במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
חלק מאיתנו עשו מתכונת בספרות (2 יח"ל) והצטרפו אלינו רק לחלק השני של השיעור, אז התחלנו עם תרגיל כתיבה - פסקה ראשונה מתחילה במשפט: כשהתעוררתי הבוקר נזכרתי בארוחה עם... פסקה שנייה ב: אני יודעת שאת כל זה
אפשר היה לספר אחרת, למשל... ופסקה שלישית: אבל אולי כל זה קרה רק בדמיון שלי. עובדה ש... אח"כ הקראנו (נכתבו קטעים יפים, למשל על ארוחה בלתי נשכחת בטעמים ובמראות שלא ברור אם התקיימה במציאות או באינסטגרם,
או ארוחה שהנכדה רוצה שסבא שלה ישתתף בה באמת ולא רק בסיפורים שמספרים עליו, או ארוחה מנקודת מבט חיצונית ופנימית שבכלל התבררה כסיטואציה שמי שכתבה רצתה שתופיע בספר שהיא קוראת). אח"כ חזרנו ול"האף",
עשינו תקציר הפרקים הקודמים וקראנו קריאה צמודה קטעים מהסיום (ודיברנו על ממדי הביקורת שעולים בו ביחס לחברה, לאדם, לספרות או לציפייה ממנה).
בחלק השני של השיעור דיברנו על מבחן הסיום שחלקו ייעשה בכיתה בשיעור הבא (כל זוג יחבר חידון אמריקאי על אחת היצירות ויציג לכולנו), וחלקו העיקרי ייכתב בבית. החלק המרכזי הוא "מסיבת ארוחת ערב" - כשם העבודה של ג'ודי שיקגו.
אז ראינו את המיצב - שלושה שולחנות מסודרים במשולש עם מערכות ישיבה ל-13 נשים בכל שולחן עפ"י חלוקה של תקופות היסטוריות, ודיברנו קצת על כמה מהמשתתפות. אלעד שאל למה 13, ג'ניפר אמרה שאולי זה קשור לסעודה האחרונה,
וזו באמת אחת הסיבות המרכזיות של שיקגו לבחירה ב-13. אז ראינו את "הסעודה האחרונה" של דה וינצ'י וגם את הצילום של עדי נס, ואז עברנו ל"מסיבת ארוחת הערב" שלנו (במבחן) - ארוחה שבה ישתתפו דמות אחת מכל יצירה (עם אופציה
להביא גם את היוצר). כל דמות צריכה להביא מאכל, חפץ ונושאים לשיחה (שהם בעיקרם - מי היא ומה הסיפור שלה). התחילו לרוץ אפשרויות. איוון יאקובלביץ, למשל, יביא אלכוהול או את הקפה שנמנע ממנו בארוחת הבוקר עם אשתו,
פרידה מהשיר של טד יוז אולי תביא את הירח...
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יא' של טל יחזקאלי
בעוד הרוחות סוערות וגועשות בחוץ, הכנו כוסות תה והתיישבנו ללמוד יחד פילוסופיה. היום סיימנו את הקריאה בהגיונות של דקארט, שליוו אותנו מתחילת השנה. ערכנו חזרה קצרצרה על החומר - התלמידות כבר יודעות אותו טוב יותר ממני..
וחתמנו את הקריאה בדקארט בדיון שלו על מהו אותו האני שהוא מצא לאחר שהטיל ספק בה-כ-ל. האני החושב, כן, אך מהי מחשבה עבור דקארט? גילינו שהיא כוללת לא מעט דברים: דבר חושב הוא גם מטיל ספק, גם משיג, גם מחייב, גם שולל, גם רוצה, בלתי רוצה, מדמה ומרגיש. ניסחנו את מידת הפנימיות שבוודאות הזו, ודיברנו מעט על ביקורות אודות דקארט בפילוסופיה של המאה ה-20. אבל, התעקשנו גם להמשיך להתפעל מהגילוי של דקארט - הכה אינטואיטיבי בעצם - של האני החושב, הוודאי. גם אם נוכל למצוא דרכים להפריך אותו, אפשר גם לרגע להתרשם מהגאונות של המהלך. לקראת סוף השיעור הראשון ערכנו תרגיל כתיבה שדווקא מיקם אותנו בכאן ובעכשיו - בכל זאת, קורים דברים קשים בעולם הרחוק ובעולם הקרוב, וצריך לעבד אותם. ביקשתי מהתלמידות לדמיין מה היו כותבות לנכדה שלהן על התקופה הנוכחית. הן כתבו מכתבים ארוכים ארוכים, שנקרא יחד בשבוע הבא.
בשיעור השני ערכנו הקדמה קצרה לאפלטון לקראת קריאת משל המערה, ולאחר מכן חתכנו במעבר חד לעבודות החקר - ערכנו סיעור מוחין משותף וחיפשנו חומרים עבור כל אחד מן הנושאים האפשריים שהן העלו. כולן יצאו עם ״שיעורי בית״ מותאמים אישית, שבתקווה ייצרו עוד עניין וסקרנות בנוגע לעבודות.
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
גשם. אפור בחוץ קר. לכיתה מגיעים פחות ממחצית התלמידים. מה עושים? האם זה הזמן להתחיל את רולס? נראה שלא, אבל אולי כן? מתי נתחיל ומתי נסיים? הרי השנה לקראת סופה.
בסופו של דבר אני מחליט לקרא לעזרתי את העוזרת הפילוסופית הנאמנה שלי; הסדרה "מראה שחורה".
אנחנו צופים בפרק קצר, מתחילים דיון בנושאים שעולים ממנו: אנחנו מתחילים לדבר על מציאות ורבדי מציאות, על ריאליזם ואנטי ריאליזם, על העצמי והסובייקט. אנחנו שואלים מהם?
כל זה עולה, והנה, לא ברור לי איך אני מוצא את עצמי דן בנושאי זהות מינית, מגדר, אהבה וארוטיקה.
המשתה עולה בקיצורי קיצור, ואני מבין שהתלמידים רוצים לדבר ולחשוב, אבל לא לשמוע חומר.
מעניין מאוד לראות שכמעט כולם "נגד הלהט"ב". כלומר, הם מדייקים, לא נגד אהבה ומיניות חד מינית, אלא מול הקטלוג האישי והקלסיפיקציה של זהויות: הומו, לסבית, קוויר, א-מיני, דו- מיני ועוד ועוד.
אין צורך להכניס אדם לתבניות כאלה צרות; ואולי בעצם, כולנו קווירים.
מפה לשם אנחנו מגיעים לז'קלין סטיבנס מסטנפורד ולתיאוריה שלה על סימון הנשים על ידי גברים ועוד.
היתה מראה שחורה? היתה? האם דנו בה בצורה מספקת, ממש לא.
האם זה נורא?
נראה לי שהיה מצוין.
Comments