המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של נגה וייס ויונתן דיין
בשיעור שלנו המשכנו לקרוא את הספר "סוס אחד נכנס לבר". התמונה מתחילה להתבהר, דמות המספר נעשית נוכחת יותר. שמנו לב למבנה המיוחד, במקום פרקים, נעשים המעברים בין הזמנים והמקומות באמצעות רווח ואותיות גדולות ומודגשות. עם הבהירות הגיעה גם ההבנה שעלינו להיות קשובים למעברים האלה, שלא ברור עדיין אם יש להם חוקיות או לא. רק ברור שהקשב חייב להיות דרוך לא פחות ממה מבקטעי הסטנדאפ של דובלה. התעכבנו על סצנת הרמת החולצה שבה דובלה חושף בפני הקהל את גופו השדוף. אחת התלמידות אמרה שזה מזכיר לה תמונות שצולמו במחנות ריכוז בשואה. האסוציאציה לא מקרית. השואה נוכחת בסיפור הזה ומהווה, כמו בסיפורים נוספים של גרוסמן, מעין צל שמלווה את הגיבורים, גם כאשר הם עצמם אינם שורדי שואה. בחלק השני של המפגש חילקנו קטעים שעוסקים בחופש ובזמן שהתלמידות (הבנים היו חסרים אתמול) התחלקו לזוגות ושוחחו על הטקסטים, אנחנו ישבנו לשיחות אישיות עם כמה תלמידות.
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
בחלק הראשון של השיעור המשכנו את הדיון באתיקה חוזית. נזכרנו בטענת המוצא של הובס בלויתן, שהמצב הטבעי של החברה האנושית הוא של חוסר בטחון קיצוני ומלחמת הכל בכל. מכאן המשכנו והתמקדנו בפתרון של הובס למצב הטבעי - אתיקה שמיוסדת על חוזה חברתי שמחייב את כלל בני החברה שעליה הוא חל. חזרנו והבהרנו את התפיסה של הובס על פיה אין מוסר טבעי, אלא רק זה שיסודו בחוזה, זאת בשונה מגישות אתיות אחרות שפגשנו עד כה. השאלה המרכזית שדנו בה היא מה עושה את החוזה למחייב? העלנו סוגים שונים של מעמדי חתימה על חוזה וניסינו להבין מתוכם מה מקנה תוקף לחוזה. התפתח דיון עירני ומעניין סביב השאלה הזו ועלו אפשרויות שונות - בני אדם יקבלו את חוקי החוזה משיקולי כדאיות, או מפחד, או מתוך הרגל (נולדנו לתוך החוזה) או מבחירה ורצון. שאלנו האם בנסיבות מסוימות יש הצדקה להפרת החוזה. עומר סימן מספר כיוונים של תשובה שניתנו לשאלה הזו – העתיקה שבהן היא עמדתו של סוקרטס שמופיעה בדיאלוג קריטון, על פיה גם אם גזר דין המוות שנגזר עליו אינו צודק הוא לא יברח מאתונה, כיוון שנהנה מחוקיה כל חייו, ויקבל עליו את הדין מתוך הסכמה. כיוונים אחרים שהוזכרו בקצרה הם האתיקה של רולס שבמרכזה התפיסה של הגינות וגישה נוספת של פילוסוף שאני לא זוכרת את שמו שמדגישה את הבחירה מרצון בחוזה החברתי.
בחלק השני חזרנו לדיון במהומה רבה על לא דבר. המשכנו בנקודה בה עצרנו, בשאלת מבנה העלילה. התייחסנו בעיקר למבנה העלילה הכפול, שעוקב אחר שני סיפורי אהבה מקבילים ושאלנו מה התפקיד של הכפילות הזו. עלו כמה רעיונות, אלעד הציע שלכפילות יש אפקט קומי ושריבוי קווי עלילה מאפשר להעמיק את הדמויות. מתוך זה בחנו את האופן שבו הכפילות יוצרת יחסי השתקפות ובמקרה שלנו, מבליטה את היחסים בין קשר האהבה שעומד במרכז העלילה בין הרו לקולודיו לבין קשר האהבה המשני לכאורה שבין ביאטריצ'ה לבנדיקט. הראשון מתאפיין בשיקולי כדאיות ובהיענות למוסכמות חברתיות ובשל כך הוא שטחי ולא עומד במשבר הראשון שנקרה בפניו, השני הוא בלתי קונבנציונלי ונובע מתוך אישיותם יוצאת הדופן של בני הזוג. הצענו שהקשר בין ביאטרי'צה לבנדיקט מציב את הקשר בין הרו לקלודיו באור פארודי וביקורתי. ובעצם ראינו שמבנה העלילה, ובכלל זה ריבוי ההתחזויות והתרמיות שמניעות אותו, שנדמה לנו בהקראה כה מופרך וקל דעת, ממחיש ומעורר שאלות קשות על מושג האהבה ואף נוטה לכיוון לא צפוי ופורץ דרך ביחס לתקופה בה נכתב. מכאן התפתח דיון מסועף על אהבה, מהי אהבה, ואיך מזהים אותה, ולמה כל כך קשה לזהות אהבת אמת. הזכרתי את השאלה שהעלו חז"ל, איזו היא אהבה שאינה תלויה בדבר, ואת תשובתם המפתיעה: אהבת דוד ויונתן, והדיון שלנו על אהבה הלך והסתבך.
מכאן עברנו לעיסוק בדמויות, התחלקנו לחברותות וכל חברותה התבקשה לבחור דמות, לאפיין אותה, לבחור פסקה מתוך המחזה שמייצגת אותה באופן מובהק, ולשאול האם היא עוברת שינוי.
בסך הכל היה מפגש שוקק מחשבות ולבסוף באופן מפתיע נשזרו להם אתיקה חוזית ואהבה שייקספירית.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
קיימנו אתמול בחינת מתכונת המסכמת שלוש שנים של לימודים. נקווה ונאמין שהתלמידים הצליחו
בכיתה יב' של יעל אבוקרט קליין
הנה הגיעה שעת המתכונת של אורנים, איזו כיתה מהממת. תלמידה אחת שהיתה חלשה במשך כל שלושת השנים, אך ניכר שהתפתחה וציפיתי להביאה לכדי בגרות, לא הגיעה. כתבה לנויה יום לפני שהיא החליטה לא לגשת. השארתי לה הודעה בתקווה שתחזור אלי אך בחרה שלא לחזור, וחבל לי אך זה כבר לא בשליטתי. מלבדה, כיתת החנוניות התייצבה. כן, היו כמה ששוחחנו לפני והיו צריכות פוש והכוונה פרטית מעבר למה שלמדנו בכיתה. אני בעיקר חששתי לכמה שנפשית מאוד נלחצו, שוחחתי איתן הרבה בשיעורים שקדמו למתכונת וניסיתי להשיל לחץ, אמרתי שאנחנו כאן משפחה ושירגישו בנוח והפעלתי עליהן כל מיני כלים סטואיים. ובכל זאת, הייתי במתח לגביהן, קיוויתי ממש שיגיעו וידעתי שאם יתקוף אותן לחץ בחינה אדע להתמודד עם זה ולהוציא מהן את מה שיכולות אבל רק שיגיעו למעמד.
אנחת רווחה- הן הגיעו. והוצאנו מהן את הטוב ביותר. ממש תודה לקוסמוס, זה היה שובר לי את הלב אם היו מוותרות. נו מילא, בשביל זה יש כלים פילוסופיים השתמשנו בהם ברגע הנכון. זהו, הן הגיעו, ועשו מה שצריך וכמו שצריך, פה ושם איזה פוש וחיוך, ושוקולדים והן כמו כל השאר ישבו ועשו הכל. הכיתה הזו, הן בנות אדם לכשעצמן, מקסימות כאלה, אני אוהבת אותן על מי שהן, ואפילו חומדת כמה מהחולצות המגניבות שלהן, אבל זה המקום לומר, גם במחיר של ניחוח חינוכי במובן הפחות מחמיא: "איזה תלמידות טובות" איזה חנוניות...
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
שיעור חזרה אחרון על יחידה חמישית, מרגש ומשמח שהגענו לרגע הזה. החלטנו להקדיש את הזמן לזום אאוט ולבחון את נושא יחסי מגדר ממבט-על על היצירות שלמדנו.
התחלנו עם כמה משפטים על סימון דה בובואר, שטוענת שבתודעה הגברית, שהבנתה את התפיסות התרבותיות ההגמוניות, האישה היא דמות ה'אחר', היא נתפסה כיוצאת דופן וכאובייקט.
דה בובואר מבהירה את האופן בו הופעל מנגנון של דיכוי נשים. לדבריה המוסכמות החברתיות אינן תוצר ישיר של הביולוגיה. 'מין' מייצג נתונים ביולוגים בעוד ש"מגדר' מבטא שיוך תודעתי. ה'מגדר', שמבטא מערך של דימויים, תפיסות ומוסכמות נכפה על 'מין' מסוים על ידי החברה. 'נחיתותה' הביולוגית של האישה אפשר את דיכוייה על ידי הגבר.
שוחחנו על "אישה לא נולדת אישה היא נעשית אישה"- חשבנו על הפרדה בין מין לבין מגדר, והאם יש באמת "טבע נשי".
מכאן המשכנו בסקירת היצירות על ציר הזמן, מתוך הבנה שיצירות גם משקפות מציאות חברתית וגם עשויות להשפיע עליה, לבקר אותה ולנהל איתה משא ומתן.
עברנו מחדש בקצרה על חלק מהחומר בראי הקריאה המגדרית, על המדרשים, על מיתוס פיגמליון, על השירים שלמדנו ועל שני הסיפורים הקצרים. היה מאיר עיניים לעבור שוב על החומר, הפעם באופן ממוקד, ולהבין כיצד הנחות יסוד, סטריאוטיפים נשיים/גבריים ותפיסות דיכוטומיות חוזרים על עצמם לאורך ההיסטוריה.
Comments