במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד:
קודם שחזרנו למסע שלנו הביתה, לצד אודיסאוס, בחנו ביחד בקבוצה קטעים מתוך המטלות שהגישו התלמידים לסיכום המחצית. הקרנו את הקטעים, בעילום שם, בפני הקבוצה, סימנו ביחד שגיאות שחזרו על עצמן בלשון או בניסוח, וניסינו לחשוב על ניסוחים חלופיים. אזהרנו, גם, בפני כמה מההתמכרויות החמורות וההרסניות ביותר, כמו ריבוי השימוש בסוגריים; ירידת שורות ללא הכרה; והמסוכן מכולם, שמעטים לוקים בו אך לעתים באופן בלתי הפיך, הפסיקודה. הפננו למרכזי הגמילה המתאימים.
משום תחושת העומס בקריאה בפרק הראשון באודיסיאה, בשבוע שעבר, לפני ששבנו לקרוא ביצירה הצגנו במבוא קצר את המהלך הכולל של היצירה, בחלוקה לארבעה פרקים מרכזיים: (1) פרקי הפתיחה, בהם מתעורר טלמאכוס לחפש אחר אביו הנעדר, והיעדרו בולט מבעד לביתו שבאיתקה; (2) המעבר לנקודת מבטו של אודיסאוס, שעוזב את האי של קליפסו ומוצא את עצמו על אדמת הפיאקים; (3) מסעותיו של אודיסאוס וקורותיו לאחר המלחמה, המסופרות מפיו שלו, בארמונו של מלך הפיאקים; (4) שיבתו של אודיסאוס לאיתקה.
מודעים יותר למבנה הכולל, שבנו לקריאה צמודה בפרק השישי. התלמידות הקריאו בעצמן הפעם, בזו אחר זו, ולא בלי חשש, אך צלחו היטב את המשימה. פגשנו לראשונה אל אודסיאוס, הגיבור האדיר, שוכב עירום וחסר כל בין השיחים, בארץ הפיאקים; משם, המצלמה משנה מיקום ומפגישה אותנו עם הנסיכה נאוסיקאה, שבחלומה מבקרת אתנה ושולחת אותה לשטוף בנהר; ליווינו את המפגש בין הנסיכה לגיבור, ותהינו על דמותו, שבלשונו החלקלקה מתחנן ומחניף לנסיכה. אודיסאוס הגדול, הדומה לאל, החכם באדם - הוא גם בכיין לא קטן! כמה שונה, ומשמח, ביחס למודל הגברי שאנחנו מורגלים בו.
לאורך הקריאה, התפתחו דיונים יפים בשאלת מעמדם של אלי המיתולוגיה. טימור טען, שאם האלים הם בני אלמוות, הם אינם אמורים להרגיש דבר (ונוסף לכך, לעג גם לפוסידון, שבעודו אל הים, לא מצליח אפילו לסיים את חייו של אדם בסירה!). חשבנו על הפער בין רגשות האלים בני האלמוות, שעסוקים בתחרויות ובכבוד, ומפיגים את שעמומם בהשתעשעות בבני האדם, אל מול הרגשות האנושיים, הזרים לאלים: הגעגוע הביתה, למשל.
הזלנו דמעה לצד אודיסאוס הדומה לאל, שעה שישב בעילום שם לשולחנו של מלך הפיאקים, מאזין למשורר המגולל את סיפור גבורתו שלו עצמו, ושל מלחמת טרויה. אז חשף אודיסאוס את זהותו, ופתח בנאום שהינו פלאש-בק, החושף בפנינו לראשונה את קורותיו מאז תמה המלחמה. את סיפורי מסעותיו חילקנו לכמה קטעי טקסט, הלקוחים מתוך 'המיתולוגיה היוונית' של שבתאי, אותם חילקנו בין החברותות לעבודה בקבוצות. ביקשנו מכל חברותא ללמוד את הסיפור ולהמחיזו בקצרה בפני יתר הכיתה, ולהפקותיהם של התלמידים נשוב מיד בשיעור הבא!
בכיתה יא' של קובי אסולין:
הפגישה אתמול עסקה כולה ביום. בחלק הראשון הצגתי בפני התלמידים את העמדה האמפריציסטית, האופן בו הידע אמור להישאב מהניסיון, מהם רשמים לפי זה ומה התכונות שמגדירות אותן, היחס בינן לבין האידאות והזיכרון, האופן בו ניתן לפרק רשמים לאבני בנין במחשבה, לאחר מכן קיימנו דיון בהבחנה בין משפטים אנליטיים לסינתטיים וראינו עד כמה הידע שלנו הוא בעיקרו סינתטי, עסקנו במושג הסיבתיות והאופן בו הוא צובע את חיינו היום יומיים וכן את השפה המדעית, עד כמה אנחנו מבינים את הסיבתיות כהכרחית והדטרמיניזם שנובע מעובדה זו. לאחר כל זה פנינו בחלק השני של השיעור לתרגיל פרטי-כיתתי, ביקשתי מהתלמידים לקרוא שתי קריאות את פסקת הפתיחה של יום בפרק ג' , לאחר שתי קריאות אלו להתכנס לקבוצות קטנות ולרשום ביחד את הנקודות המרכזיות . לאחר כל זאת העלינו את כלל הנקודות לטבלה משותפת בוורד. בסה"כ הופתעתי מאוד לטובה מניתוח הפסקה ע"י כלל הקבוצות . לא סיימנו כאן אלא כעת חזרתי אתם אל הטקסט והחלנו לסרוק אותו שוב והפעם, בעזרתי אבל יחד אתם, לדייק את הכתוב. לא הספקנו לסיים, רק הפיסקה הזו לקחה לנו תחת תרגיל כזה קרוב לשעה. הרגיש , גם התגובות שלהם, שההפעלה הזו הוסיפה להם לא מעט. שבוע הבא נסיים יום .
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין:
הגעתי לכיתה והופתעתי לגלות שיותר ממחצית התלמידות נעדרות (רק 3 הודיעו מראש) זה הוריד את הרוח מהמפרשים. בכל זאת החלטתי כן להמשיך עם החומר שתכננתי גם אם ברזולוציה אחרת. חזרתי על דילמת הקרונית למי שהחמיצו שבוע שעבר, והקראתי מהדף את רשימת השאלות הפילוסופיות שהן ניסחו בתרגיל הכיתתי. מכאן נוצר דיון מתגלגל וספונטני מחד, אך עומד בדרישות הדיון הפילוסופי מאידך כשהקראתי את אחת השאלות שעלו בתרגיל: "האם זה מוסרי לשפוט הכרעה של אדם שנמצא בסיטואציה כזו?". בשעות הבאות עשינו ממש אימון פילוסופי. כל תשובה שלהן שיקפתי עם הדרישה לדייק את דבריהן ולקחת אחריות על כל מילה ולהבין את ההשלכות של מה שאומרות. למשל, אם מישהי אמרה "אסור לשפוט כי לא היינו במצב הזה" אז שאלתי אם אסור לשפוט גם אדם שהורג מישהו כי לא הייתי במצב שלו? ואז דייקנו את זה, החלטנו שנרצה לשפוט באופן כללי, ושעד סוף יב' ננסה לשפוט ולהכריע במצבים, כי בשביל זה אנו כאן, כמובן שנעשה זאת בצניעות ובדיאלוג, בחתירה ללמוד, לפתח דעה ועמדה לגבי מה טוב ומה רע. תמיד נקח בחשבון שאולי נשנה את דעתנו ואולי אנו טועות, אבל נפסיק עם גישת "מי החליט מה זה טוב?" ונפנה לגישת "אנחנו מחליטות מה זה טוב, ממש עכשיו, זה בדיוק הדיון". אנחנו רוצות לשוחח על מה טוב ומה רע, אבל עם כל זה, אנו מעלות את השאלה לגבי מצב של דילמה מוסרית- אדם שצריך לבחור בין רע לרע או בין טוב לטוב, האם מוסרי לשפוט אותו, ואולי זה המקום לחשוב שבגלל שלא היינו שם לא נשפוט. אולי כן ואולי לא. על כך המשכנו את הדיון וכל פעם המשכתי לדרוש אחריות ודיוק מהתשובות שלהן. למשל, תלמיד ענה "אם הוא עושה משהו מתוך זה שהוא חושב שזה טוב אז לא נשפוט אותו" ואז שאלתי מה לגבי מחבל שמתפוצץ כי הוא בטוח עושה זאת למטרה טובה מבחינתו, ואפילו מקריב את עצמו" עשיתי ספויילר ומיד אמרתי שאני לא מצדיקה ולא מסכימה עם פיגועים. ספרתי שאני באופן אישי מאוד בעד הקמת מדינת פלסטין, אך אני לא מסכימה עם הדרך הספציפית הזו של המאבק. אני מבקשת לשמוע מהם איך הם מצליחים להסביר למה זה לא מוסרי, לא מתוך נקודת המבט המקומית שלנו, של צד שלא רוצה לחטוף במקרה זה. אלא שיתנו הסבר אפריורי ואובייקטיבי, ומשם מאוד הקשתי עליהן את הדיון, כמו פינג פונג, הגבתי לכל תשובה שלהם בדרישה לתשובה עקרונית ומהותית. כאן המחשתי בדיון מה החשיבות של קאנט בדרישתו שנצליח לחשוב אפריורית ולא מנקודתנו המוגבלת והיחסית. אנו כמדינה יהודית צריכים להעביר ביקורת על עצמנו, איפה שקשה לנו, וגם כשאנו מעבירים ביקורת על הצד השני, זה לא מנקודה היחסית הקטנה שלנו, אלא לבוא בשם התבונה, ובשם האנושות כולה, וזה דבר מאוד חשוב שקאנט תורם לנו. למשל אם לא מוסרי לפגוע בחפים מפשע אז לא מוסרי לעשות זאת לשום כיוון, או שאנו לא שואפים "לצדק ליהודים" וגם לא "צדק לערבים" אלא צדק נקודה, שבו כל אדם יוכל לחיות בכבוד. כך המשכנו לשוחח ולדון על נושאים שונים, עם אותה דרישה לדייק ולקחת אחריות על הדברים גם אחרי ההפסקה.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
ניגשנו לנעילת יחידת אסתטיקה עם הרצאה של ויטגנשטיין שבחלקה בועטת בתכנים שלמדנו עד עכשיו, ובחלקה מתיישבת איתם. לחיזוק כוחות הקריאה הצטרפה אלינו חיה, ויחד ניסינו לפצח את כללי המשחק של לודוויג, ואת האופן שבו הוא ניגש לחקר האסתטיקה, דרך השפה, בגבולות השפה, למולה.
בחלקו השני של המפגש פתרנו יחד על הלוח שאלת תרגול שהתלמידים כתבו בשבוע שעבר לאחר שהחזקתי להם אותה מוערת. את הקובץ שיצרנו יחד שלחתי לכיתה על מנת שישמש אותם בשבועות ההכנה לבגרות. כך נעשה עם ארבעת שאלות התרגול הבאות שמצפות לנו בשבועות הקרובים.
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של הודיה בונן :
זכיתי להיכנס במקומה של איריס האהובה לכיתת ספרות. בשיעור הראשון קראנו את החלק הראשון של המסה "עד ארגיעה" של רונית מטלון. התלמידות סימנו משפטים שנגעו בהן במיוחד וערכנו סבב, שלמרות ההיכרות הקצרה בינינו התאפיין בפתיחות ובכנות. סיכמנו שהלימוד בדרך רוח יהיה "עליית הגג הספרותית" שלנו, המקום שבו אנחנו נפרדות מרעשים חיצוניים וצוללות לטקסטים.
את השיעור השני התחלנו ברקע קצר על טולסטוי. מיקמנו את הנובלה על ציר הזמן והתחלנו בקריאת "מות איוון איליץ". נמשיך בקריאתה בשבוע הבא. סוף המפגש הוקדש לפרידה מרגשת מאד מאיריס. מאחלות לה הצלחה רבה בכל!
Comments