שבוע 28 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. זה בדיוק מה שהתרחש בראשון בקמפוס אורנים:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין:
נפגשנו למפגש לימודי אחרון לשנה זו. עמד לרשותנו זמן מאד קצר להשלים את המהלך של 'מסך הבערות' לאחר שבועיים שלא התראינו. פתחנו בתזכורת לשיח שבתוכו אנחנו מנסים להיטמע, שיח אודות צדק ואי-צדק, והמושגים הנלווים לו דוגמת הוגנות, צדק חלוקתי ומתקן, העדפה מתקנת, מצב טבעי מול מצב מדיני, בריתות, הסכמים אמנות. לאחר שחזרנו לשחות עם כמה דיונים ערים סביב שאלות של אפליה והעדפה מתקנת, העמקנו אל תיאורית הצדק של רולס. בסיכומו של דבר, הוא ההוגה שהקדשנו לו הכי פחות שיעורים בשנה האחרונה, ואני מסופק כמה יישאר איתם בפתח השנה הבאה. אולי תידרש שם חזרה והעמקה לפני שנעבור לשדות המטאפיזיקה והספקנות של יא'.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
שיעור פילוסופיה אמש התקיים בביתי. זו הייתה בקשה מפורשת (מאוד) של התלמידות, ונעניתי לה כבר לפני מספר חודשים, בלי להתעכב עליה או לייחס לה משמעותיות רבות. ככל שהתקרבנו ליום הביקור התחוור לי עד כמה הוא משמעותי עבורי, במיוחד בימי פרידה אלו. הגיעו כל תלמידות הכיתה (לבד מאחת שמחלה מונעת ממנה). נכנסו לביתי כשם שנכנסו לליבי, במיוחד בחודשיים האחרונים, ושהו שם כשעתיים במלוא הווייתם. נפתח בנינו מרחב שלא החל אתמול בביקור כמובן, אבל נתן להיות המשותף שלנו חופש שלא הכרתי עד כה. בנעוריהן המרעננים הם שיתפו איך הם תיארו להן את חיי, ואני קראתי בכך את מה שהן רואות בי. אשרי שזכיתי להיות מוקפת דווקא בהן.ם בשנתיים הקשות שהיו.
בחרתי להביא לפתחן את הטקסט הפילוסופי אולי המשמעותי ביותר עבורי-אקזיסטנציאליזם הוא הומניזם לסארטר. מהר מאוד עברנו ממחמאות על ילד, עוגה ועיצוב בית, לשיח לוהט על קיומה של מהות אנושית כללית או אישית.
איזה מעבר מחמיא. תודה לכן תלמידותיי על סיום שבאופן כה מדויק נוגע לליבי.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
עשינו אתמול פגישה על עבודות גמר . צפינו בכמה הרצאות של טד רוח ואז דיברנו על הנושאים שעשויים לעניין אותם, וקצת ניסיתי להפיג חששות מ"גודל המשימה".
בכיתה יא' של חיה גלמן :
את השיעור האחרון שלנו השנה הקדשנו לסיכומים ולפרידה. זו היתה שנה מאד לא פשוטה עבור כולנו והיה מאד משמח ומשחרר להיפרד ממנה ולדבר עליה בלשון עבר. אבל לא פחות מכך, היה חשוב להתבונן לאחור ולראות שמלבד הקורונה,
הקשיים והזום, הצלחנו ללמוד ולחוות לא מעט דברים יחד. וכיאה לכיתה שהכתיבה היא חלק בלתי נפרד מהעשייה השוטפת שלה, סיכמנו כמובן בכתב. הפעם, במקום סיכום שלי, אני רוצה לשתף בסיכום שכתבה תלמידתי עלמה, אשר למרות
מגבלות הקורונה, התקדמה באופן מאד משמעותי השנה:
"אני מסכמת במחשב,
בדון קיחוטה,
בג׳וק ממעמד הפועלים
בלחזור למכללה ולשגרה המוכרת ולגלות שזו אני ששונה.
אני מסכמת בהתמודדות עם קושי ושעמום,
אני מסכמת בתרגילי כתיבה שגרמו לי לבכות ובכאלה שבהיתי בהם בדף הריק,
אני מסכמת במחברת קטנה ובכתב שנהיה קטן עוד יותר,
מסכמת בלהיות גאה שאני כאן.
אני מסכמת, זה נגמר מהר, אני אופטימית וחושבת שהשנה הבאה תהיה גולת הכותרת,
אני מרגישה שפה לא מוותרים לי, מצפים ממני להרבה, מעבירים ביקורת
אני מרגישה שאני לרוב מחכימה ולעיתים אובדת, מרגישה שיש בי יותר משמסתכם על הדף, שאני יוצאת מפה אחרת, שחבל שזה רחוק כל כך ושתמיד יש תחושה שלא אהיה בפנים ב100% שאף פעם לא אהיה שייכת לזה עד הסוף. יש משהו בזה שמרתיע אותי, שאומר לי שזה המגרש של הגדולים ושאני לא מספיק. אבל שיש משהו מדויק בי - קוראת וכותבת, מציגה, מקשיבה.
יש משהו שמושך בלבחור במה שמאמץ אותי ומה שאחר,
יש בי חלק גדול שכבר כאן ולי אין את היכולת להתנגד
ושום דבר מזה לא היה מתוכנן - רצף של טעויות וחוסר החלטיות ואי יכולת להגיד לא, אני פה בטעות!
טעות נהדרת. אני מסכמת."
Comments