השבוע ה 22 בבית החינוך בקמפוס אורנים :
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
התחלנו את המפגש בחזרה על נושא התועלתנות, הקפדתי הפעם שהתלמידים ירשמו את הדברים כדי שיהיה להם את החומר הנכון לבגרות. ניסחנו בצורה הדוקה את עקרון המקסימיזציה, דרכים שונות להבנת מושג האושר וההנאה, פרמטרים מדידים להבנת האושר (תוחלת חיים, שווה כסף), את מושג הכללי בעיקרון. החלק השני של השיעור יועד לקריאה בשאלת חופש הביטוי אצל מעל אבל בשל הנוכחות החצי מלאה החלטתי להקרין את הסרט בעל-זבוב, זאת כהקדמה לנושא מצב הטבע והובס. התלמידים מאוד נהנו מהסרט, לתחושתי ההבחנה הפילוסופית בדבר שאלת טבע האדם שעומדת במרכז הסרט חדרה אליהם, נראה איך זה יתורגם במפגש הבא.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
הגענו והבנו שאנו פחות מחצי כיתה. מכיוון שתכננתי שיעור על אריסטו פילוסוף חדש ומעמיק החלטתי שלא לקיים את השיעור ולתת לתלמידותים לנהל שיעור ודיונים בנושאים שהם רוצים. היה תענוג. אסף פתח דיון על הגיון מול צדק.
זיו ניהלה דיון על הקלות בה אנשים מאמינים שאלוהים הרוחני נצחי אך כמה קשה להם לקבל את זה שהעולם החומרי נצחי. עשיתי להם תרשים אונטולוגי קצר על השאלה של עצם חומרי מול עצם רוחני, מטריאליזם אידיאליזם ודואליזם.
אחר כך נינה עשתה מצגת שהיתה לה מוכנה על זכויות הנשים ואופנה אחרי מלחמת העולם הראשונה. ואסף קינח בדיון נוסף על האם היינו רוצים שאלוהים והידע הנצחי יתגלו לעולם ומה יהיו ההשלכות. הדיונים היו מהנים והתנהלו באופן זורם, הם הבינו כמה חשוב לתחום אותם ולא לזלוג יותר מדי לצדדים, הפעם מנקודת המבט של מי שמנהל את הדיון. השיעור הזה נתן לי הזדמנות להבין עד כמה הם עדיין בוסריים בכל מה שקשור לחשיבה פילוסופית מאורגנת.
היה צורך רב ללטש את דבריהם, להביא אותם להבין מהן ההנחות שהם מניחים ומה השאלה שהם שואלים. להגדיר את המונח שהם רוצים לדבר עליו לפני שלוקחים את הדיון צעד קדימה.
היה אינטימי מעמיק ונהניתי לשבת במקום של התלמידות מהצד. עשינו יחד בשותפות מלאה פילוסופיה ונהנינו מאוד.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
בראשון התקיים מפגש טוב שעורר תקווה לאיחוי ישות הכיתה, ובסימן התחזקות. המשכנו עם המתכונת החדשה של חלוקת המפגש לשני חלקים, לימוד כיתתי ועבודה עצמאית על עבודות החקר.
בחלק הראשון של המפגש המשכנו בקריאת המבוא של 'המסה על שכל האדם' ודיברנו על הנחיצות של תיחום יכולות ההכרה האנושית, שלדעת לוק נחוץ היה לצורך הימנעות מעצלות ודרבון חקירת העולם.
בהמשך הוספנו נדבך לביקורת האמפריציסטית עם ההתמודדות של לוק כנגד עקרון ההסכמה הכללית והעיסוק הקדחתני שלו סביב היכולות המולדות למול התוכן הנרכש דרך הניסיון. בחציו השני של היום ירדנו לכיתת המחשבים, עברנו יחד על עבודת חקר מוצלחת שהגישה תלמידה נהדרת מהמחזור מעל, ולאחר מכן התלמידות פנו לעבודה עצמאית להמשך בירור הנושאים לעבודות.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
לאות פרידה מהחורף, הספקתי לתפוס איזה צינון, ולכן נפגשנו בזום. פתחנו את המפגש בפינת המידות שלנו, הפעם על הפרק: "טינה ומחילה". נעמי פתחה את המפגש בשיר "מבול" של קרן פלס, שמהווה עבורה ביטוי לטינה.
לאחר ההאזנה נעמי נתנה לנו את הרקע לכתיבת השיר: שיחה בין פלס לזמר מוקי, בה טען זה שכל יצירותיה נשמעות זהות זו לזו. באופן זה, קישרה נעמי יפה בין טינה לעלבון. התייחסנו על הטינה כאל מנגנון הגנה אפשרי, הפועל במצבים בהם הכבוד העצמי שלנו נתון תחת איום. לאור הנחות אלו שאלנו: מדוע התרבות, החכמה העממית, מלאה בביקורת רגש הטינה, בהמלצות לפעול להימנעות ממנה? הדיון היה מעניין, ועוד נמשיך אותו בשבוע הבא ונעלה ביחד נקודות מתוך מאמרו של ג'פרי מרפי בנושא. אריאה, שהשתמשה במאמר לעבודת החקר שלה, תפתח את הדיון בשבוע הבא.
לאחר הדין בטינה שבנו לדון במהלך של קאנט בהקדמות למטאפיסיקה. בכדי להצליח לתפוס את המהלך הכולל, אנו שבים ופותחים כל מפגש בחזרה על עיקרי המהלך עד כה. החזרתיות, גם אם מעיקה מעט, נשאה פרי: חברי הקבוצה דקלמו ללא קושי את ההמשגה המחודשת של קאנט לבעיית האינדוקציה ואת ההוכחה להיותם של משפטי המתמטיקה אפריוריים וסינתטיים; כך היטיבו להבין גם את השיטה הרגרסיבית של קאנט: אופיים של משפטי המתמטיקה היא המסקנה, והמשך החקירה נוגע להנחות המאפשרות זאת. לאחר החזרה פנינו לקריאה צמודה בטקסט, מתוך הפרק הראשון של ההקדמות. לצד קאנט, בחנו הנחות אפשריות המאפשרות את "הפלא המתמטי", ופסלנו אותן עד לקבלת האפשרות ההכרחית שמציע קאנט: הגיאומטריה והאריתמטיקה, הם המדעים הטהורים של החלל והזמן, מהווים תנאי לכל קליטה באמצעות הניסיון. הפסקנו עוד לדון בקצרה ב"דבר כשלעצמו" ובנספחים בסוף הפרק, בהם מבקש קאנט להבדיל בין עמדתו לאידאליזם נוסח דקרט וברקלי. דיון זה טרם מוצה ונשוב אליו בשבוע הבא.
קאנט כמו קאנט, אינו פשוט לקריאה. הטיעון נבנה לאיטו שלב אחר שלב וקל ללכת לאיבוד בין עומס המושגים. חלק ניכר מהקריאה הוקדש למציאת דרכי התמודדות, אל מול טקסט שאינו נהיר. ביקשתי מכל תלמידה לנסות ולמצוא בטקסט משפט שנראה לה מובן, גם אם מחוץ להקשר, ולנסות להשתמש בו כעוגן להתמודדות עם הטקסט. סופו של דבר, ההתמודדות של הקבוצה הייתה נהדרת: בהרבה מאמץ ומוטיבציה, חתיכות הפאזל התייצבו במקומן בזו אחר זה, והמטאפיזיקה הקאנטיאנית הופיעה לפנינו כתמונה, ואף זכתה ללא מעט קריאות התלהבות. בסוף המפגש, בפירוש הרגשתי טוב יותר!
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
אתמול התכנסנו הכיתה המצומצמת שלי והכיתה של חיה לסוג של סדנת פוטופואטיקה - כתיבה בעקבות תמונה. לפני כן פתחנו במשחק הכרות קצר - שני שקרים ואמת אחת. וזה היה נהדר, גם הכרנו את הנפשות החדשות, וגם הכרנו את מאחורי הקלעים שלהן. זהו משחק שאני מאד ממליצה עליו לפגישות ראשונות. תמיד תמיד מצליח. בהמשך - לא מזמן הצלתי מהרחוב כמה ספרי צילום שהיו מסיימים את חייהם במגרסה ועל כן הרשיתי לבנות לבחור צילום ולתלוש אותו מתוך הספר. כך יצא שכל אחת מהבנות בחרה צילום יפהפה, אומנותי שבעקבותיו הטלתי עליהן 3 משימות. התחלנו בזה שכל אחת תיארה את הצילום ולמה בחרה בו. ואז נתתי את המשימה הראשונה: לגזור שורה קצרה בת שתיים או שלוש מילים מתוך צילומי שירים שנתתי להן ולהעניק אותו למי שהתמונה שלו מדברת את השורה, את האסוציאציות שעולות מהצילום, את המרחב המטאפורי של של הצילום וכו... כל אחת הדביקה את השורות שקיבלה על הצילום.
מצ"ב דוגמא. המשימה השנייה הייתה לכתוב פרגמנט או שיר שמכיל את אחת השורות שכל אחת קיבלה, בהתייחס או במנותק מהצילום. לצורך כתיבת הפרגמנט אני נותנת דקות ספורות. אלמנט הזמן משמעותי, ככל שאנחנו חושבות פחות אנחנו כותבות את מה שאנחנו רוצות לכתוב, בלי לסרס את עצמנו. הפרגמנטים שיצאו היו מרגשים בהתאמה.
בחלק השני של הסדנא "התחלפנו" רק לזמן קצר בתמונות- צילומים, וניסינו לראות את הצילומים באור אחר, מזווית אחרת. ההנחיה הייתה: להסתכל על הצילום ולדבר מגרונו של המצולם או של כל אובייקט אחר מצולם ולהמשיך את השורה : "אני לא אשכח את היום שבו...." גם החלק הזה הניב תוצרים מרגשים ומעניינים שהפצרתי בבנות לשלוח למאוורר. אני ממש מקווה שהן תעשינה כן.
Comments