את השבוע ה 28 בבית החינוך שלנו באונ' ת"א התחלנו עם מפגש ב'יום הפתוח' לתלמידי כיתות ט'. 35 תלמידים מבתי הספר אורט מילטון ותיכון חדש דרכא, התאספו באולם ברוזנברג, והיה מותח לפגוש בכל הפנים החדשות. יעלי ועומר, צוות המורים שילווה את הקבוצה בשלוש השנים הבאות, הציגו את 'המשתה האפלטוני' משתי נקודות המבט, הספרותית והפילוסופית, ולאחר מכן הצטרפו אליהם הבוגרות משכבת יב', להציג את התכנית בעצמן. היה תענוג לשמוע אותן.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של עומר בן דוד
לאחר היום הפתוח התאספנו לנו, בקבוצה קטנה, על הדשא, דיברנו בנחת על ענייני השבוע, והמשכנו לחובתנו האחרונה במסגרת התכנית - כתיבת עבודות החקר. התלמידות המשיכו לעבוד בספרייה, ובין לבין ישבנו לשיחות אישיות בכדי לעזור בהתקדמות, לקראת הדד-ליין ההולך ומתקרב, בשבוע הבא.
בכיתה יא' של טל יחזקאלי
אירחנו בשיעור הראשון את ד״ר עליזה אברהם, שפתחה עבורנו דלת לרעיונות שעומדים מאחורי המוסריות התועלתניות. עליזה לימדה אותנו מהי תועלתנות, סיפרה לנו על בנתהם ומיל, וחשפה אותנו לבעיה שמתעוררת מהגישה האל-אישית לתועלתנות, כפי שניסח אותה דרק פרפיט. התלמידות הקשיבו ושאלו שאלות מעניינות, שמענו מהן גם קצת על מהו אושר עבורן, וגם על מה ממנו הן היו רוצות ״למקסם״, ואיך.. סיימנו עם דרך אפשרית לחמוק מהבעיה המרתיעה שניסח פרפיט, והיא לחשוב באיכות ולא רק בכמות. בחלקו השני של השיעור ערכנו חזרה קצרה, בהליכה (ברוח סוקרטס) על יסודות התפיסה האנושית ע״פ דיוויד יום, ואז ישבנו לשתות יחד קפה / תה, וסיפרתי לתלמידות שבשנה הבאה לא אהיה בארץ, ולא אמשיך ללמד אותן. הן היו מופתעות אבל גם ״פרגנו״, החמודות. סיכמנו שנעשה מאמצים גדולים להשלים את כל החומר של השנה כדי להגיע מוכנות לשנה הבאה עם המורה החדש/ה.
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
שני חלקים היו השבוע לשיעור. בחלק הראשון אנחנו עובדים שוב על נוסחת הצדק הפורמלי של אריסטו.
אני כותב על הלוח והתלמידים מעתיקים. האם הוא אומר בכלל משהו?
אנחנו מתחילים למלא בתוכן את בסיסי הזכויות: "כלן אחד לפי יכולתו/ צרכיו...." ועוד.
בהמשך אנחנו מכניסים מושגים של רולס: צדק נהלי שלם, בלתי שלם וטהור.
הדיון עולה וסוער ולהפתעתי, לא בא על חשבון החלק שמבקש להעתיק ולסדר יפה במחברת.
בחלק השני התלמידים מתבקשים לייצר ספרון ילדים.
הנושא: אחת מהבעיות שנלמדו השנה
הם צריכים לבחור משלב לשוני, ז'אנר, גיבורים ועוד'.
טליה ואני מנהלים שלוש שיחות אישיות מאוד משמעויות (עבורי) עם שלוש תלמידות שכמעט לא נוכחות בכיתה. בשיחה עולות שאלות של דימוי עצמי ועד...מה עושים אם פשוט לא אוהבים פילוסופיה
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי:
נפגשנו לראשונה מאז פסח (חופשות, בגרויות...) והתחלנו ב"חימום" קצר דרך תרגיל כתיבה של משפטים שמתחילים ב"אני כמו" וממשיכים עם דימוי סגור. שלל הדימויים שהוקראו הובילו להמון שיחות (למשל הדימוי של ליאור "אני כמו כפפה שמתאימה לכל יד", שהגיע אחרי "אני כמו מטרייה ששמים בצד ביום שמשי", לקח אותנו לשיחה על הרענון של הדימוי השחוק "כמו כפפה ליד" שיש לו קונוטציות חיוביות, ופה מתהפכת משמעותו בגלל מה שלפניו ומה שממשיך אחריו). או דימוי של אלעד, "אני כמו זוג שיוצא להרפתקה" שהוביל לשאלות על הזוג וההרפתקה. אלעד הראה לנו קטעים מתוך "זמנים מודרניים" שהוא חשב עליהם בהקשר של זוג והרפתקה, ודיברנו על המרחבים שבין הכללי לקונקרטי ועל כתיבה ששזורים בה טקסטים קאנוניים או התייחסות אליהם.
אח"כ קראנו את השיר של אלעד שפורסם ב"המאורר" ונכתב כתגובה ל"ירח מלא ופרידה הקטנה" של טד יוז. דיברנו על דינמיקה של כותבים ועורכים, על המודעות לשפה, על כוונות היוצר ופרשנויות הקוראים, על טעויות שהן לכאורה מקריות אבל מתגלות כמדייקות את הכוונה והמהלך (אצל אלעד - "התרגש, התגרש", אצל דליה רביקוביץ - "הרוח נושבת בחריגים" ולא "בחרכים"), על משוררים טובים שגונבים מאחרים ומשוררים רעים שמחקים אחרים, ועוד. המשכנו עם "מסיבת ארוחת הערב" הנהדרת של ליהי ורעות, ולשיחה על אושר וכאב. ליהי שיתפה בקטע קצר שכתבה על זה שרוב האנשים לא מבינים שלהיות מאושרים זו בחירה ופעולה ומעדיפים להישאר בכאב שהוא המקום המוכר והנוח.
התעורר דיון על הפחד משינויים, מפתיחת הלב, על מוטיבציה לכתיבה (האם רק דרך כאב ופצע, או גם מסיבות אחרות, כמו רצון לשינוי בעולם כמו שמצאנו באקופואטיקה ואצל אדוניס), והאם במהלך של התבגרות אנחנו נפרדים מהילד שבתוכנו (או דואגים, כמו שנורית זרחי אומרת, שתמיד תהיה לנו סירה שמאפשרת לנו להגיע אליו, ועל היתרונות של האפשרות הזו, כמו בשיר של טד יוז), ויצאנו לתרגיל כתיבה: 10 דברים שעושים אותי מאושר/ת (וגם: לפתח אחד או שניים מהם, ולחזור לרגע מאושר מהילדות ולכתוב תיאור קונקרטי שלו).
Comentários