גבירותי ורבותי, מהפך! אם חשבתם לרגע כי פג קסמם של לימודי הרוח בקרב תלמידי התיכון אז 70 תלמידים חדשים (!) שהצטרפו אמש למחזור החדש של בית החינוך למדעי הרוח במכללה האקדמית אורנים לא הותירו מקום לספק.
אנחנו נערכנו לכך מבעוד מועד וגייסנו 3 מורים חדשים (שניים לפילוסופיה ואחת לספרות) שהצטרפו לצוות הנפלא שלנו במכללה.
וזה בדיוק מה שהיה להם לספר על הפלא שהתרחש אמש:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
לאחר פתיחה מרגשת לאור קהל התלמידים העצום של השנה (שנה הבאה נא להזמין את קיסריה) התפזרנו לכיתות. אני מוצא עצמי בסיטואציה חדשה ומאתגרת של למידה במסגרת של 28 תלמידים בכיתה.
התחלנו את השיעור במעבר כללי על מה אני נדרש מאתנו השנה מבחינת כללי התנהגות, סלולרי, אוכל וכד'. מה הציפיות שלי וכד'. אני הרשיתי לעצמי להקריא את השיר הנפלא של אלי אליהו האיגרת אל הילדים ואחרי זה קיימנו דיון בטקסט.
היה קצת מוזר בהתחלה כי התלמידים ניתחו את השיר כאילו מדובר בילדים ההם ולקח כמה דקות עד שהסכימו לדבר במונחים של אנחנו.
סיכמנו שכל שיעור יתחיל בנחיתה רכה של טקסט ספרותי, פואטי, יוטיוב וכד' שנגע באחד התלמידים והוא רוצה להביא אותו אל השיעור ולדבר עליו ביחד . נרי התנדב ראשון ואנחנו מחכים לשבוע הבא.
לאחר מכן קיימנו דיון על משמעות המושג אתיקה, איך היוונים הבינו אותו. דיברנו קצת על מושג המידה הטובה. סיכמנו גם שחלק מהשיעור יוקדש לדיבייט, כאשר המטרה היא שהדיבייט יידעו על שימוש בשפה פילוסופית וטיעונים פילוסופיים.
חייב לציין שהיתה רמת רעש לא פשוטה , אולי התרגשות משיעור ראשון, אבל גם תחושת ביתיות מהירה. נצטרך לעקוב מה קורה עם זה בהמשך. זהו, שיהיה לנו בהצלחה.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
נכנסתי לכיתה בהתרגשות, הדבר הראשון שהורגש הוא החום והצפיפות כי הכיתה מאוד קטנה
והיא הייתה מלאה בתלמידים שיושבים בשורות מול שולחנות. הדלקנו מזגנים פתחנו חלונות וזה
הסתדר. מה שכן, מספיק ששתי בנות מדברות וזה מפריע... המרחב עמוס.. למרות זאת הייתה
אוירה נעימה ונהניתי עם התלמידים. חשתי תקשורת טובה ופתוחה והרגשתי טוב בשיעור, גם אם
מדי פעם הייתי צריכה להעיר ולבקש שקט .
שוחחנו על פילוסופיה כאהבת החכמה, כתחום שלפני הכל בא מאהבה, השתוקקות ורצון לדעת,
ועל כך שהיא דרך חשיבה, ומשהו מהותי לאמץ לחיים, ולא מסתכמת ב"תחום דעת", גם אם יש
לה את החלק המעניין הזה.
חילקתי להם קלפים של פילוסופים יוונים עתיקים ובקשתי שיחפשו באינטרנט אמירה של
הפילוסוף שמעוררת את התפעלותם, או התנגדותם, או כל התייחסות שהם מעוניינים לכתוב.
בקשתי שיכתבו את המשפט כפי שנאמר על ידי הפילוסוף,
אחר כך את ההסבר הפשוט שלהם למה שזה אומר. ואז את התייחסותם האישית.
מטרת התרגיל היתה לגעת קלות בפילוסופיה ולהעלות נקודות שמגיעות ממקום של סקרנות
והתפעלות, או מרצון להתייחסות באשר היא, גם אם התנגדות.
בינתיים אחד התלמידים הציע תרגיל שכל אחד יציג את שמו ושאלה קיומית שמעניינת אותו,
אז כך עשינו, הצגנו רק את השאלות, מבלי שאפשרתי להם לענות או לפתח את הדיון, וזה היה
אכזרי וטוב, כי זה העלה את נושא התשוקה לדעת לחשוב ולדון.
את אינסופיות של תחומי החקר והשאלות. הרוב השתתפו, וזה ישר הריץ אותי לצורך בפעילויות
ותרגילים שיתנו מקום לביישנים יותר. אני מודעת לכך שזה רק שיעור ראשון, אבל רוצה לאמץ
תרגילים ומשימות שבאמת מאפשרים לכולם. (אשמח לעצות)
אחר כך חזרנו לתרגיל הקלפים. היה מעניין וטוב, וזה היה הרגע שבו רציתי שתהיה עוד שעה שלמה להמשיך.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
מפגש פתיחת שנה משמח מהמצופה. עושה רושם שהתלמידים והתלמידות גדלו מבפנים, והיו בשלים יותר לעכל חומרים מופשטים יותר, סתומים בחלקם. ניגשנו יחד לשאלה מהי מטאפיזיקה, דרך שאלות היסוד והכתבים הפרגמנטליים של הקדם-סוקרטיים.
הופתעתי מהעומק שהתלמידים הצליחו לחלץ מתוך אמירות חלקיות וקשות לפרשנות. משפט כמו "הכול מים" הציף הערות על זרימה והשתנות, על חוקיות, על העקרונות המשליטים את הסדר בעולם הפנימי והחיצוני.
במובן הזה השיעור הרגיש כמו שיעור פילוסופיה חי, בשונה משיעור בהיסטוריה של הפילוסופיה. מחכה להמשך.
בכיתה יב' של עומר בן דוד (שהחליף את נעמי הררי):
התחלה מתוחה. נחיל תלמידים נכנסים למכללה. מנסה לנחש מי מבין הפרצופים משתייך לקבוצה שלי. מחפש את הפרצופים שמחפשים אותי. בסוף האספה במליאה, כשנויה מחלקת אותנו לכיתות ואומרת "הקבוצה של עומר ל102",
צורם לי, וגם להם, אני בטוח, לשמוע "עומר" במקום "נעמי".
אחר כך, בקבוצה, המתח מתפוגג ומתחלף במבוכה מצחקקת. מנסים לקלוט אלו את זה במסווה תיאור השנה המצפה לנו.
אחרי ההפסקה מתחילים לדבר על מטאפיסיקה, על רגעיה הראשונים והולדת הפילוסופיה בתקופה הקדם סוקראטית. כשהתכנים הפילוסופיים מתחילים לצוף, המבוכה מתחלפת בקולות רמים ובטוחים, מגובשים, סקרנים.
הדיון בקבוצה הבהיר את שידעתי מראש - התלמידים האלו כבר עברו דרך פילוסופית ארוכה. לאחר המפגש הראשון, נותר לו רק לשמוח שאצטרף להמשכה.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
השיעור הראשון נפתח בהצגה קלה של הלו"ז ותוכנית השיעור הראשון: הקראה של שירים שכתבו משוררות על שמותיהן, מתוך כוונה שהתלמידות תכתובנה על שמותיהן, וכך הן יכירו את השמות זו של זו, ויוכלו להתדיין.
קראנו שני שירים של וויליאם ווילייאמס - איריס, שלצערי לא אני כתבתי, ושיר של ענבל אשל כהנסקי - על הסף. שני השירים מעולים בעיני, ונותנים השראה לכתיבה. ההנחיה הייתה לחזור אל הסיבות לשם שנתנו לנו הורינו, למשמעות השם, למטען שהשם נושא, וכו. כך יצא שבחלק הראשון ניהלנו דיון על השירים. בחלק השני הקריאו הבנות והבן האחד שירים ופרגמנטים על אודות שמותיהם. היה מרתק, מחכים ומעורר. (הידעתם שנעמה הייתה מפמלייתה של הלילית?)
הכיתה הייתה קשובה, סקרנית ומשתתפת. לקראת הסוף עלו רחשושי ההסעות והסידורים להסעות, מקווה שזה יסתדר בשבוע הבא ושאף אחת לא תערוק לפילוסופיה!
בכיתה יב' של חיה גלמן :
אתמול פתחנו את השנה האחרונה שלנו יחד והדבר הנפלא הוא, שכולן הגיעו כל-כך בשלות להתחיל, כך שלא נזקקנו לפעולות "חימום" והתאקלמות. יחסי מגדר הוא הנושא השנתי שלנו ליחידה החמישית שנבחר כבר סוף שנה שעברה על-ידי התלמידות.
מיד לאחר היכרות קצרה שערכנו עם המקראה החדשה שלנו צללנו באופן מידי אל היצירה הראשונה, אותה התלמידים קראו במהלך הקיץ – הרומן תבונה ורגישות לג'יין אוסטן. "התמקמנו" קצת במרחב ובזמן של הרומן, והתלמידות קראו קטעים שהן בחרו מראש למפגש הראשון. כבר בהתחלת הדיון בקטעים הנבחרים ראינו כיצד קריאה קרובה של חלק קטן מאד מתוך היצירה מאפשר לנו גם דיון רחב על הרומן כולו, וזאת, מבלי לעסוק בכרונולוגיה של העלילה.
ישבנו בכיתה עם שלושה תרגומים לעברית של הרומן ובחרנו שתי פסקאות דרכן ביקשנו להשוות בין השלושה, תרגמו של אהרון אמיר מ-86, התרגום של טלה בר מאותה שנה ותרגומו של שי סנדיק מ-2014, לצד אלה קראנו את הפסקאות גם מהטקסט בשפת המקור, דיברנו על משלב לשוני ועל התפתחות השפה, התווכחנו על איזה מהתרגומים מדייק יותר את שפת המקור ונגענו בזעיר במורכבות של תרגום טקסט ספרותי ובאופן שבו מצד אחד יש צורך לשמר את רוח התקופה ולדייק בניואנסים של שפת הטקסט, ומן הצד השני, לקרב את הקוראים בני זמנינו לרומן שגם 200 שנים לאחר צאתו, לא נס ליחו.
הדיון בתרגומים הוביל אותנו להתבונן בהיבטים של השפה ברומן ובאופן שבו ג'יין אוסטן מעצבת את דמויותיה באמצעות הלשון. בחרנו בדמותה של מריאן וניסינו לאפיין אותה רק באמצעות השפה שלה. לאחר מכן קיימנו תרגיל כתביה שבו התלמידות התבקשו לבחור אדם מוכר שהן מעריכות או ההיפך, ולתאר אותה.ו בשפה של מריאן. התוצאות היו מרשימות ביותר. בקיצור, היה לנו סיפתח מלא תבונה ולא פחות מכך, רגישות.
Comments