אז אחרי הפסקה ארוכה של שלושה שבועות פתחנו, פעם נוספת, את שנת הלימודים השביעית בבית החינוך. קבוצה חדשה של תלמידי דרכא הצטרפה אלינו לראשונה והשמחה היתה רבה.
וזה מה שהתרחש אצלנו אתמול:
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
המשכנו את המסע שלנו ב"אודיסאה" דרך כמה תחנות וביניהן הפיכתה של היצירה למשל למסעות בכלל. ניסינו לחשוב מה המשמעות של שיבה הביתה אחרי זמן ממושך כל כך ומה יכול להפוך שיבה למוצלחת בהינתן השינויים שעוברים על מי שיצא למסע, מי שנשאר בבית והבית עצמו. אחר כך ניסינו למקם כמה מהשינויים האלה דרך תרגיל כתיבה ("כשחזרתי הביתה אחרי שנה, מצאתי...") ובעקבותיו ניסינו לחשוב על שינויים במציאות לעומת שינויים פנימיים. הרחבנו ביחס לגישה הפרוידיאנית ביחס למיתולוגיה, הרואה במפלצות דוגמה לפחדים ולרגשות שליליים אחרים שרודפים אותנו מבפנים.
דיברנו גם על תפיסת ההיסטוריה דרך מלחמות (כפי שעושה "איליאדה") לעומת אפשרויות אחרות (ג'ניפר הציעה לספר את ההיסטוריה דרך אמנות), ותהינו למה האופציה של מלחמות דומיננטית כל כך בתרבות - נעמה ולינוי דיברו על האקשן שיש במלחמות, על קונפליקטים ודרמות שהופכות את המלחמות לסיפור מועדף לעומת האפשרות של חיי היומיום הביתיים יותר (דיברנו גם על משמעות המילה היסטוריה ועל המשמעות שקיבלה בגישות הפמיניסטיות המפרקות את המילה ל-his story), ומכאן התבררה גם הייחודיות של "אודיסאה" שבמרכזה הבית והיחסים בין אודיסאוס לפנלופה, ושאמנם הגיבור הוא גבר אך ישנן נשים חזקות ודומיננטיות שבלעדיהן כל השיבה שלו לא הייתה מתאפשרת, ובראשן אתנה ופנלופה.
השווינו קצת בין האלים לגיבורי על (כדוגמת אתנה, שבן־רגע קופצת מהאולימפוס לאיתקה כדי לדבר עם טלמכוס, אחרי שדאגה לשחרורו של אודיסאוס מהאי של קליפסו, ודיברנו גם על קליפסו, היפה באלות, שהציעה לאודיסאוס חיי נצח אך לבו עם פנלופה ועם הבית...). אידיאל היופי שעלה בשיעור הקודם דרך הסיבות לפרוץ מלחמת טרויה המשיך לעורר דיונים גם היום, וגם תפיסת האמת של יצירת אמנות, שלא מחויבת לאמת של עובדות במציאות. לקראת סיום קראנו ביחד את "איתקה" של קוואפיס (וגם שמענו את שון קונרי קורא את השיר). ניסינו לחשוב מי הנמען של השיר, מה משמעותן של העצות שנותן הדובר לנמען שהוא לאו דווקא אודיסאוס (ליהי אמרה שהכול מכוון לזה שהדרך היא העיקר), עד כמה התמודדות עם קשיים היא בשליטתנו ולמה איתקה הופכת לאיתקות.
בכיתה יב' של רנה ורבין
פתחנו בקבלת מחברות 'דרך רוח' שטליה כרכה בחוט צבעוני וחילקה לתלמידות עם מדבקות יפהפיות. כולן עיטרו את המחברות שלהן בהנאה גדולה. כתרגיל כתיבה ראשון במחברת החדשה, חימום, ביקשתי מהן לענות על שאלת בגרות על אחת משתי הנובלות שלמדנו בשנה שעברה, בלי לחץ לזכור הכל או לענות 'נכון', אלא פשוט להתנסות בכתיבה ולראות מה יוצא. רובן ענו על הגלגול ואחת בחרה לענות על מותו של איוואן איליץ'.
באופן מפתיע הן זכרו לא מעט, למרות החופש הענקי. אחרי הכתיבה הן קראו את התשובות בקול והרחבנו בעל פה על מה שהיה אפשר להוסיף. הן חזרו מההפסקה עם אוכל שהזמינו ולא הספיקו לאכול, אז תוך כדי הארוחה הקראתי להן שאלות בגרות נוספות שעליהן ענינו בעל פה מלא. בתום הארוחה פתחנו מקראות בשיר של לאה גולדברג, 'אולי אינך יפה כל כך'. אחרי פירוש מילים שלא הכירו ועזרה בהבנת הנקרא (הקושי היה בעיקר במבנה המשפטים ובהמשלות) השווינו לסונטה 130 של שקספיר שלמדנו בשנה שעברה. בהמשך הניתוח התמקדתי בצורות הפואטיות השונות המופיעות בסונטה, הסובבות סביב דימוי הלב. הדגמתי איך פנטאמטר יאמבי מדמה קצב לב, שתי פעימות כפול חמש, והראיתי איך אצל גולדברג, 'המאוהבת', בלב כל בית ישנה פעימה עודפת. בבתים המרובעים הפעימה העודפת מופיעה בשתי השורות האמצעיות, ובבתים המשולשים, בשורה האמצעית.
אחר כך בחנו את החריזה, שגם חוזרת על מוטיב הלב, כששתי השורות החורזות באמצע הבית. ניתחנו את ההמשלות כרומנטיות ואירוטיות. דיברנו גם על הספק כמוטיב חוזר בשיר: בחצי הראשון חזרה על המילה אולי, בחצי השני חזרה על האם, בשאלת ההמשלה. שני חצאי השיר מסתיימים במשפט קביעה, שחוזר בו הצימוד 'יפית בעיני' - שהוביל לדיון קצר על המבט של גולדברג, המשוררת שמביטה במושא אהבתה ממש כמו ששקספיר הביט במושא אהבתו - לא רק יפית, אלא בעיניי - כך שהדגש הוא על איך שאני רואה אותך. כולן אהבו מאד את השיר, התפעלו במיוחד מהמקצב הלבבי, ואמרו שעכשיו יחפשו שירים נוספים של לאה גולדברג.
המלצתי להן להקשיב לאלבום שירי גולדברג של יהודית רביץ, ושלחתי אותן אל האוטובוס.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
אתמול התחלנו את השנה בפועל. אמנם עדיין בלי חומר מודפס רשמי (חיכינו לדעת כמה תלמידים אנחנו) אבל עם המון חשק ושמחה והתרגשות.
בבניין רוזנברג עסקו בשיפוצים וקדיחות (לא פילוסופיות) הציקו לי ולתלמידים. עברנו לדשא. שכנו בצל במעגל והמשכנו לדבר על פילוסופיה. היה מעניין. השתתפות רבה, אמירות משמחות. התנהל דיון פילוסופי אמיתי.
עוד בלי מילים מקצועיות (אבל מי צריך?) ובלי הגדרות וחלוקה לתיאוריות מוכרות (אבל מי צריך?). היתה פילוסופיה באוויר.
בחלק השני כבר היה שקט בכיתה וחזרנו למזגן. ראינו סרטון על סל התרופות וניהלנו דיון עקיף על תועלתנות. בעשר הדקות האחרונות התלמידים התחילו לנקר לי. אולי פשוט היה מספיק.
אתם מנמנמים לי? אני חושב. נראה אתכם עכשיו. השמעתי להם בקולי קולות את חוה אלברשטיין שרה ביידיש את שירו של זלמן שנאור "מרגרטקלך". גלי המחאה והתלונות והצעקות המשועשעות העירו את התלמידים ישר לאוטובוס.
אני כבר מחכה לשבוע הבא. זו כיתה נפלאה. פשוט נפלאה.
בכיתה יא' של טל יחזקאלי:
טוב להיפגש שוב, להתחיל להתניע את השגרה בחזרה, ולחשוב יחד על סוגיות פילוסופיות ויומיומיות כאחד. התחלנו את השיעור בתזכורת קצרה על ״מהי פילוסופיה״, או יותר נכון, מהי בדיוק השאלה ״מהי פילוסופיה״, ומהן התשובות האפשריות לה. סקרנו את התחומים השונים בפילוסופיה, השנה כבר מנקודת מבט אחרת - כי בחלק מהתחומים כבר הספקנו לעסוק ואפילו לעומק - בפילוסופיה של הטכנולוגיה ובאסתטיקה, לדוגמא, יחד עם טעימה קטנה מאתיקה. פרשנו את התכנית העמוסה של השנה הנוכחית - הכוללת אפיסטמולוגיה ואתיקה, והתחלנו לצלול לתוך הנושא הראשון שלנו - אפיסטמולוגיה=תורת ההכרה. איך אנחנו יודעות דברים בעולם? איך אנחנו יודעות שמה שאנחנו יודעות, הוא אמת? מהי אמת? האם ניתן לסמוך על החושים, או שמא על השכל? האם אפשר להפריד בין השניים? האם אנחנו בכלל חולמות עכשיו, ומה הקשר של כל השאלות האלו לפייק ניוז ולדיפ פייק? כל השאלות הגדולות האלו עלו בדיון, ועליהן נחשוב יחד בחודשים הקרובים, בעזרתם של דקארט, אפלטון, יום וקאנט. בינתיים, כפתיחה לנושא הזה, ראינו יחד חלקים מהסרט ״מטריקס״ - מסתבר שהתלמידות לא ראו אותו, למרות שבקבוצות גיל מסוימות הוא כבר ממש קאלט, והתלמידות כ"כ התלהבו שביקשו להמשיך לראות בבית.
בכיתה, שוחחנו מעט על השאלות שעלו בעקבות הסרט - האם ניתן בכלל לסמוך על החושים? האם עדיף לדעת את האמת או לחיות בשקר? האם יכול להיות שהאמת היא החלטה או אינטואיציה, ולא עובדה? את כל השאלות הטובות האלו נמשיך לברר יחד בשיעור הבא, לצד הפרויקט החדש שהחלטנו ליצור בכיתה, מתוך הדיון המשותף - להתחיל מחברת חלומות, ולשתף במהלך השנה את השאר במה שנכתב שם.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
במסגרת החזרה לבגרות, דיברנו היום על האתיקה הסוקרטית. חזרנו על משל הטבעת של גיגס הלודי מתוך "הפוליטיאה", והמשכנו לטקסט המרכזי שלנו - "אפולוגיה". שמחתי לגלות שחברות הקבוצה זוכרות היטב את התמות המרכזיות בטקסט - מדקלמות את ההאשמות כנגד סוקרטס ללא קושי, כמו גם את הסנגוריה של הפילוסוף ואת העקרונות הפילוסופיים שבבסיסה.
לאחר שמיצינו את החזרה, עברנו לבחינה אתית אקטואלית יותר, על אירועי הפוגרום שבוצעו השבוע על ידי נוער הגבעות. הדיון היה טעון וסוער, כצפוי, ולחלק מחברי הקבוצה המתיחות הייתה קשה. בכל זאת, שמח שהדיון התקיים,
ולמרות המטענים - הדיון היה מכבד וקשוב.
Comments