שבוע שביעי בבית החינוך במכללה האקדמית אורנים. כל זה? כן בהחלט ! :
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד:
פתחנו את המפגש בהמשך הקריאה ב'פוליטיאה'. לצד סוקרטס, ראינו כיצד המדינה האוטופית שלנו תופחת בממדיה: לאחר שמשתתפי הדיאלוג מבססים את המדינה על צרכיהם ההכרחיים של תושביה, עולה הביקוש לשפע: תלמידיו של סוקרטס דורשים, במדינה האוטופית שלהם, גם משתאות וחגיגות, תרבות ואמנות. סוקרטס מוביל את תלמידיו, לאורך השיחה, להבנה שטבע חמדני זה של האדם, שאינו מסתפק במילוי צרכיו ההכרחיים, הוא שמוביל לצורך בכיבוש של אדמות נוספות, ועל כן למלחמה, ומלחמה כמו מלחמה - דורשת צבא. מכאן הגענו לסוגיה המרכזית שהעסיקה אותנו לאורך המפגש: בהנחה שריכוז הכח במדינה הינו הכרחי, כיצד ניתן למנוע שימוש לרעה בכוח זה? מה ימנע ממעמד 'השומרים' להשתמש בכוח שהפקדנו בידיו כנגדנו? הדיון בקבוצה היה ער וחכם, ובמהרה הגענו, לצד סוקרטס, להנחה כי חינוך הוא התשובה.
יצאנו להפסקה, ובמהלכה זכינו לביקור של נדב, בוגר המחזור הקודם. לאחר ההפסקה נדב שיתף את הקבוצה ברשמיו מהתכנית ומתהליך כתיבת עבודת הגמר. את החוויה שלו בדרך רוח תיאר כ"עוגן של משמעות", והיה מרגש מאוד לשמוע אותו.
הודנו לנדב והתפזרנו לחברותות, לקריאה בסיפורו של אתגר קרת, "סיפורה העצוב של משפחת נמלים". הסיפור מתאר את עלילותיה של עיירה פשוטה ושלווה, ספק ריאליסטית וספק פנטסטית, וכיצד מופרת ההרמוניה בעיירה לאור הגעתו של מורה קשוח, המחייב את אנשי העיירה בלימודי תרבות ומדעים. לאורך הלימוד, מגלים ילדי העיירה כי אחד מחבריהם הינו למעשה בנו של יצור נחות ובזוי, כך מתארו המורה, דב הנמלים. התגלית מובילה לדחייתו של הילד השונה, שאל השוני שלו לא היו מודעים אנשי העיירה עד למעשה ה'חינוכי', וסיפורה העצוב של משפחת נמלים מסתיים במעשה התעללות של ילדי הכיתה בבנו של דב נמלים.
לאחר הקריאה, ביקשנו מחברות הקבוצה לדון בחברותות במספר שאלות מנחות, הקושרות בין סיפורו של אתגר קרת לדיאלוג הסוקרטי. ואלו היו השאלות:
1. מה מייצגות הדמויות השונות בסיפור, והאם הסיפור הינו ריאליסטי?
2. מה היה קורה בעיירה לולא היה מגיע אליה המורה מנטש?
3. באיזה אופן מצדיק כל אחד מהטקסטים את הצורך בהפעלת הכוח?
4. מהו היחס שמציע כל אחד מהטקסטים בין כוח לחינוך?
לאחר שהתאספנו שוב במליאה, ביקשנו מכל תלמיד לבחור באחת מבין ארבעת השאלות ולהרחיבה לכדי חיבור קצר. בתם תרגיל הכתיבה כבר כמעט ולא נותר לנו זמן, אך הספקנו לשמוע כמה מההקראות, והשיפור במידת העומק, ביחס לתרגילים הקודמים, היה ניכר. נשוב לדיון המשווה בין הטקסטים בתחילת המפגש הבא.
בכיתה יא' של קובי אסולין:
התחלנו את הפגישה בדיון קבוע על נושא אקטואלי עם משמעויות פילוסופיות. בחרנו בשאלת המינוי של עוז נציג מפלגת נעם בעלת העמדות הבעייתיות ביחס לנשים ולהט"בים לאחראי על תכניות חיצוניות של משרד החינוך.
מראש קבענו שלצד הביקורת ננסה להעמיד נימוקים שמגנים על. לגיטימיות המינוי. התקיים דיון מעניין, אהבתי את היכולת של התלמידים לזהות נימוקים לשני הכיוונים ללא צורך בהתלהמות. החלק השני של השיעור הוקדש לדיון בהוכחה לקיום האל , ערכנו דיון גם למשמעות התרבותית-פילוסופית של האידיאלים הקארטזיאני. לאחר ההפסקה קיימנו דיון בהמשך להרצאה של עומר משבוע הקודם על משמעותה של דמוקרטיה מריטוקרטית . ניסינו לבחון את השאלה לא מנקודת מבט של הנבחרים אלא מנקודת מבט של בוחרים. משמע, אלו קבוצות בחברה יודרו בשל הדרישה לסף ידע אפיסטמולוגי ואישיותי (פגועי נפש, מאותגרים שכלית,. אסירים לקבוצות מוחלשות בכלל כמו ערבים, עניים, חרדים...). החלק האחרון של היום הוקדש להתחלת חזרה על אריסטו והאתיקה שלו. בעיקר עסקנו בהבדל הגישה שלו לזו של אפלטון.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין:
את השיעור הראשון הקדשנו לדיון על המליאה המצוינת של שבוע שעבר. שיתפתי את התלמידותים שמאוד התרשמתי מהנקודות שעומר העלה בהרצאה, ושהמליאה שינתה ממש את דעתי. תמיד הסכמתי עם אפלטון עקרונית שדמוקרטיה היא לא אידיאלית ונכונה, אך לצד זה חשבתי שבמציאות ולא באוטופיה זה הכי פחות גרוע ודבקתי בדמוקרטיה כערך הכי חשוב. ההרצאה של עומר פתחה את עיניי וגרמה לי לחשוב מחדש ולא לפחד ממחשבה על שלטון אחר מהדמוקרטיה המוכרת לנו כיום. התפתח דיון סוער. הדיון התנקז לרעיון של הצבת קריטריונים מסוימים שימיינו את המועמדים לכנסת. העם בוחר ומבחינה זו הדמוקרטיה נשארת, אך לפחות שועדת מומחים תסנן ברמת האישיות את המועמדים. על כך היו ויכוחים סוערים. המחנה שמגן על הדמוקרטיה כפי שהיא שאל "מי קובע", ומה אם מי שמחליט עשוי להטות הכל לצד שלו, וגם טען שזה לא יעזור במאת האחוזים, ושזה ישתיק קולות של קצוות. המחנה שדוגל בשינוי טען שעדיף סינון כלשהו מאשר בלי סינון כלל, וגם שבמציאות מסננים על הרבה פחות מניהול מדינה, למשל מיונים למכינה קד"צ ולניהול גן ילדים הדורש הצגת תעודת יושר, בעוד שעברינים מורשעים הם שרים בממשלה ומנהלים את המדינה כולה. וגם הסינון לא אמור לסנן ימין או שמאל אלא אישיות וקריטריונים לאופי בריא. לבסוף שלוש תלמידות ניסחו בהפסקה על הלוח את עקרונות הסינון לבחירת מנהיגים, עשו זאת באופן מוצלח וממצה, עכשיו נשאר רק למצוא את ועדת המומחים שתפתח את המודל ולבצע את המהפך.
שיעור שני המשכנו עם קאנט, ולמדנו את המשפט השלישי. נתתי להן תרגיל בזוגות או שלשות בו הן צריכות להצדיק את משפט השלישי של קאנט ולשכנע את כולנו שהוא הכרחי. עליהן לשכנע בכך שאם יש חוק מוסרי תבוני שאנו מקבלות על עצמנו, עלינו להכיר לו כבוד ברמה מקבילה לדת ולהיות מחויבות לפעולה שנגזרת מתוכו, תמיד ובכל מצב, בלי יוצא מן הכלל. הן עבדו וכל קבוצה העלתה את ההצדקה שלה.הקשיתי על תשובותיהן ושיקפתי שזה משכנע באופן כללי אך לא במצבים קיצוניים כמו שקאנט מבקש מאיתנו למשל שאם שקר יגן על חיי אדם אהוב עדיין אם אסור לשקר אז לא נשקר. איתי יצא צדיק ונתן לבסו הגנה טובה (ושקטה!) על המשפט השלישי.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
עם הרצאה מעוררת מאוד של עומר בחלקו השני של המפגש אתמול, הסתפקנו במפגש כיתתי יחיד בחלקו הראשון. בהתחלה הקדשנו כמה דקות לארגון מחדש של לוח הרפרטים ותיאום מועד הבגרות. אני בוחר לציין את זה כי אני משתדל להנכיח שוב ושוב בכיתה את העובדה שמדובר בשנת בגרות, ושהם צריכים להתעורר אל המופעים השונים של השנה וליטול בעלות. את פירות ההשתדלות הזו אפשר לראות ברפרטים. עם אחד מהם פתחנו את המפגש אתמול, אמיר פק סימן סטנדרט גבוה עם מצגת על הזיקה בין תפיסת המוסר של סארטר לצו הקטגורי והזרם הדאונטולוגי בכללותו. לאחר מכן המשכנו לקרוא יחד את ההקדמה ל'מין השני'. אני מוצא שקו המחשבה הפמיניסטי כבר שגור בהם במידה מסוימת, ולכן משתדל למשוך את השיחה על יחסי סובייקט/אובייקט, אחד/אחר, מהותי/לא-מהותי לקטגוריות אחרות של יחסים חברתיים. בשבוע הבא נאסוף את המהלך, נכתוב תרגיל מסכם על אקזיסטנציאליזם ונשמע רפרטים נוספים
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של איריס אליה כהן:
אמש המשכנו בקריאת הגלגול לקפקא, ועם דילוגים שהבנות נתבקשו להשלים בבית, הגענו אל סופו המכמיר והנוגע ללב.
שאלות רבות ביחס לטיב ה"שרץ" וגודלו עלו במהלך הקריאה ולאחריה. מצד אחד מצאנו עדויות לכך שמדובר בחרק ענק, או שמא זחל או מרבה רגליים, בגודל בן אנוש, ומאידך, מצאנו מקומות שבהם הוא מתמזער ואפילו נתלה על התמונה שהיא כשלעצמה מרכזית בסיפור, ולמעשה קניינו היחיד של סמסא. (שווה קפקא?) ערכנו סוג של מסע בילוש בנבכי הטקסט הלא פשוט הזה, ולא הצלחנו להגיע למסקנה. תרנו אחר מטמורפוזת נוספות שמתרחשות בסיפור, ומצאנו את הקשה והקורעת מכולן, זו של אחותו גרטה. דנו שוב בהשתלשלות האירועים ההזויה, בגלגולים שעוברים על סמסא לאורך הסיפור, ממצב של הכחשה, התמודדות, הכרה, השפלה ותבוסה בסופו.
הסיפור מעורר דיון עצום באשר לטיבה של הנפש האנושית, יחסים בתוך משפחה פטריארכלית ומצבו של האחר בחברה.
כתרגיל כיתה נתתי לבנות לכתוב פרגמנט קצר שמתחיל בשורה "בוקר אחד התעוררתי וגיליתי ש...." המטמורפוזות שכתבו הבנות היו נפלאות, היו לנו 2 פיות, פרפר, מטמורפוזה מגדרית ואחת אף התעוררה בגופו של אחיה האוטיסט. היה מרתק ואפילו מפעים לגלות שוב עד כמה רחוק עשוי הדמיון להגיע.
Comments