המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של נגה וייס ויונתן דיין
אתמול המשכנו עם נושא התועלתנות לאחר שנפרדנו ממנו למשך שלושה שבועות. התועלת הראשונה בשיעור היתה שינוי סדרי הישיבה שפירק כמה גרעינים ואפשר מפגש מאוורר יותר. לאחר חזרה די ממושכת על בסיס המחשבה התועלתנית, עברנו ללמוד על ההתפצלות בתוך מחשבת התועלתנות בין תועלתנות מעשה ותועלתנות כלל. הצפנו את היתרונות והחסרונות בכל אחת מהגישות, ונראה שהנושא עורר עניין בכיתה והתקיים דיון.
הסברנו את ההתנגשות בין מחשבת זכויות האדם למצדדים בתועלתנות הכלל שמקבלים את האפשרות של פגיעה בלתי מכוונת בזכויותיו של פרט בתמורה לקיום מערך חוקים מוצדק שכל חוק בו ממקסם לכאורה את האפשרות לרווחה לכמה שיותר אנשים. יונתן נתן מעט רקע על זכויות טבעיות, ההקשר ההיסטורי שהוביל להופעתן ונקודות ההתנגשות בין הגישות.
לאחר ההפסקה, שלחנו את התלמידים לתרגיל כתיבה בו הם נדרשו לתאר את המחשבות של אדם חף מפשע בדרכו למאסר לאחר שהורשע הרשעת שווא. מה עובר בראשו, מה היחס שלו כלפי החוק והחברה בתוכה הוא חי. תלמידים ותלמידות לא מעטים הסכימו לשתף בכתיבה שלהם, וזה היה נהדר ופתח פתח לדיון שנמשך אל סיום המפגש.
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
פתחנו את השיעור בכמה הערות כלליות ביחס לעבודות המחצית שבדקנו – הצבענו על בעיות שחזרו בחלק מהעבודות והצענו להם לתקן את העבודות ולהחזירן לקריאה חוזרת.
לאחר מכן פנינו להנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות מאת עמנואל קאנט – ביקשנו שיקראו את העמודים הראשונים של הפרק הראשון בחברותות ויחשבו על הנקודות הבאות: אילו יחסים בין מוסר לכוונות ותוצאות מציע קאנט? ומהם היחסים בין מוסר לאושר ורגשות על פיו?
על אף שחששנו מפני המפגש שלהם עם הטקסט העברי-גרמני הזה הם חזרו מהחברותות ובדרכם האגבית-עליצה-חריפה הסבירו היטב את מושג הרצון הטוב שקאנט מעמיד עליו את תורת המידות והעירו הערות מצוינות וגם העלו דוגמאות טובות והבחינו בין הגישה שלו לגישה התועלתית. היה מעודד.
אחרי ההפסקה חזרנו למערכה השנייה של 'מהומה רבה על לא דבר', שאנחנו מקריאים יחד בקול וכבר יש לנו תפקידים קבועים. מדי פעם עוצרים כדי לגלות מילה או צירוף שמשמעותם לא ברורה, והפעם הוספנו בעזרתו של אורי השוואות מקומיות למקור האנגלי, מה שעורר כמה תהיות על ההכרעות של ט.כרמי המתרגם. הם שוברים את שיניהם בניסיון להגות מילים שמעולם לא עלו בפיהם או בדעתם ומתקשים להבחין בין קמץ לסגול ועל אף זאת חווית ההקראה המשותפת היא מהנה ומשעשעת. קאנט, שייקספיר, הכל נראה להם אפשרי.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
נפגשנו לשיחה מרוכזת לקראת הבגרות . הנושא היה ניטשה , דיברנו על האופן שבו ניטשה מבחין עצמו מהפילוסופיה הקלאסית באופן שהוא משלב את הממד ההיסטורי-תרבותי בתוך הדיון הפילוסופי, קראנו את מותו של האל ועמדנו על הטענה הסוציולוגיה שבקטע ועל היחס בין אירוע זה למשבר הניהיליזם.
בהמשך לכך ראינו גם את האופן שבו ניטשה חותר לסגת מעמדה מוסרית בין אישית לטובת אתיקה של העצמי, כזאת שנסודה מכללים מוסריים או תכלית מוסרית כאשר במקומה בא התהליך האישי של התנסות ומציאת העצמי הנכון עבורנו. עמדנו על הקשר בין בפילוסופיה של ניטשה שמקרבת עצמה לאומנות ומרחיקה עצמה באופן הפעולה המדעי. בהמשך לדיון בהיסטוריה כמקור גניאלוגי למוסר בחנו את מקומו של סוקרטס והתבונה, וכן את מקומה של הנצרות שמציעה מוסר עבדים משבש, ראינו אם כך כיצד ניטשה עובר מעבר לפילוסופי-היסטורי אל הפילוסופי-פסיכולוגי. בשבוע הבא נשלים ניטשה ונפנה לשאלות בגרות וקאמי.
בכיתה יב' של יעל אבוקרט קליין
נפגשנו בכיתה בנוכחות חלקית עקב טיול שנתי של כמה בנות. התלמידות נתבקשו לחזור על החומר של אריסטו בבית, ובתחילת השיעור ביקשתי מהן לחלץ מתוך סיכום ששלחתי להן ראשי פרקים חשובים שיהוו שלד. השלד הזה אמור להיות מצע שמכיל את כל הנקודות החשובות שצריך לזכור מהאתיקה של אריסטו שאחר כך יותאם כבסיס כמעט לכל שאלה. לאחר מכן נתתי להן שאלה על אריסטו והן ישבו לכתוב את התשובה. במעמד הכתיבה זיהיתי שכמה מהן בתחושת ויתור מראש וחוסר אמונה ביכולת שלהן לכתוב, וחלק בהיסטריה. עצרתי אותן רגע להבין שזה ממש בסדר שהן מרגישות שלא יודעות לנסח תשובה לבגרות. על זה בדיוק אנו עובדות. וזה מה שנעשה מעכשיו ועד למתכונת ואחר כך לבגרות. אריסטו דיבר על תכליות ואמצעים. עד כה, התכלית שלנו היתה ללמוד פילוסופיה לשם שמיים, עשייה פילוסופית לימוד פילוסופי הוא תכלית לכשעצמה. אבל מעכשיו התכלית של השיעורים שלנו היא להצליח בבגרות. והאמצעי להשגת התכלית הזו היא תרגול ופיתוח יכולות ממש תרגול האת'וס, כפי שאריסטו מתאר, תרגול כתיבת שאלות לבגרות.
על אף שאנו פילוסופיות בנשמה ולחיים, כל השיעורים מעכשיו הם אמצעי לשרת את התכלית הזו בלבד. על כן, נתגבר על שיחות ודיונים שלוקחים אותנו למקום אחר. על כן, לא נבהל מחוסר היכולת שלנו לנסח תשובה, כי זה נרכש על ידי למידת טכניקה ותרגול וילך וישתפר בכל שיעור יותר ויותר. בשיעור שאחרי ההפסקה הצגתי בפניהן את ראשי הפרקים שאני חילצתי מהסיכום, ועברנו לוודא שאנו מבינות כל אחד מהמשפטים שנמצאים שם, ואת הקשר בין אחד לשני. הסברתי להן שזה מעין בסיס שמסביר את אריסטו וכזה נצטרך לעשות לכל פילוסוף. כאשר נשאלת שאלה אז התשובה תהיה ישירה ועניינית אבל תכיל גם את הבסיס שהוא הרקע הרלוונטי להבנת הפילוסוף, כשבהתאם לשאלה נרחיב חלק כזה או אחר מהבסיס ועל חלק אחר נוכל לוותר. הדגמתי להן איך זה בא לידי ביטוי, איך אני מתאימה את הבסיס לשאלה הספציפית שנתתי להן ואיך בשאלה אחרת הייתי מרחיבה נושא אחר ומצמצת בהתאם מה שמיותר לה. היה שיעור יעיל
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
לאחר שביקשתי שיקראו מראש ובבית את המחזה שבחרנו, "האישה מן הים" הקדשנו את שני המפגשים לדיון במחזה מפרספקטיבה מגדרית. המהירות שבה עסקנו במחזה נבעה מהרצון להקדיש את כל המפגשים שנותרו לנו לתרגול כתיבת חיבור בספרות ולתרגול פתרון שאלות בגרות. בכל זאת הצלחנו לתפוס את עיקרי הדברים ובכך סיימנו את כל החומר שלנו לשנה זו ובכלל.
חלק מהתלמידות כבר מכירות את הנריק איבסן מהמחזה "בית בובות" שלמדו בבית הספר. לאחר כמה דקות שהקדשנו לאיבסן, התחלנו דווקא בהשוואה בין "בית בובות" לבין "האישה מן הים". מי שהכירה הצביעה על הנקודות המשותפות, אבל גם על התחושה ש"האישה מן הים" הוא "שונה". הארנו את המימד הסימבוליסטי-מיסטי-פסיכולוגי שקיים במחזה ועם כך ניגשנו לקריאת כמה חלקים נבחרים, כמובן בקריאה דרמטית באדיבות התלמידות שכבר מנוסות ממגמת תיאטרון.
בהמשך דנו בדמותה של אלידה, בהקבלה בינה לבין בתולת ים שנתקעה על היבשה, במערכת היחסים שלה עם ואנגל וכמובן – בדמותו של הזר, שפועל כמו כישוף על אלידה ושיש לו השפעה מאגית עליה גם מרחוק. בעובדה שהוא מייצג את קולו של הים, את המושך, המפתה ואולי גם המסוכן. שאלנו מהי היבשה (הסדר החברתי, המוסכמות, ביטחון, אולי גם זיוף) ומהו הים בהקשר הזה (חופש, הבטחה, מחוץ לחוק ולסדר).
זיהינו גם את ה"נשי" בהקשר זה בהקבלה בין אלידה לבין הגיאות והשפל של הים, מצבי רוח משתנים, רגשנות, היסטריה, סוער ובלתי צפוי.
פנינו גם לניתוח נישואיה של הבת הבכורה עם המורה הזקן – שוב נישואים במאה ה-19 כאפשרות של אישה לצאת לעולם, אל "החופש".
דנו בבקשתו של הסטודנט האמן מהבנות – לחשוב עליו כשהוא איננו, לשאוב השראה מהעובדה שאישה יושבת בביתה ומחכה לו. עבורו לאישה אין ייעוד משלה, והיא אמורה לשאוב סיפוק מהיותה עזר לגבר האמן.
סצנת הסיום עוררה דיון בשאלת חירות ואחריות. הזכרתי את סארטר ושאלנו מדוע שתי המילים קשורות זה בזה, "חירות" ו"אחריות". הבנות שיתפו מניסיונן האישי – מתי הרגישו שבחרו באמת ומה הערך של בחירה שכזו לנכונות לנשיאה באחריות.
היו גם שהתאכזבו מהסיום, רומנטי לכאורה, אך מעלה תהייה, האם אלידה אכן תהיה מאושרת מעתה, ואולי היה עליה לא לבחור בין שני גברים, ולא בין שתי אפשרויות "יבשה" או "ים", אלא לצאת לדרך שלישית ועצמאית משלה.
Comments