שבוע שלישי. שמחה וששון גם בקרית טבעון 😊. עטו מסיכות, שמרו מרחק והצטרפו אלינו לרגע קט:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין:
אמש זכינו לראשונה להתראות פנים אל פנים, בחלוקה לקפסולות בשל גודלה של הכיתה. זה היה נהדר. התלמידים היו נוכחים, שמחים וגילו השתתפות ערה. למדנו להכיר את סוקרטס, את רוחו, אופיו ודרכו בעולם.
לאט ובזהירות התקדמנו לקראת קריאה ראשונית באפולוגיה. את הקריאה הקדמנו בדיון פתוח בצמד דילמות אתיות, האחת היא זו שמציב סוקרטס בפני חברו אויתידמיס, הנוגעת לשאלה האם כל מעשה רמאות הוא מעשה לא-מוסרי, והאחרת לקוחה מחיי שלי מן העת האחרונה. בלט המעבר בין שיחה תיאורטית לשיחה על מקרה ממשי של אדם העומד מולם.
מתוך הדיון עלתה השאלה בנוגע ליכולתה של הפילוסופיה של המוסר לנסח כללים בעלי תקפות אוניברסלית, כאלה שאינם תלויי נסיבות; שאלות של תועלת עתידית ומדרג הנזק. כמו-כן נדרשנו לבעיית המורכבות האנושית למול כללי המוסר הנוקשים.
הקריאה בנאום ההגנה של סוקרטס סיפקה הצצה אל אופני הדיאלוג שאפיינו את האיש, אל הסוגיות האתיות הממשיות נגיע רק בהמשך.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
חדוות מפגש. נהוג לכנות זאת בימינו ״פנים אל פנים״, אבל דווקא המשגה זו מחטיאה את עיקר העניין, שכן פנים זה הדבר היחיד שאנחנו פוגשות (כביכול) גם בזום, ואילו פה יש גוף שלם, תנועה, מחוות, גוון קול, ריח...
אכן, נפגשנו. במלוא מובן המילה. כולן.ם לבד מתלמיד שגר רחוק מאוד. שוחחנו שעתיים. על מה? כל מה שמעסיק אותן כרגע... לבדיות, אינטימיות, אותנטיות, רעות, אשמה, פריבילגיות, בגרויות, צו ראשון.... חומרים של החיים.
חומרים שעליהם נכתבו הפילוסופיות הגדולות. אני טרחתי גם בחיבורים ביניהם. סיימנו עם פסואה:
*\ פרננדו פסואהלֹא דַּי בִּפְתִיחַת הַחַלּוֹןכְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַשָּׂדוֹת וְאֶת הַנָּהָר.לֹא דַּי לֹא לִהְיוֹת עִוֵּרכְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָעֵצִים וְאֶת הַפְּרָחִים.צָרִיך גַּם שֶׁלּא תִּהְיֶה לְךָ שׁוּם פִילוֹסוֹפְיָה.מפִילוֹסוֹפְיָה אֵין עֵצִים, יֵשׁ רַק אידיאות.יֵשׁ רַק כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, כְּעֵין מְעָרָה.יֵשׁ רַק חַלּוֹן סָגוּר, וְהָעוֹלָם כולו בַּחוּץ;וחֲלוֹם עַל מַה שאפשר לִרְאוֹת אִם יִפְתָּח הַחַלּוֹן,שלעולם אֵינֶנּוּ מַה שֶׁנֵּרָאֶה בהיפתח הַחַלּוֹן
מצע למשל המערה.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
מפגש פנים אל פנים עם קבוצתי הקטנה. שמחה גדולה. ופגשנו גם שירים של המשוררת האמריקאית לואיז גליק, כלת פרס נובל החדשה, לכבוד הבחירות מחר. שיר משפחתי על אב ובת ושיר מופשט על אלוהים ואנשים.
קראנו, ניסינו להבין את המלים שלה וכיצד הן מהדהדות בחיים שלנו.
בכיתה יא' של חיה גלמן :
איזה כיף להיפגש ללא מיקרופונים ומצלמות. פתאם הבנתי אתמול כמה התגעגעתי לשיח קבוצתי שבו הבנות נכנסות ומדברות לפעמים באמצע דבריי. פתאם אני לומדת להעריך כמה מקסים זה שמישהי לא יכולה להתאפק וחייבת להגיב גם אם חברתה לא סיימה את המשפט. כמה הדבר הזה שקוראים לו דיון יכול להיות חי ונושם ומתפתח רק כך. כן, בלי פילטרים סטריליים של כיבוי המיקרופון כשאחרים מדברים.
ניצלנו את המפגש באוויר הפתוח והתחלנו בתרגיל כתיבה שעוסק בכתיבה של קולות ומראות בלבד. התחלנו בדמיון מודרך תוך שכיבה על הדשא עם המבט מופנה מעלה לעבר העצים והשמיים. לאחר מכן ביקשתי מהתלמידות
לנסות להיות קשובות רק לקולות ולנסות לנטרל ולפרק כל קול מהקולות שהוא נמהל בהם. לנסות לזהות קולות חלשים או רחוקים, לחדד רק את חוש השמיעה. פקחנו את העיניים והתחלנו לכתוב.
התוצרים היו מקסימים וביקשתי מהן שבבית ינסו לשלב את הטקסטים שכתבו בתוך סיפור. לאחר מכן ירד עלינו החושך ובחרנו להישאר בו ולא לעבור למקום מואר יותר. שם באוויר הפתוח, בחשיכת הפארק, הרגשנו קצת כמו
חבורת הצעירים מהדקמרון, שברחו מפירנצה וישבו כל ערב לספר סיפורים. ערכנו סבב מספרות סיפורים ושיחקנו במילים. היתה אווירה מיוחדת ואינטימית. נשמח לעשות זאת שוב.
Comments