שבוע שישי בקמפוס אורנים. החגיגה נמשכת במלוא עוצמתה:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
המשכנו את הדיון הסיזיפי באריסטו, קראנו במקראה ביחד עם התלמידים. עמדנו על אופן הדיון האנליטי של אריסטו, הדיון שלו במושג הטוב היווני, החלוקה לתכלית פנימית וחיצונית, המידה הטובה השכלית והמעשית, אופן הדיון השונה שלו מסוקרטס ואפלטון והשאיפות השונות שלו בדיון האתי.
שוחחנו כמו כן על מושג דרך האמצע שהוא מציע לבחינת המידה הטובה. לאחר מכן הצגתי לתלמידים את תרגיל בכתיבה שאני מבקש שיעשו בזוגות, דיון בדיאלוג לרכז ופירוק שלו להגדרות והפרכות נגדיות. סיכמנו שבמהלך 3 השבועות הקרובים הם יעבדו על התרגיל בבית ובכיתה.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו עם תרגיל בו הם התבקשו לקרוא שני עמודים ראשונים מאפולוגיה ולהבחין בשני הנושאים שעומדים בניגוד עניינים מתוך מה שסוקרטס מציג. הם הבחינו בכך שהאמת עומדת כנגד הרטוריקה .
שמנו בצד את התרגיל ולרגע נזכרנו בסיבות הטובות להחזיק בעמדה רלטיביסטית: המלחמות בעולם וההתנשאות ההרסנית שהמאבק למען אמת אחת יכול ליצור. ההתעסקות החשובה בנומוס, בחוק ובמנהגים המקומיים במדעי החברה, באופן שיכול לשפר את חיי האדם בפועל.
ואז שאלתי אם יש בכל זאת סיבה לשאוף לאמת? ואחרי שסנגרנו על האמת שאלתי מנגד מה עם מקרים שהאמת כואבת? ניהלנו דיון מקיף ומגוון על השאלה ההיפותטית שאחי (הרטוריקן מילדות!) שאל אותי כשהיינו נערים: "אם את נשואה באושר בנישואים מונוגמיים ובעלך יבגוד בך חודשיים ואז יפסיק ויתחרט. היית מעדיפה לדעת על כך, במחיר של סבל, פרידה ופירוק משפחה? או לא לדעת כשלמעשה זה לא יחזור על עצמו יותר ומרוב ייסורי מצפון בעלך יתנהג מקסים יותר מתמיד, ותחיו באושר ואושר?" בקשתי שיענו באופן אישי האם היו רוצים לדעת במקרה כזה או לא. ושינמקו. הם ענו מנעד ממצה של כל התשובות האפשריות, והנימוקים הטובים ביותר.
התענגתי למשמע כל אחת מהתשובות איזו כיתה חזקה הם!
בכיתה יא' של יונתן דיין:
המשכנו את העיסוק שלנו בזכרון ובמקומו בפילוסופיה הדתית של אגוסטינוס. פתחנו את השיעור בדיון על הסרט שראינו בשבוע שעבר ('שמש נצחית בראש צלול') וניסינו להבין יחד כיצד מתפקד הזיכרון הקצר והארוך-טווח בשימור ומימוש יישות אני בעולם, ואספנו מחשבות על האפשרות לשכוח, למחוק, לזכור ששכחנו. בהמשך המשכנו עם קריאה בקבוצות של כמה פרקים נוספים מתוך אגוסטינוס שבהם הוא קושר את הזכרון עם האפשרות לממש חיים מאושרים, חיי אהבת האל. הילדים עבדו יפה, חלקם נהנו מהקריאה, זה היה מהלך חיוני להשלמת התמונה התיאולוגית שטעמנו ממנה. בחלק האחרון של השיעור ביקשתי להציע טעימה נוספת מהפילוסופיה של ימי הביניים, וקישור שלה לתכנים מטפיזיים שעסקנו בהם מוקדם יותר השנה, דרך קריאה באחד מפרקי המטפיזיקה של אבן-סינא. דיברנו על מושגי המהות והנמצא אצל אבן-סינא למול דרגות הקיום של האידיאות האפלטוניות. בשלב הזה הילדים כבר היו עייפים והשפה מופשטת מדי, רצוי היה להנגיש את החומר באופן אחר.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
אנחנו כבר ממש בעומק תורתו של שפינוזה. כבר שוחים בלשונו של הפילוסוף, ודנים בקלילות במושגי העצם, האופנים, התארים; שואלים על טיבה של "הכוליות", מכירים בתמונת העולם הדטרמינסטית, במגבלות ההכרה האנושית ובמקלט הבורות שהיא יוצרת לעצמה.
המפגש הוקדש ברובו לדיון בפרק החמישי והאחרון של "תורת המידות", ולרגע השיא הרגשי בטקסט של שפינוזה: אהבת אלוהים השכלית. המטאפיסיקה נעשית לנחמה מוסרית. לאושר. ביכולתנו להבין את עצמנו כחלק השלם, מהכוליות הטוטאלית שהיא הכל, שהיא נצח, בלתי כלה ולכן אדישה לטוב ורע. אנחנו חלק במכונה סדורה, מושלמת. מעוררת השתהות. וכך גם יצירתו של שפינוזה, שהצורה בה אינה נופלת מן התוכן, וכשם שהעולם הוא סדר קבוע כך גם הטקסט הכתוב כולו כהוכחה גיאומטרית; וכשם שהטקסט הקרוי "תורת המידות" נפתח בהבנת הטבע, ומקום האדם בטבע, הרי שבזאת הוא גם נחתם: האושר הוא עצמו הבנת הטבע.
בזאת נפרדנו מיצירתו הגדולה של שפינוזה. עלינו עוד לדון בכמה מהשלכותיו של העיקרון הדטרמיניסטי, לפני שנפליג הלאה, אל האמפיריציסטיים האנגלים וביקורתם.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
בוקר של התרוממות רוח. כל כך מתרגשת מהיצירות שנכתבו אתמול.
את השיעור התחלנו בסקירת הנושא השנתי שלנו והיצירות שלמדנו עד כה. תהיתי אם לעשות את זה, יש בזה משהו טרחני, אבל אני חושבת שזה מאד משמעותי, פיתוח יכולת דדוקטיבית. נראה לי שמידי כמה שיעורים אחזור על כך.
ואז התחלנו לקרוא את היצירה. סיפור קצר-ארוך: בלתי נראית, של איילת צברי, מתוך קובץ הביכורים שלה, המקום הכי טוב בעולם אני פתחתי ומסרתי את ההקראות הבאות.
כל כמה פיסקאות עצרנו ודיברנו על כוחה ותפקידה של האקספוזיציה.
הסיפור הוא על עובדת זרה בשם רוזלין ועל מערכת יחסים מתפתחת עם יניב, חייל משוחרר, הלום קרב. בערך בשליש הסיפור עצרתי, וביקשתי מהם לכתוב דיאלוגים דימיוניים בין שתי דמויות בסיפור. בכלל זה דמויות משנה. ובום.
עפתי! הם כתבו קטעים כל כך מרגשים, מכמירי לב ונבונים.... וואו, באמת.
בשיעור השני המשכנו את ההקראות ומה שהפתיע אותי זה שהם גם היו כל כך מפרגנים ומחזקים אחת כלפי השניה, והשני. מצאו את הכוחות של כל אחד מהטקסטים, הבחינו בדקויות וכו'.
כמו שאמרתי בהתחלה, כזה מפגן של יצירתיות, כישרון ויחד עם זה משובים מדויקים ורגישים.... התרוממות רוח.
בכיתה יב' של חיה גלמן :
"בנות ערובה של המילים"
בשני השיעורים האחרונים התנסינו בחוויה חדשה – קריאת ספרות מרובה ומבלי להעמיק בה. בשבוע אחד, החל בשיעור הקודם ועד לסוף השיעור אתמול, קראנו שבעה סיפורים! רובם לא סיפורים שמתמסרים בקלות להבנת הקוראים, חלקם קשים לבליעה. המטרה הראשונית היתה להיחשף לטקסטים כדי שכל תלמידה תבחר סיפור אחד שהיא רוצה לעבוד עליו לעומק ובהמשך להרצות עליו בפני הכיתה. כל הסיפורים הםחלק מתכנית הלימודים שלנו בנושא יחסי מגדר.
חמישה קראנו יחד בשני המפגשים - "כריתות" לדבורה בארון, "אני לא משותקת, אתה לא עילם" לעמליה כהנא כרמון, "קולנוע" ליצחק בן נר, "ורד לאמילי" לויליאם פוקנר ו"גוואדלופה" לשהם סמיט.
ושניים מאת ריימונד קארבר – "הם לא בעלך" ו"על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה", התלמידות קראו בבית בין שני המפגשים. מלבד הבהרת מילים לא מוכרות ופרטי עלילה בסיסיים, לא התעכבנו על ניתוח ופרשנות.
החוויה היתה מרתקת והציפה קשת של רגשות שנעו בין ההנאה שבקריאה המשותפת ובחשיפה לתקופות השונות ולסגנונות השונים לבין תסכול, בלבול, כעס, סלידה ועוד. בתרגיל הכתיבה השבועי המסכם שלנו – "מהי הספרות בשבילי היום?", ביקשתי שיכללו שורה – "קראתי שבעה סיפורים בשבוע". הנה דוגמיות מתוך מה שעלה בתרגילים: "קראתי השבוע שבעה ספורים. כל אחד הוא פלטת צבעים ומרקם ותחושה ועולם. ספרות זה להרגיש ולחיות. זה להיות בת ערובה של המילים."
"השבוע קראתי שבעה סיפורים קצרים. בעצם הרבה יותר, ממש הרבה יותר. ספריה שלמה של סיפורים קראתי. חלקם לא נגמרים ומסרבים להיעלם."
"ספרות בשבילי היום היא ארוחת טעימות שיש בה פיצה ושרימפס וסטייק [...] והכל יחד עושה כאב ראש וכאב בטן ואיכשהו הכל טעים."
"איך בכזו טבעיות אני נעמדת, בוחנת – ומפסלת את עצמי לתנוחת הקשבה, מרותקת למה שהוא לא אני, למה שאיני מכירה."
Comments