן ישבנו בזוגות והמשימה היתה לספר לבן/בת הזוג סיפור קצרצר עלינו, אבל הפעם הוא חייב להיות בדוי לגמרי. חזרנו לקבוצה והעליתי שאלה לדיון: מתי לדעתם אנחנו לומדים יותר
על האדם שמולנו, האם מתוך הסיפור האמתי שסיפרו בהתחלה או, מתוך הסיפור הבדוי? התלמידים הפגינו מיומנויות שיח בוגרות ומרשימות וגילו שדרך הדמות הבדויה הם מצליחים לדלות
לא פחות, ואולי אף יותר, פרטי מידע על האישיות המספרת. העלינו את השאלה האם כשאנו מתנהלים מאחורי מסיכה האני שלנו אותנטי יותר או פחות? הבנו שלעתים, דווקא מאחורי דמות
בדויה אנחנו מצליחים לחשוף אני אותנטי יותר. קישרנו הכל ליחסי ספרות ומציאות. סיכמנו, ונפרדנו מותשים אך מרוצים.
Comments