אמצע הדרך! 15 שבועות כבר מאחורינו.
בכיתה יב' של ענבל המאירי :
נפגשנו הפעם בתרבוטק כי לכל תלמידי שז"ר הייתה מתכונת במתמטיקה שהסתיימה לקראת 11. הבחינה ארכה שלוש שעות ולשיעור הגיעו 7 תלמידים מותשים למדי. חשבתי שלסיפור שלפנינו, "שיחה עם אבי" של גרייס פיילי, יהיה אפקט מעורר, ובהתחלה זה בהחלט נראה כך.
איתי היה האב, לינוי הייתה הבת, הם קראו נהדר ואנחנו צללנו לקריאה יחסית רצופה בסיפור, שנעצרה מדי פעם בגלל התגובות הרגשיות שהוא העלה - למשל, המילה החזקה "נתעב" שמתייחסת לעלילה שהיא "הקו המוחלט בין שתי נקודות... (ה)מבטל כל תקווה", הבן שהתמכר להרואין "דבר לא בלתי-רגיל בשכונתנו" ואמו שמתמכרת גם היא "כדי לשמור על ידידותם האמיצה". אח"כ ניסחנו ביחד את הרובד המיידי של הסיפור, על מה הוא: אישה שמבקרת אצל אביה החולה בן ה-86 והוא מבקש שתכתוב "סיפור פשוט". היא כותבת סיפור על השכנה, הוא לא אוהב את הגרסה הראשונה, היא כותבת גרסה נוספת שגם היא לא לטעמו... רצינו לבדוק למה הוא קורא "סיפור פשוט" ולמה היא מתנגדת לכך, ואיך זה נקשר לעירוב של השכנה בסיפורים שהיא כותבת. ואז התחלנו לקרוא קריאה צמודה כדי להתחקות אחר המהלך (הפוסטמודרני והמתוחכם) שפיילי עושה בטשטוש המחיצה שבין הספרות והחיים. דיברנו על הספרות שהאב אוהב - ריאליסטית, עם פסיכולוגיה ברורה של הדמות הראשית וגורל שחזק מהאדם, ודיברנו על הדברים שהבת מעמידה מולו כאפשרויות לחירות.
עשינו גם השוואה (בעקבות הנרי אונגר) לציור של אשר, של יד מציירת יד (והודיה זיהתה מהלך דומה גם בשיר של פסואה). ניסינו להבין לעומק את המחלוקת בין האב - שמחפש אחר אמת אבסולוטית, ובין הבת - שמחפשת אחר האפשרויות של חירות ושל הגורל הפתוח של החיים ושמבינה שגם החיים וגם הסיפור הם נרטיבים והם תלויים זה בזה ושאסור לנו להיכלא בתוך סיפור. בשלב שבו הגענו בקריאה הצמודה לגרסה השנייה של הסיפור שהבת כתבה, עם החלפת ההתמכרות של הבן מהרואין לאוכל בריא והשינוי בכתבי העת מ"הו! סוס זהב!" הפסיכדלי משהו למשהו פרקטי וחומרי כמו "אכן על הלחם לבדו יחיה האדם", העייפות כבר די הכריעה. כדי שהדברים לא יתפוגגו מהר מדי עצרנו לכתוב - כל אחד כתב 4 דברים שמסמנים את טשטוש הגבולות בין הספרות והחיים, ועם הקריאה שלהם התעכבנו קצת על האופנים שבהם אפשר לחזק כל אחת מהנקודות דרך הסיפור עצמו.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
לפני חופשת חנוכה, חילקנו לתלמידים מטלה להגשה, לסיכום הסמסטר. המטלה כללה שלוש שאלות, וכל תלמידה נתבקשה לבחור בשתיים מביניהן ולהשיב בחיבור קצר באורך עמוד. אלו היו השאלות:
1. בחרו במושג שמעורר בכן.ם עניין פילוסופי וחקרו את המושג בשיטת האלנכוס הסוקרטי.
2. בחרו באחד מבין המיתוסים שקראנו ביחד, או במיתוס אחר לבחירתכן.ם, וכתבו מסה הקושרת בין המיתוס לסיפור אישי.
3. בחרו באחד מבין שני הסיפורים הבאים שקראנו ביחד: 'שלוש אחיות' של עגנון ו'משל המערה' של אפלטון. כתבו את הסיפור מחדש תוך שינוי של הנרטיב.
את המטלות ביקשנו להגיש קודם לשיעור, ולהגיע למפגש עם עותק של ההגשה. לאורך השיעור, הצגנו בפני התלמידים את רשימת הקריטריונים שתשמש אותנו לבדיקת החיבורים, ואז התחלקנו לעבודה בקבוצות של 2-3, כאשר בכל קבוצה הקריאו כולם את המטלות שלהם, על מנת לקבל משוב עמיתים בהתאם לקריטריונים שהצגנו. מרבית השיעור הוקדש לעבודה זו, שהייתה חשובה לדעתנו, ולאחר מכן, כשהתאספנו שוב, גם התגובות של התלמידים היו חיוביות: ההישענות על קורא נוסף, חיצוני, עזרה לשפר את העבודות, והקצנו דד-ליין חדש להגשה לאחר עריכה.
בנוסף לעבודה בקבוצות, השיעור כלל גם שיחה עם עלמה, שסיפרה לנו מעט על עיסוקה באנתרופולוגיה ועל המחקר שלה. הדיון התגלגל לשאלות מעניינות בנוגע לשפה ולפערים בין שפות, והכיתה, הדוברת רוסית ברובה הגדול, שוחחה בהתלהבות על ההבדלים בין הרוסית לעברית. ניכר שהנושא מעסיק אותם, וחשבנו לעצמנו שכדאי עוד לשוב אליו בהמשך.
הקשבנו גם לרפרט של טל, שהציג סיפור מתוך הסדרה 'ריק ומורטי'. ניכר שהיה לטל מביך ולא פשוט לדבר מול כולם, אך הוא בהחלט עמד במשימה. לאחר הפרזנטציה, חזרנו שוב על העקרונות ששימשו אותנו להגדרת המיתוס, וביקשנו, לקראת ההצגות הבאות, לחדד יותר את ההקשרים המיתיים של הסיפור הנבחר. נעם התנדב להציג בשבוע הבא. מחכים לכך!
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:
אין כמו לתכנן שיעור, לוותר על כל התכנון ואז לחזור למסלול. שילוב של חשיבה והכנה מראש ביחד עם חופש. רכבת שטסה על המסלול בדיוק בדיוק ולפעמים רוקדת טיפה.
התכנית: לייצר דיון פילוסופי פתוח באיזשהו נושא, שהרי התלמידים התלוננו (כל הזמן כותבים ולומדים "כבד,, ומה עם הרוח, והדיונים הסוערים של שנה שעברה?
אחרי הדיון החופשי, אני אמור לתת להם משימה: למצוא בעיה פילוסופית ולכתוב עליה חיבור חופשי באמצעות מבנה שבלוני שאתן להם.
עד כאן התכנית.
בפועל, אני משנה את ה סדר. מחפשים בעיה. אני מנסה לייצר מנגנונים מתוחכמים להעלאת שאלות פילוסופיות.
אני מרוצה מהתחכום. קצת נרקיסיסטי, אבל התלמידים מעלים שאלות פחות מתוחכמות (במרכאות), אבל מאוד מלהיבות וקשורות לעולמם.
אנחנו מוצאים את עצמנו עוסקים בשאלת האפליה הבית ספרית בכל מה שקשור לתלבושות בנים לעומת בנות.
אני מגדיר שאלה ונותן שבלונה לכתיבה.
מלי, אחת התלמידות, טוענת שהשאלה לא פילוסופית, ואני מבקש להמשיך לעבוד למרות.....
אחרי ההפסקה אני מקבל חומרים. הם לא רעים בכלל.
עלמה נכנסת לכיתה, כדי להשתתף בעבודת הכתיבה של התלמידים, רואה את כותרת השאלה וטוענת שהשאלה לא פילוסופית.
השיעור מתהפך.
במקום לדון באיכות החיבורים של התלמידים, התלמידים, עלמה ואני, דנים באיכות השאלה שנתתי.
מרתק.
אנחנו גולשים מהר מאוד לדיון המסובך של מה הופך שאלה לשאלה פילוסופית.
פשוט מרתק.
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
המחצית הראשונה הוקדשה לדגשים בנוגע לעבודות חנוכה (הערכה חלופית). הן בפני כל הכיתה והן באמצעות פגישות פרטניות אודות הטיוטות שהוגשו ונבדקו במהלך החג.
במחצית השנייה התחלנו ללמוד על אריסטו. הפגשתי את התלמידות עם הרעיון של אתיקה טלאולוגית, עם הבחנה בין סוגי תכליות ועם הדיון בתכלית העליונה (טוב עליון), בצורך שבה, ובגילוי המדע שאמון על חקירתה.
פתחתי לדיון את השאלה האם החיים יכולים/צריכים להיתפס כתכלית בפני עצמה או כאמצעי למשהו אחר. האם מטרת החיים היא חלק מהחיים או מחוץ לחיים? והאם ניתן להבין את החיים כריקוד שפסיעותיו לא מהוות אמצעי למטרה אלא הן, הן, החיים?
אחת התלמידות העלתה את השאלה האם ניתן להבין הקרבה עבור אחרים כמשהו שמהווה מטרה לחיים או כמשהו שנמצא בתוך החיים. תלמידה אחרת סברה שמטרות צריכות להיות מוצבות מעבר לחיים ולא להימצא בתוך שגרת החיים.
Comments