שבוע 11 בקמפוס אורנים. דוהרים קדימה 😊:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד:
לרגל תרגיל ההגשה הראשון לתלמידי הכיתה, שחילקנו בשבוע שעבר, הקדשנו את החלק הראשון של המפגש הנוכחי לעבודה בקבוצות על התרגילים. התלמידות התחלקו לחברותות הקבועות, ובכל חברותה הקריאה כל אחת את התרגיל שכתבה להגשה. לאחר מכן, ביקשנו שהשותפים לקבוצה יתנו משוב זה לזו, על סמך רשימת קריטריונים שחילקנו מראש. עוד ביקשנו, שהתלמיד המאזין לביקורת על חיבורו לא יגיב לה, אלא רק ירשום את ההערות שקיבל, בכדי שיוכל לשוב אליהן בבית ולראות אילו מהן נראות לו רלוונטיות לכתיבתו. התרגיל היה מוצלח בסך הכל: היו בין התלמידים שהתקשו לנצל את הזמן לעבודה יעילה, אבל הרב אכן עשו זאת, וכשהתאספנו שוב במליאה, התלמידים ציינו שהעבודה בקבוצות סייעה להם.
לאחר ההפסקה עברנו לשירו של נתן אלתרמן, 'העלמה'. פתחנו במבוא ראשוני לדמותו של אלתרמן, ובעצם - הייתה זו הפעם הראשונה שנתקלנו בשירה במשקל, בניגוד לשירה המודרנית במשקל חופשי שקראנו עד כה, ולכן ערכנו דיון ראשוני גם על זאת.
קראנו את השיר ביחד וניתחנו אותו, הן על מאפייניו הצורניים והן על אלו התכניים. חברי הקבוצה היטיבו לזהות את החזרתיות בשיר, על סוגיה השונים: התבנית המבנית החוזרת, בה נפתחים ונסגרים כל ארבעת הבתים הראשונים, ושבירתה של זו בשניים האחרונים; החריזה; המצלול המהדהד בחזרתיות משורה לשורה...
רבים מחברי הקבוצה הזדרזו להציע קריאה מגדרית בשיר: הגברים בשיר, כך טענו, המיוצגים על ידי תחומי עיסוקם, מלך, קבצן, לוליין - כולם בטוחים שהעלמה תופרת במיוחד עבורם, בעוד שלמעשה אין היא מבקשת לשרת איש מהם, כי אם לתפור לעצמה. הפרשנות הייתה מעניינת, אך כפתה קריאה מאוד ספציפית בשיר, ולכן ניסינו להפנות את הקבוצה לקריאות נוספות. דיברנו על המתח החברתי העולה מן השיר, המפריד בין המעמדות החברתיים, סוגיה שהתכתבה מיד עם הטענות האפלטוניות בדבר ייעודו הקבוע מראשצשל האדם, והצענו גם קריאה ארספואטית המתייחסת אל העלמה בשיר כאל האמנות עצמה, וגם אפשרות זו השיבה אותנו לאפלטון, ולטענותיו אודות האומנות ב'פוליטיאה'.
סיימנו בתרגיל כתיבה יצירתי, בו ביקשנו מכל תלמידה להתנסות ב'כתיבה אלתרמנית', באמצעות
כתיבת בית נוסף לשיר, השומר על התבנית הקבועה בו. לאחר מבוכה קלה, הידיים החלו להתרומם בזו אחר זו.
נשוב עוד לדיון מסכם בשיר, בשיעור הבא, לפני שנמשיך אל הטקסט המרכזי הבא שלנו: האודיסיאה.
בכיתה יא' של קובי אסולין:
נפגשנו בהרכב חסר (בחיות סמסטר בבתי ספר ומחלות חורף) התחלתי בחזרה כללית על אפלטון לקרות תרגיל הערכה. דברנו על תנאי הידיעה, עד כמה זה יצר אתוס ווקטור לתרבות המערב, חיובי והרסני בעת ובעונה אחת. דיברנו בהמשך על האידאה האפלטונית והאופן שבו אפלטון בצורה. מבריקה מסיק את קיומה מהתבוננות פשוטה על שיפוטים אנושיים, על שימוש בשפה . בהמשך מתוך זה הבנו את ההתאמה בין תפיסת הידיעה למושג האידאה. בהמשך לכך ניסינו לראות איך שולפים את האידאה מתוך האובייקט הגשמי. החלק השני של השיעור היה אמור לעסוק בדקארט אבל בשל הנוכחות המעט חלשה וגם משיקולים פדגוגיים בחרתי לפנות לדיון במשמעות המהפכה המשפטית שמצפה לנו ואיך הדבר מבטא בעצם מתח פילוסופי עתיק בין הרצון לתת מקום לרצון האנושי (דמוקרטיה במובנה הפשוט) לבין הרצון לתת מקום לתבונה (כאן כמובן חזרנו לסוקרטס ואפלטון).
ניסינו לראות איך זה מתבטא בעימות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת בהקשרים הקונקרטיים. בהמשך לכך ניסינו לחשוב אל איזונים מתאימים בין שני האינטרסים הללו. לאחר מכן הצגתי בקצרה את ההוגה הבא, דייוויד יום, ניסיתי בקצרה להציג את תפיסת הסיבתיות שלו, באופן ספונטני הדיון התרחב והגיע לפופר ותפיסת המדע שלו . נותרו עוד כמה דקות והרגשתי צורך לשחרר מעט את התלמידים הפילוסופיה ישירה דרך טקסט ספרותי . בחרתי לקרוא ביחד את תחילת הגלגול של קפקא (גם כן "שחרור") להציג קצת את קפקא, את המושג חוויה קפקאית . התחלנו לקרוא בסצנת הפתיחה המרתקת של הגלגול והאבסורד שמתקיים לא רק בסיטואציה אלא באופן ההתייחסות והכתיבה עליה. קרה אם גם ששיעור הזה הצליח להתרחב למקומות כה מגוונים ומקווה שגם מהנים ולא רק מענים לתלמידים.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין:
התחלנו את השיעור בחזרה ומיקוד של הציווי השלישי וההבדל בין הציוויים שקדמו לו ואז כל קבוצה הקריאה את התשובות שלה לעבודת הכיתה. כל קבוצה הקריאה וניתחנו קנטיאנית את טיב הפעולות שבוצעו בסיפורים התנכיים. מי השתמש במי כאמצעי בלבד. ואיך היה יכול להסתיים אחרת אם היו מפעילים את הציווי הקטגורי.
הסופים שהם חברו לסיטואציות היו משעשעים... בשיאם אסף ממחיז את שרי מתיחסת להגר ממש יפה כאדם בפני עצמו, מסבירה לה את המצוקה שלה ומבקשת ממנה לעזור לה ולהוליד ילד לאברהם וכשהיא מסרבת כי היא יכולה...שרי צועקת עליה שתעוף למדבר ושהיא מפוטרת.... מממ....
אחר כך למדנו מדוע המוסר הקנטיאני הוא הומניסטי ואוטונומי, וכיצד בממלכתנו בני האדם יש לנו את האופציה להיות כפופים לחוקיות פיסיקלית ללא חירות או לפעול מתוך תבונה.
הם התבקשו לחזור לקבוצות ולענות על שתי השאלות האחרונות בעבודה על הסיפורים התנכיים: האם הדמות פעלה מתוך חירות מבחינת קאנט? והאם מבחינתם היא פעלה מחירות. הקראנו את התשובות שלהם. אהבתי שהם מצאו חירות בבחירות של הדמויות מעבר לרובוטיות הקאנטיאנית... למשל תמר שגנבה זרע מיהודה לקחה את העתיד שלה בידיים ומבחינה זו פעלה מתוך חירות גם אם לא מבחינה קנטיאנית (המעשה שלה אינו מוסרי)
זהו! סיימנו את טירונות קאנט...! עכשיו אנו בעלי חירות להתקדם בחומר....
בכיתה יב' של יונתן דיין:
בהרכב רחב יותר מהפעם הקודמת, נפגשנו לאיסוף הקריאה במסתו של דיוויד יום - על אמת המידה של הטעם. פתחתנו בכלל בשיחה על הירידה במספר הנרשמים לפקולטות למדעי הרוח, ועל מקומה של שכבת האינטליגנציה במאבקים חברתיים בהיסטוריה המודרנית, ומשם לחשיבות של לימוד פילוסופיה. בהמשך שמענו שני רפרטים, האחד של שקד על ה'סוליפסיזם', והרדוף שהזכירה לנו את משל המערה לקראת מרתון החזרה לבגרות. המסה של יום היא אולי הטקסט הראשון שאנחנו קוראים מתחילתו ועד סופו, ולמרות שיצאנו כשחצי תאוותנו בידינו (חסר לנו דיון של יום בכללים העקרוניים של האסתטיקה ונימוק לביטול האפשרות לכללים אפריוריים), זה היה מהלך שווה. את יחידת אסתטיקה נקנח עם מכתבים של שילר או מעבר אצל קאנט עם ביקורת כוח השיפוט. הזמן יגיד
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של איריס אליה כהן (נויה הררי, מנהלת בית החינוך העבירה השבוע את השיעור):
אתמול התכנסנו במטרה לקרוא קריאה רציפה את המחזה ״מהומה רבה על לא דבר״ ולחשוף את כל העמדות הפנים, המזימות והתככים המובילים את המחזה. רגע לפני שהתחלנו בקריאה, עשינו סדר בדמויות, במאפיינים שלהן, בביקורות של שייקספיר (בעיקר על מוסד הנישואין ומעמד האישה), ועל תפקידן של הדמויות בתמונה הגדולה של המחזה. ראינו איך הנשים במחזה, הרו וביאטריצ׳יה, הן גם אלה שמגדירות את סוג הזוגיות שהן נמצאות בה. לדוגמא, הבנות שמו לב, שבנדיק מוכן לוותר על עקרונותיו, ולהודות באהבתו לביאטריצ׳ה, לפני שזו ״נשברת״ אל מול אמונותיה ועקרונותיה החזקים. ואז, התחלנו בקריאה. קראנו ברצף, כל עוד לאף אחת לא הייתה שאלה, ברגעי משבר ובלבול, עצרנו את הקריאה כדי להבהיר מי אמר למי ולמה, מי יודע מה ובאיזה שלב הסוד מתגלה לכולם וכו׳... כידוע, במחזה כזה, בכל רגע משתנים הדברים.
כמה שלבים במחזה הדאיגו את הבנות במיוחד, כאשר קלודיו מבקש לחשוף את בת זוגתו קבל עם ועדה, ואכן עושה זאת, וכאשר לאונטו, אביה של הרו, מאוכזב ממנה וכועס עליה בגלל מעשיה לכאורה. עצרנו וביקשנו לבחון את חוסר הידיעה שמביא אותו למצב של ספק חריף שכזה במעשיה של ביתו היחידה. עצרנו לרגע גם כאשר ביאטריצ׳ה ובנדיק, לראשונה הודו אחד בפני השנייה שהם אוהבים זו את זה, בעיקר בשביל להתרגש מהרומנטיקה שלרגע אחד הופיעה. עוד עצרנו בבקשה של ביאטריצ׳ה מבנדיק להרוג את קלודיו שפגע בבת דודה. ברגע פמיניסטי מוחץ, שמגיע מיד אחרי שהתרככה מעט בכך שהיא מודה באהבתה לבנדיק, אנחנו מגלות את עוצמתה מצד אחד, אך את חוסר היכולת שלה לפעול כרצונה מצד שני. וכמובן, איך לא, רגע חשיפת האמת, דרש תשומת לב משלו. כאשר קלודיו מדבר שוב ברוך ואהבה להרו, נדרשנו לחזור שוב לתחילת המזימה, לבדוק את פערי הידע בין הדמויות ובין הקוראת לדמויות.
נאלצנו להפסיק את השיעור חמישה עמודים לפני הסוף, וביקשתי מהן לקרוא אותם בבית. שמחתי מהגיחוכים הקטנים במהלך הקריאה, מהחיבור של הבנות הלומדות תיאטרון בבית הספר למאפייני הקומדיה שלמדו, מהכניסה שלהן לדמויות, ומהניסיון לשחזר שוב ושוב את הסיטואציות בצורה נכונה, כזו שתאפשר הבנה נאותה של הטקסט.
Comments