שבוע 19 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. נה נה נה נה נה נה, נפגשים שוב במתחם הטחנה נה נה נה נה נה נה נפגשים שוב במתחם הטחנה 😊:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין:
שינוי כל-כך מבורך לשוב ולהתראות פנים אל פנים. הכיתה מתגלה לאיטה, החוזקות והחולשות מתבררות, הלמידה עוטה חיים. אחרי שדיברנו בשבועות הקודמים על אבני היסוד של האתיקה של קאנט, הגענו היום אל הצו הקטגורי.
המהלך מורכב והכיתה תססה. שאלות, קושיות וקשיים צצו מכל עבר. למרות שזה הפריע במידה מסוימת לעקוב אחר המהלך, אפשרתי לזה להיות מתוך הרצון שתיווצר תחושת חיים בכיתה ובכדי לעורר את כוחות המחשבה אחרי עידן הקרח של הזום.
אחרי ההפסקה התפזרנו לדיון קצר בקבוצות על ארבע הדוגמאות של קאנט ואספנו אותן לאחר מכן בשיחה קבוצתית. את השבוע הבא נקדיש לקיים ליישום הצו הקטגורי ולדיון משווה בין הגישה הדאונטולוגית לטלאולוגית.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
שמחת מפגש אנושי שרתה עלינו אמש בטחנה הקסומה בקיבוץ שער העמקים. מקום מוכר שאין מתאים ממנו לשבת ולהגות יחדיו. שליש כתה בזום על מסך וכולנו מתמודדות עם האתגר ההיברידי יחדיו. ההמשכיות התבטאה בתוכן - נברנו הלאה במבוא של דה-בבואר למין השני. הפעם העמקנו במושגי ה״סובייקט״ וה״אחר״, ראשית כפי שקודמיה עיצבו אותם ואז כשמשמעויות המושגים באמתחתנו חזרנו לטקסט ולטיעונים שלה אודות הסובייקט הגברי והאחרות הנשית.
הדוגמאות זרמו לחלל המיוחד (הן צורנית והן רגשית) והן היו אישיות ומגוונות יותר. תלמידות שכמעט שכחתי איזה צליל יש לקולן ענו, שיתפו שאלו. רק שישאר
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
סוף סוף נפגשנו פנים אל פנים והיה נהדר להיות יחד ולשוחח. קראנו את סיפורה של קייט שופן "תינוקה של דזירה" על גבר לבן שמתאהב באשה לבנה וכשנולד להם תינוק כהה הוא מתנכר אליהם ומחביא את הסוד הגדול שלו....צאצא לעבדים.
זה סיפור שאקטואלי גם היום הבושה בכל הנוגע לצבע העור ( זה עלה בריאיון שעשתה אופרה וינפרי עם הארי ומייגן, שכן מייגן היא חצי אפרו אמריקאית). דיברנו על ההחלטה של הגיבורה בסיפור לבחור במוות במקום בחיים לאחר שהבעל/אב מתנכר אליהם והאם זו בחירה פמיניסטית ?
בכיתה יא' של חיה גלמן :
אז מה היה לנו אתמול, פרק א' של הגלגול לקפקא, ולאן לא התגלגלנו משם – עקבנו אחר חייהם של הפרפרים אשר בכל מחזור חיים בוראים את עצמם מחדש, דיברנו על האפשרות להתגלם בתוך בעל חיים אחר, התלמידות קראו את הטקסטים המופלאים שהן כתבו – תיאור ההתעוררות בבוקר שבו הן מתעוררות ומגלות שתודעתן כלואה בתוך בעל חיים שהן אינן מכירות את אורחותיו.
בחלק השני של המפגש חזרנו לגריגור סמסא ולקפקא, הכרנו את המונח אקזיסטנציאליזם. אימתנו את המחשבה האקזיסטנציאליסטית עם הפרק הראשון בו למעשה גריגור האדם עצמו נעלם ורק תודעתו נשארת בתוך השרץ ושאלנו מה קודם למה, הקיום הפיזי או התודעה. וחשבנו שאולי דווקא "אני חושב משמע אני קיים" של דקארט. מתאים יותר לפרק הראשון. היה אקלקטי, מעניין ומעייף.
Comments